אומיקרון הוא לא הווריאנט הראשון ובוודאי לא האחרון: נגיף הקורונה ממשיך ליצור ללא הרף מוטציות וזנים חדשים, ולכאורה ניתן היה לשער כי לווירוס מטרה נסתרת, "להשתלט על כדור הארץ" ולגרום לתמותה. אלא שווירוס איננו תא חי, הוא לא מתפקד בעצמו, אין לו תודעה או רצון משלו. אז מה בדיוק קורה שם שגורם לו ליצור אינספור וריאנטים חדשים?
נתחיל אולי בנתון מלחיץ יחסית, אך עם מעט אופטימיות בסופו: אף שאתם יודעים על וריאנטים אחדים מעוררי דאגה, ובהם אלפא, ביתא, דלתא ואומיקרון, הרי שעד כה נגיף הקורונה יצר לפחות 300 וריאנטים שונים, וככל הנראה הרבה יותר. הנגיף בעל יכולת יצירת מוטציות בקצב גבוה ביותר. אתם שומעים רק על חלק מהם, פשוט מכיוון שהאחרים אינם "מוצלחים" ונכחדים מהר.
קראו עוד:
מוטציה היא למעשה עיוות גנטי: שינוי גנים חריג שלעתים מביא ליתרון ולעתים לחיסרון. לפני שנבין מדוע נגיף הקורונה יוצר אותן, הנה על קצה המזלג חלק מהתהליך המורכב במעגל החיים של הקורונה: נתקרב לתוך תא גוף האדם ולחלק המרכזי בו: גרעין התא.
הגרעין מכיל את מולקולת ה-DNA, אותה מולקולה שקובעת את הגנטיקה שלנו. על פי ה-DNA יישק דבר, הקידוד שבו יקבע את צבע העיניים והשיער שלכם ולאיזה גובה תתנשאו. ה-DNA הוא למעשה "המוח" של התא, שמכיל את המידע להפעלת תאי הגוף ובעיקר של החלבונים בגוף.
החלבונים הם חלק מאבני הבניין שלנו, הם אלה שיוצרים את האיברים, ההורמונים, תאי הדם השונים, ובעצם את כל פעילויות הגוף. תאי הגוף מיצרים חלבונים שונים, לפי תפקידם ופעילותם. אבל ה-DNA לא יכול "לזוז" מהתא, הוא מעין מחשב מרכזי שמכיל את המידע. כדי שהוראותיו יתופעלו, באה לעזרה מולקולה אחרת, mRNA או בעברית רנ"א שליח, אותה מולקולה שעל בסיסה יוצרו חיסוני הקורונה. המולקולה הזו מעתיקה מה-DNA חלק מהפקודות ליצירת חלבונים, ומתחילה בעבודה הקשה. היא מצטרפת למולקולות נוספות בבית החרושת לחלבונים שמייצר אותם לפי סדר קפדני.
וכך זה עובד: מולקולת ה-mRNA לוקחת מה-DNA את המתכון ליצירת החלבון, ונעה על פני חלקיקים הנקראים ריבוזומים, שהם הפועלים של בית החרושת לחלבונים. כל ריבוזום קורא את הפקודות המקודדות שעל גבי ה-mRNA ומתחיל לייצר חלבון. אל הריבוזום מצטרפת מולקולה בשם tRNA שמסייעת לבנייה של חומצות אמינו, הן אבני הבנייה של אותו חלבון. ברגע שנוצרת כמות מספיקה של חומצות אמינו, על פי תוכנית האב, החלבון הושלם.
ואיך כל זה קשור למוטציות של הקורונה?
לאחר שנגיף הקורונה נצמד לקולטנים שעל גבי מעטפת תא גוף האדם, הוא חודר לתוכה, נע לעבר ה-DNA, ועובר את המסלול שבו הוא משתמש ב-DNA בעזרת mRNA שלו, כדי לייצר נגיפים חדשים. בתהליך התרגום של ה-DNA, שבו נגיף הקורונה "גונב" מידע מה-DNA שלנו כדי ליצור נגיפים חדשים, מתחוללות אינספור טעויות, והתוצאה היא אותן מוטציות.
חלק מהמוטציות יוצרות וריאנטים (כלומר זני נגיפים חדשים בעלי מוטציות) שיכולת ההדבקה שלהם ירודה, וגם ההשפעה שלהם על מערכת החיסון שלנו מינימלית, כך שהם לא יוצרים את אותה "סערת ציטוקינים" הרסנית שגורמת לתחלואה קשה ולמוות.
אבל וריאנטים אחרים כוללים טעויות רבות, המובילות למוטציות מרובות. התוצאה היא זנים המגלים עמידות לחיסונים ותרופות, בעלי יכולת הדבקה מהירה, עם או בלי תחלואה חריגה. זן האומיקרון שבר שיאים במספר המוטציות, או הטעויות הגנטיות שהוא מכיל. סביר להניח שהוא תוצר של לא מעט וריאנטים קודמים שנכחדו, וחלקם הלכו והתפתחו לכדי זנים נוספים עם עוד ועוד טעויות בשכפול. אותן טעויות, שנעשו ללא כוונה, יוצרות יתרון לנגיף: זנים המדביקים מהר יותר ומשתכפלים מהר יותר.
כאמור, לנגיפים אין חיים משלהם, אין להם תודעה, או כוונות נסתרות. אלה אותן טעויות בתהליך השכפול שיוצרות עוד ועוד וריאנטים, שככל הנראה נמשיך לראות גם בעתיד. הדרך היחידה לבלום את אותם וריאנטים? פשוט להתחסן.
