כמעט חודשיים לאחר אירועי טבח 7 באוקטובר, וסיפורי הגבורה של הישראלים אשר מצאו עצמם בלב התופת עדיין ממשיכים להתגלות. גם נ', חובש איחוד הצלה, היה בין מאות המבלים בפסטיבל "נובה" ליד רעים. כעת הוא אוזר את הכוח לשתף לראשונה את מה שעבר עליו באותו בוקר.
"הגעתי לנובה יחד עם ידידה בשעה 02:30 לפנות בוקר כמבלה", הוא מספר. "בשעה 06:32 התחיל הסיוט, טילים ואזעקות ללא הפסקה. לא היה לנו שום מקום להסתתר – הכול היה פתוח. התחלנו לצאת לכיוון הרכב. בגלל שאני חובש באיחוד הצלה, כשהגעתי למסיבה ביקשתי להחנות את הרכב בכניסה, ממש בשערים של המסיבה, כדי לסייע במקרה של אירוע רפואי. הגענו לרכב והתחלנו לנסוע. אני זוכר שתוך כדי הנסיעה צילמתי את כל הטילים שחלפו מעל הראש שלנו".
כשהגיעו לכביש 232 נחשף נ' למראה לא רגיל. "אני רואה מכוניות מתנגשות אחת בשנייה, אנשים זרוקים על הכביש. עצרתי את הרכב וירדתי כדי לתת מענה לכל מי שנמצא שם". אלא שלמרבה הצער, הוא גילה כי כל האנשים המוטלים סביבו מתים. זה היה הרגע שבו האמת המפחידה התבררה במלואה.
קראו עוד:
"כשרצינו לקיבוץ ראיתי רק גופות על הכביש ועצרתי. הרכב שהיה אחריי התקדם, פתאום אני רואה אותו מקבל טיל ועף באוויר. הבנתי שאם אישאר שם גם אני אחטוף"
"התחלתי לשמוע שריקות של יריות מכל הצדדים. חשבתי שזה ירי מכיוון עזה, של צלפים. אני וידידה שלי השתטחנו על הרצפה, ביחד איתי היו עוד כמה אנשים, ואז קלטתי שתי מחסניות של קלאצ'ניקוב – אחת מלאה ואחת ריקה. פה כבר הבנתי שיש חדירה", הוא מספר. "שכבנו על הרצפה במשך חצי שעה בין הגופות והתחלנו לשמוע את הירי מתקרב אלינו. באותו רגע אתה כבר רואה את המוות בעיניים. ניסיתי להבין מה לעשות. התקשרתי למשטרה והשוטרת ענתה שאין להם איך לעזור: 'תנסו להציל את עצמכם, אנחנו יודעים על הכול'".
נ' היה בין הראשונים שיצרו קשר עם כוחות ההצלה בתחילתו של האירוע. באותן שעות לא היו אמבולנסים בעוטף. שיחתו לאיחוד ההצלה סייעה לארגון לתת מענה במהירות. כשקולות הירי החלו להתרחק, הוא החליט לעשות מעשה.
"קמתי, לקחתי את ידידה שלי ומי שהיה שם ואמרתי להם 'תקשיבו, אנחנו חייבים לנסוע מפה. אם נישאר פה, נמות'. עליתי לרכב יחד עם ידידה שלי בדרך לקיבוץ רעים, כשרכב נוסף נוסע אחריי. כשרצינו להיכנס לקיבוץ ראיתי רק גופות על הכביש ועצרתי. הרכב שהיה אחריי התקדם, פתאום אני רואה אותו מקבל טיל ועף באוויר. הבנתי שאם אישאר שם גם אני אחטוף.
"המטרה שלהם הייתה לפגוע בנהגים – אם מצליחים לפגוע בנהג, כל מי שברכב נופל. ראיתי את זה מול העיניים. נהגת שדהרה לכיוון שלנו חטפה כדור ואיבדה שליטה. ראיתי אותה כשהרכב שלה התקרב אלינו. אם לא הייתי מזיז את ידידה שלי, היא הייתה פוגעת בנו. עלינו לרכב התחלתי לנסוע במהירות 200 קמ"ש. רגע לפני שהגעתי לצומת בסוף 232, נתקלתי בחוליית מחבלים ממרחק אפס".
האזינו לשיחתו של נ' לכוחות ההצלה:
זה היה יכול להיות הסוף, אלא שנ' שמר על קור רוח, גילה תושייה ודרס את המחבל. "כחלק מהעוצמה והמהירות של הפגיעה במחבל, הרכב התחיל להסתובב מספר פעמים. בזמן הזה חטפתי יריות לרכב. שתי יריות חלפו לי ממש מעל הקרקפת. עד עכשיו יש לי רסיסים בכל הראש. דיממתי ממש", הוא מתאר.
"לחצתי על הגז והרכב לא זז. המשכתי לחטוף יריות משני המחבלים שהיו בצד השני של הרכב וקלטתי שהרכב נכנס לניוטרל. בדיוק כשהם החלו להתקרב עם צרור של יריות, העברתי לדרייב והתחלתי לנסוע. נסעתי בזיגזג, חטפתי שתי יריות ליד, אך לא עצרתי. הרכב החל להוציא עשן מכל הכיוונים, חטפנו מלא יריות לגלגלים. ידידה שלי שכבה במושב האחורי למטה וביקשתי ממנה לא להרים את הראש, שתישאר למטה - גם בשביל הביטחון שלה, וגם בגלל שלא רציתי שהיא תראה אותי פצוע, תיכנס ללחץ ותלחיץ גם אותי. באותו רגע הרגשתי כאילו אין לי קרקפת. המשכתי לנסוע עד שהגעתי לכביש 4. לקחתי ימינה לכיוון אשקלון ושם הרכב עצר".
"המצב הנפשי שלי לא הכי טוב בעולם, אך למרות הפציעות אני ממשיך לצאת לקריאות. אני עדיין חי את התופת, כל דבר מקפיץ אותי, אך אני רוצה להיות שם. יחידת החוסן של איחוד הצלה מטפלים בי, אני מקבל הרבה תמיכה. אני מרגיש סוג של פספוס שלא הצלחתי להציל יותר. זה כואב לי"
נ' ממשיך: "ירדתי מהרכב ולא הפסקתי לדמם. הסתכלתי על ידידה שלי וראיתי שהיא לא צריכה טיפול, הרסיסים אצלה לא גרמו לדימום. באותה שנייה הגיע פצוע קשה. הורדנו אותו מהרכב כדי לטפל בו אך לא היה לי שום דבר. הוא קיבל ירייה בכתף ימין, הייתי חייב לעשות לו חסם עורקים. התחלתי לאלתר ציוד כשבדיוק החלו להגיע כוחות ההצלה – ימ"מ, איחוד הצלה, משטרה, כולם. אתה רואה את כולם נכנסים לתופת. אף אחד לא מבין מה הולך שם. אני ושוטר נוסף - אף הוא מתנדב איחוד הצלה, טיפלנו בפצוע וניסינו לייצב את המצב שלו, תוך כדי שאני מדבר איתו שלא יסגור עיניים ויישאר איתי בהכרה. העמיסו אותו לניידת ולקחו אותו לבית החולים. התפניתי לחבוש את עצמי – לעשות חסם עורקים ולחבוש את הראש. הגיע מישהו כדי לפנות אותנו. לא רציתי. הרגשתי שאני עדיין יכול לתת מענה".
ממשיך להציל חיים, על אף הפציעות
נ' פונה לבית חולים ברזילי באפיסת כוחות, פצוע ומותש מהדם הרב שאיבד במהלך הבריחה מהתופת. "רסיסים חדרו לי לקרקפת, אצבע 5 ביד שמאל שלי נפגעה והייתי צריך לעבור קטיעה. גם אצבע 4 שלי לא מתפקדת וכרגע מיועדת לקטיעה". גם בבית החולים לא היה לו שקט, כשטיל נפל ליד חדרו ביום השני לאשפוזו.
"כשאתה נלחם להציל חיים אתה עובד על אוטומט. אתה לבד בתופת הזו - אם לא תתחיל לפעול, פשוט לא תהיה קיים"
עם זאת ועל אף הפציעות, הוא לא מוותר על עבודתו כחובש באיחוד הצלה – הדבר היחיד שמספק לו משמעות בימים קשים אלה, לדבריו. "המצב הנפשי שלי לא הכי טוב בעולם, אך למרות הפציעות אני ממשיך לצאת לקריאות", הוא אומר. "מבחינה נפשית, אני עדיין חי את התופת, כל דבר מקפיץ אותי, אך אני רוצה להיות שם. יחידת החוסן של איחוד הצלה מטפלים בי, אני מקבל הרבה תמיכה. אני מרגיש סוג של פספוס שלא הצלחתי להציל יותר. הייתי רוצה להציל את כולם, אבל לא הצלחתי. זה כואב לי.
"ירדתי מהרכב כדי להציל חיים אבל מצאתי גופות. זה לא היה בידיים שלי. הזירה הייתה מורכבת מדי. בתור חובש צעיר בזירה כזאת, לתפקד ולהתחיל לפעול על אוטומט זה לא מובן מאליו. על אף הכל, אני מבין ביני ובין עצמי שקורס החובשים שעברתי הציל את החיים שלי ושל אנשים אחרים. אם לא היה לי את הידע הזה, לא הייתי מצליח לטפל בעצמי, ולא בעוד אנשים שהיו איתי בדרך".
לפני כמה ימים זכה לסגירת מעגל מרגשת, כשפגש את האדם שהציל. "חיפשתי אותו", הוא אומר. "רציתי לדעת שהוא בסדר כי הוא היה פצוע קשה מאוד ואיבד הרבה דם. חודש אחרי הגעתי אליו לבית החולים וזה היה מרגש. השבוע פגשתי אותו שוב והתחבקנו".
נשמע מאוד מציף לתפקד כחובש אחרי החוויה הזו. זה לא קשה?
"אם היום איקלע לזירה הכי קשה, זה לא יזיז לי כלום. כבר ראיתי את הזירה הכי קשה בעולם. זה לא שהגעתי לזירה לאחר המקרה, ראיתי את הכל קורה לי מול העיניים. גם אם המצב הנפשי והפיזי שלי פגוע, אני אמשיך להציל חיים. לא מזמן הייתי בהחייאה לבד והצלחתי לעשות את זה עם יד אחת. מבחינה רגשית אני מנתק את הכול באותו רגע. אני רוצה רק לעזור – לא מעניין אותי מה תהיה התוצאה".
איך אפשר לטפל בפצועים בזמן ירי?
"זו הישרדות לכל דבר. כשאתה נלחם להציל חיים אתה עובד על אוטומט. אתה לבד בתופת הזו - אם לא תתחיל לפעול, פשוט לא תהיה קיים".
