הסכנה הבריאותית במשחק כדורגל שאנחנו לא מודעים לה: כדורגלנים חובבים ומקצועיים כאחד חווים חבלות ראש כחלק משגרת האימונים והמשחקים - זה לא דבר חדש. בחלק מהמקרים החבלה קלה ואינה מסוכנת, אך במקרים אחרים היא עלולה לגרום להפרעה בתפקוד המוח ולסכנות בלתי הפיכות כמו אלצהיימר, דמנציה והפרעות נפשיות.
קראו עוד:
מתברר שהסכנות המגיעות כתוצאה משימוש בנגיחות לאורך השנים, הן חמורות הרבה יותר ממה שסברנו עד היום, ועשויות להופיע רק בטווח הרחוק. כלומר, מכות בראש שאינן גורמות לסימנים ותסמינים של זעזוע מוח, עלולות לגרום לממצאים קליניים ופתולוגיים. כך עולה מהרצאתו של פרופ' תומאס קמינסקי, מנהל אימון אתלטי מאוניברסיטת דלאוור שבארצות הברית, בכנס העולמי לספורטתרפיה שנערך בכפר המכביה על-ידי העמותה לספורטתרפיה ו-AT והקריה האקדמית אונו.
על פי מחקר שערך פרופ' קמינסקי בקרב שחקני כדורגל בליגת המכללות של ארה"ב, 70% מהשחקנים סבלו מזעזוע מוח. הגורמים המרכזיים לכך (66.5%) היו התנגשויות ומגע לא מכוון. עוד עלה כי שחקני הגנה נמצאים בסבירות גבוהה יותר לספוג זעזוע מוח על ידי אתגרים אוויריים. סכנה זו קיימת גם בקרב כדורגלניות, וזאת על אף שהן נוגחות פי 2 פחות מאשר כדורגלנים גברים.
מהפרעה עצבית עד שינויים במבנה המוח
אז מה בעצם קורה בעת זעזוע מוח? בעת קבלת מכה חזקה באזור הפנים או הגולגולת, המוח מתנגש בדפנות הגולגולת. פגיעה זו עלולה להוביל לשינויים בפעילות החשמלית, כמו גם להפרעה עצבית של המוח, הפרעות מטבוליות ושינויים במבנה התאים.
בטווח הארוך, במחקרים שביצעו ניתוחים לאחר מוות במוחות של שחקני פוטבול, מצאו החוקרים שאלו סבלו מאנצפלופטיה כרונית טראומטית (CTE) - מצב רפואי המאופיין בשקיעה של חלבון TAU - אחד מסימני ההיכר של מחלות כמו אלצהיימר, פרקינסון, דמנציה ועוד.
CTE יכול להוביל להפרעה התנהגותית וירידה קוגניטיבית בחולים שסבלו מפגיעות ראש חוזרות. במקרים אלו כדורגלנים צעירים הם אוכלוסייה בסיכון מוגבר, בעקבות חוסר בשלות מלאה של המוח, שרירי צוואר חלשים, שרירי ליבה חלשים וחוסר שליטה בטכניקה.
על פי דוח שהתפרסם בארצות הברית וסקר נתונים על אובדנות בשנים 2015-2012, 5% מהאנשים שהתאבדו היו כדורגלנים מקצועיים. הסיכון הוכח כגדול ביותר עבור שחקני שדה - במיוחד מגינים, ובעלי קריירה ארוכה יותר.
עם זאת, יש לציין כי נמצאו גם יתרונות בריאותיים רבים הקשורים לקריירה בכדורגל ברמה מקצועית - סיכון נמוך יותר למחלת לב איסכמית ותמותה מסרטן נשימתי, כמו גם סיכון נמוך יותר להפרעות בריאות נפשיות נפוצות: חרדה ומתח, דיכאון, שימוש באלכוהול, שימוש בסמים והפרעות דו-קוטביות.
כיצד שומרים על דור העתיד?
אחרי שאסף את כל הנתונים ומחקרי העבר, פרופ' קמינסקי בנה הצעה שמטרתה להנחות את המאמנים. לפי הצעתו, יש להגביל את כמות הנגיחות ולעלות במינון הנגיחות המותרות בהתאם לגיל. כמו כן, הוא הדגיש כי כמות הנגיחות במשחק צריכה להיות גבוהה יותר מהכמות המתאפשרת באימונים.
את ההנחיות חילק לפי גילאים: ילדים – להגביל לנגיחה אחת במשחק, נערים – הגבלה ל-3 נגיחות במשחק, וסטודנטים – הגבלה של 5 נגיחות במשחק. פרופ' קמינסקי גם קבע כמה עקרונות חשובים שבעזרתם ניתן להוריד את תאוצת הראש ובכך לצמצם את הסכנה. לדוגמא, על ידי יישור של הצוואר ופלג הגוף העליון בזמן נגיחה, ניתן להאט את תאוצת הראש. כך יקרה גם אם נחזק את שרירי הצוואר או נחבוש כיסוי ראש.
פרופ' תומאס קמינסקיאוניברסיטת דלוור, ארה"בבניגוד לזה, פרופ' קמינסקי ציין גם כמה דברים שבעקבותיהם תאוצת הראש דווקא מתגברת בזמן הנגיחה. לדוגמה, במקרים שבהם מסת הראש-צוואר היא נמוכה או אם הכדור מגיע במהירות גבוהה – אזי רמת תאוצת הראש מתגברת והסכנה גדולה יותר.
נגיחה נכונה כוללת שלושה שלבים:
- הכנה לנגיחה - בשלב זה השחקן שומר על קשר עין עם הכדור תוך שהוא מייצב את רגליו על הקרקע.
- יצירת מומנטום (תנופה) - בשלב זה השחקן מכופף את ברכיו ומקשית את הגו לאחור, תוך הכנסת הסנטר אחורה וישור הזרועות קדימה.
- שלב הנגיחה - השחקן נוגח בכדור תוך כיפוף הגו והירכיים קדימה ומשיכת המרפקים אחורה. נגיחה נכונה מבוצעת במרכז המצח, באזור קו השיער.
גם בעולם כבר הבינו את הסכנות
לפי שעה, מדינות רבות לא מקלות ראש בנושא ומשקיעות כספים ומשאבים רבים לטיפול בבעיה. בארצות הברית, למשל הוציאו חוקים ברורים לנערים וילדים בנוגע לנגיחות, המאפשרים מספר נגיחות מצומצם לשבוע וללא הגבלה במשחק. עם זאת, מתחת לגיל 11 – חל איסור לנגוח בכלל.
באשר לכך, פרופ' קמינסקי התייחס לאלו המלמדים את ילדיהם לנגוח בכדור כבר מגיל קטן מאוד (3-4), דבר העלול להוות סכנה גדולה מאוד. "זה מטורלל, אסור לעשות את זה", אמר, והוסיף כי "את הנגיחות יש ללמד אך ורק בהדרגה - ולהתחיל רק מגיל 10". הנחיה כמעט זהה לזו של האמריקנים.
ומה באשר לבני הנוער ושאר שחקנים חובבים המשחקים כדורגל באופן קבוע? הרי בישראל לא מעט משחקים כדורגל בשעות הפנאי. "מעבר לחיזוק שרירי הצוואר על מנת לספוג את עצמת ההדף של הכדור, ושימוש בכדור רך או פחות מנופח בזמן אימונים, גם לטכניקת נגיחה נכונה יש חשיבות במניעת תת זעזוע מוח", אומרת פרופ' אלה בין, ראש החוג לספורטתרפיה בקריה האקדמית אונו.
"כדורגל שוקל כמעט חצי קילוגרם. לפי מחקרים, בעת נגיחה, הוא יכול לפגוע בראשו של שחקן במהירות של עד 128 קמ"ש. מוחם של בני עשרה נמצא עדיין בשלבי התפתחות, לכן הוא מועד יותר לפגיעה מהמוח של אדם הבוגר. כללים אלה מומלצים גם למי שמשחקים כדורגל באופן לא מקצועי. עם זאת, יש לזכור ששחקנים לא מקצוענים מבלים בדרך כלל פחות שעות בשבוע על המגרש, ולכן חשופים פחות לפגיעות של נגיחות חוזרות. בהיבט רחב יותר יש כמובן צורך להמשיך ולחקור את הקשר בין נגיחות לבין בריאות הכדורגלן.נית בטווח המיידי ובטווח הרחוק''.
