בשיתוף MSD ואסטרהזניקה
"ארבעה חודשים אחרי שאחי נפטר ואח נוסף התבשר שחלה בסרטן, גיליתי שגם אני חלק מהסטטיסטיקה העגומה", כך מספרת תמי נורי (67) מקריית חיים שחלתה בסרטן השחלה. באפריל 2019 עת שהייתה באבל על מות אחיה שנפטר מסרטן הלבלב, הרגישה תמי כאבי בטן מטרידים. "בהתחלה זה הרגיש כמו אבן בכליה, משחזרת תמי, "הכרתי את הכאבים האלו מפני שכמה שנים קודם לכן סבלתי מאבנים בכליות ובאותו הזמן, זה היה נראה לי הגיוני".
"חשבתי שזה אבנים בכליות"
ככל שהימים חלפו, כאביה של תמי הלכו והחריפו. "כאב לי מאוד עד שאפילו התקשיתי לנשום. אפילו נשימה שטחית או דיבור כאבו לי בצורה בלתי נסבלת", היא מספרת. לאחר שבוע של כאבים בלתי פוסקים החליטה תמי לפנות לרופאת המשפחה. "תיארתי לה את הכאב והיא הסכימה איתי שישנה סבירות שזו אבן בכליה ולכן הופניתי לבצע בדיקת אולטרה סאונד''' היא מספרת.
בבדיקה אכן נמצאה אבן בכליה כפי שהעריכה תמי. "זה היה נראה לי מוצדק. האבן היא זו שגורמת לכאב הבלתי נסבל". אלא שבזמן הביקור במרפאה, תמי סבלה מכאבים חמורים. "אמרתי לרופאה שהכאבים לא עוזבים אותי לרגע אחד ושאיני מסוגלת לתפקד כבר", היא נזכרת "בתגובה היא הציעה שאגש לבית החולים. גם לאחר שאחותי ראתה את מצבי היא שכנעה אותי שאין ברירה". תמי מתפנה לחדר מיון על-מנת לתת מענה לכאב שמסרב להרפות.
בבית החולים החליטו לאשפז את תמי למשך מספר ימים במהלכם היא עברה סדרת בדיקות מקיפה. "בבית החולים אמרו שהם לא רואים אבן בבדיקות שהם ערכו ולכן הם רצו להשאיר אותי לבירור נוסף", נזכרת תמי. באופן מפתיע, יומיים לאחר שאושפזה חדלו הכאבים באופן ספונטני. "הכאבים אמנם פסקו אבל הרופאים לא היו רגועים והחלו לרמוז שאולי אצטרך לבצע ביופסיה", אומרת תמי. "לא חשדתי בכלום והסכמתי לכל הבדיקות. גם כשעשו ביופסיה בשחלה האסימון עדיין לא נפל לי".
"סרטן? לא חשבתי בכלל על אפשרות הזו"
לאחר מספר ימים השתחררה תמי מבית החולים והתבקשה לערוך בדיקת שד בקהילה. "ניגשתי לכירורגית וסיפרתי לה שהייתי מאושפזת לבדיקות וכעת אני ממתינה לתוצאות", היא נזכרת, "התשובה הגיעה כשהייתי בביקור אצלה ולמרבה התדהמה התוצאות לימדו על כך שחליתי בסרטן השחלה. הממצאים שנדגמו בביופסיה היו ממאירים".
תמי הייתה המומה והתקשתה לעכל את הבשורה הקשה. "לא חשבתי בכלל בכיוון הזה. הדבר הזה לא עבר לי אפילו במחשבה", היא אומרת, "הרופאה גם כעסה שהמידע לא עבר בצורה נכונה ושבסוף היא זו שהייתה צריכה לבשר לי על כך".
סרטן השחלות הוא גידול ממאיר המתפתח ברקמת השחלה או החצוצרה אצל האישה. ישנן שלוש קבוצות של סרטן השחלה שהגדולה ביותר בין הקבוצות – למעלה מ-90% מהמקרים – זה סרטן מסוג אפיתליאלי (סרטן שמקורו בשכבת האפיתל המצפה את השחלה). הסיכון לסרטן עולה עם הגיל ועל פי המחקרים הסיכון לתחלואה עומד על כ-1.3%. לנשים להן קרובת משפחה החולה בסרטן שחלות יש כ-5% סיכון לחלות בסרטן זה. לסרטן השחלות יש תסמינים קליניים לא ספציפיים ומכאן הקושי בגילוי מוקדם שלו.
מספר שבועות לאחר גילוי המחלה, החלה תמי בטיפולי כימותרפיה. "זה לא היה פשוט ולא היה קל בכלל. לא משנה כמה מתכוננים לזה נפשית, קשה לתאר במילים את הקושי", היא משחזרת, "עברתי גם ניתוח קשה בו פתחו את כל הבטן וביצעו מספר כריתות של איברים שהיו נגועים בסרטן. זו הייתה תקופה מאוד לא פשוטה עבורי".
משפחתה של תמי הוכתה בתדהמה לנוכח גילוי מחלתה. "כולם היו בהלם. האחים שלי היו בחרדות והילדים היו מודאגים בלי הפסקה. על אף המחלה לא הפסקתי לעבוד גם תוך כדי הטיפולים. רציתי גם לשמור על השגרה הנורמלית וגם להראות להם שהכל בסדר, שאני חזקה. לא רציתי שיהיו מודאגים בטח לאחר מותו של אחי מסרטן".
המוטציה בגן "היהודי"
תמי עברה בדיקות גנטיות על מנת לברר האם הגורם למחלתה טמון בסיבה תורשתית. "בבדיקות עלה שאני נשאית של מוטציה בגן BRCA שמעלה את הסיכון לחלות בסרטן שד, שחלה, לבלב וערמונית. גם אחי שנפטר היה נשא של אותו הגן" מספרת תמי.
מוטציות בגנים BRCA1 ו- BRCA2 שכיחות יותר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי ואחד מתוך 40 יהודים אשכנזים הוא נשא של המוטציה הזו לעומת אחד מתוך 300-500 באוכלוסייה הכללית. לנשאיות של המוטציה קיים סיכון של כ-60-80% לחלות בסרטן השד וסיכון של כ-45%-15% לחלות בסרטן השחלות. כריתת שחלות מניעתית בנשאיות מפחיתה את הסיכון לפתח סרטן שחלה בכ-%80, וייתכן שכריתת שחלות לפני גיל 40 מקטינה גם את הסיכון לסרטן השד. כריתת שדיים מניעתית דו-צדדית מקטינה את הסיכון לחלות בסרטן שד ב-90%.
אחרי הטיפולים הקשים והניתוח שעברה הושגה שליטה על מחלתה של תמי. "כיום אני מטופלת בטיפול מסוג מעכב PARP המיועד בין היתר, לנשאיות של מוטציה בגן BRCA שאובחנו עם סרטן שחלה ואני משתתפת גם במחקר שאולי יסייע לנשים נוספות", אומרת תמי. PARP הוא חלבון המצוי בתוך התאים ומסייע בתיקון נזקי דנ"א. בגידולים סרטניים שמתפתחים על רקע מוטציה ב-BRCA ישנו פגם בתיקון נזקים בדנ"א. תרופות מסוג מעכבי PARP מייצרות נזק מצטבר נוסף בדנ"א של תאי הגידול ובכך הן מעודדות הרס של תאי הסרטן. "כמובן שהטיפולים עשו את שלהם והשפיעו על הגוף ואני לא כמו שהייתי אבל כל עוד אני קמה בבוקר ואני מרגישה חיונית אני בסדר. למזלי זכיתי במשפחה תומכת ואוהבת".
בשיתוף MSD ואסטרהזניקה
