בשיתוף בית חולים בילינסון
תכנון היריון אחרי החלמה מסרטן השד: נשים רבות מתקשות בקבלת ההחלטה ומנסות לשקלל את הסיכונים מול הרצון להביא ילדים לעולם, לבנות או להגדיל את המשפחה. "חשוב לדעת כי עצם ההיריון לא מעלה את הסיכוי לחזרה או פוגע בסיכוי לריפוי", אומרת פרופ' רינת ירושלמי -משאלי, מנהלת יחידת אונקולוגיית השד במרכז דוידוף בבית החולים בילינסון. "עם זאת, תכנון ההיריון מכניס מרכיב אי ודאות נוסף לחששות, שקיימים במילא לגבי חזרת המחלה. שכן מידע חד משמעי לגבי מועד היריון מתאים אחרי ההחלמה, חסר".
לדבריה, מדובר בנושא שהופך יותר ויותר רלוונטי, משום שאחוז ניכר מהנשים המאובחנות עם סרטן השד נמצאות עדיין בגיל הפוריות. "במקביל קיימת עלייה בגיל הילודה, כך שהלכה למעשה אנחנו רואים הרבה נשים שלקו בסרטן השד לפני שהחלו בכלל את תכנון המשפחה".
מהם השיקולים החשובים ביותר לפני קבלת ההחלטה?
הדילמה הראשונה - הפסקת הטיפול המונע במהלך ההיריון. "על אף שנראה כי ההיריון עצמו לא מעלה את הסיכוי לחזרה של המחלה, הרבה פעמים הסיכון נובע מעצם הצורך להפסיק טיפול מונע על מנת להרות. הטיפול האנדוקריני המונע ניתן למשך 5-10 שנים, נטילת הטיפול בהיריון עלולה לגרום לנזק קשה להיריון ולעובר ולכן יש להפסיקו מספר חודשים לפני היריון מתוכנן.
"אין מידע מבוסס לגבי המועד הנכון לתכנן היריון במהלך הטיפול האנדוקריני ומה השפעת הפסקה זו על הסיכוי להשנות המחלה", אומרת פרופ' ירושלמי-משאלי. כידוע, אין אפשרות לחזות מראש מה משך הזמן שידרש עד השגת היריון ובמיוחד אחרי טיפולים כימיים שפוגעים בפעילות השחלתית. במילים אחרות לא ניתן לקבוע מראש מה יהיה משך הזמן בו האישה תיאלץ להפסיק את הטיפול המונע עד היריון.
"מחקרי תצפית גדולים שבדקו את נושא ההיריון אחרי החלמה מסרטן השד, מצאו באופן מפתיע כי דווקא הנשים שהרו היו בעלות פרוגנוזה טובה יותר", מסבירה פרופ' ירושלמי-משאלי אך מציינת כי יש הטיה בסיסית במחקרים אלו, שהרי לא ניתן לערוך ניסוי רנדומאלי בנושא ומראש הנשים שהרשו לעצמן להרות אחרי אבחנה וטיפול בסרטן השד היו קרוב לוודאי נשים עם מחלה קלה יותר, או שהמצב הגופני שלהן היה טוב יותר. הנחה זו הופכת את המחקרים למוגבלים מבחינת חוזק המידע".
בנוסף נשארו שאלות פתוחות לגבי אוכלוסיות מיוחדות למשל, מה הסיכון בהריון אחרי אבחנה וטיפול אצל נשאיות מוטציה מסוג BRCA. "באופן כללי, כאשר נשים שואלות אותנו לגבי כניסה להיריון, ההמלצה היא להמתין לפחות חצי שנה לאחר סיום טיפולי הכימותרפיה", אומרת פרופ' ירושלמי-משאלי.
איך ממשיכים לעקוב אחרי חזרת המחלה בזמן ההריון, מבלי לחשוף את התינוק לקרינה?
ד"ר אהובה גרובשטיין, מנהלת יחידת דימות השד במכון הדימות בבית החולים בילינסון: "אנו נמנעים מביצוע בדיקות ממוגרפיה בהיריון כדי שלא לחשוף את העובר לקרינה מייננת. השימוש בממוגרפיה במהלך הריון יהיה רק לשם בירור ממצא חריג.
"בדיקות נוספות שלא מבוצעות במהלך היריון הן בדיקות עם חומר ניגוד, כגון בדיקת MRI. חומר הניגוד ב-MRI לא הוכח בטוח לשימוש בהיריון, ולכן אנחנו נמנעים מהבדיקה", אומרת ד"ר גרובשטיין. "בבדיקת ממוגרפיה עם חומר ניגוד משתמשים ביוד, שבטוח לשימוש בהיריון, אך בשל הקרינה, לא נשתמש בבדיקה בהיריון בשגרה, אלא שוב לברור מקרים חריגים".
נשים שהיה להן סרטן ורוצות להיכנס להיריון נמצאות בסיכון לחזרת המחלה. "הסיכון תלוי בגורמים שונים ויכול להגיע לרמת סיכון של נשאית גנטית, מה שדורש מאתנו לבצע התאמה של תדירות הבדיקות, כך שבמקום ממוגרפיה או MRI פעם בחצי שנה, אנחנו מבצעים אולטרסאונד בתדירות גבוהה יותר", מסבירה ד"ר גרובשטיין, "מדובר בבדיקה ללא סיכון להריון ולעובר".
היא מוסיפה: "בדיקת האולטרסאונד מבוצעת בנשים מחלימות ובריאות בשגרה. ברגע שיש סימן שאלה או ספק, הקריטריונים משתנים ונשתמש בסל בדיקות רחב יותר, ממוגרפיה שנעשית עם הגנה כפולה על הבטן כך שכמות הקרינה שהעובר נחשף אליה לא תסכן אותו, נבצע פרוצדורות חודרניות כמו ביופסיה שבטוחות לביצוע עד שנגיע לאבחנה".
התינוק לא נמצא בסיכון גדול יותר, הנקה דורשת התייעצות ושיקול דעת
חלק מהחדשות הטובות עבור נשים מחלימות הרוצות להרות הוא העובדה כי התינוק לא נמצא בסיכון גדול יותר למומים מולדים . "אפילו עם היריונות שמתפתחים תחת טיפול כימי, לאחר אבחנה של מחלה במהלך ההריון, הילדים נולדים לא פחות מוצלחים מאלו שנולדו מהריונות סטנדרטיים", אומרת פרופ' ירושלמי-משאלי, "כל זאת בתנאי שהטיפול ניתן בהתאם להנחיות הבינלאומיות הרלוונטיות".
"בכל הנוגע להנקה, הרבה פעמים לא ניתן להניק מהשד המנותח, כך שההמלצה היא להתייעץ עם הכירורג לפני ניסיון הנקה. צריך לזכור גם שהנקה לא מאפשרת לחזור לטיפול המונע", אומרת פרופ' ירושלמי-משאלי.
"טיפול בנשים השואפות להיכנס להריון אחרי מחלה דורש המון רגישות"
הדבר הבטוח היחיד בכל הנוגע לרצון של האישה להביא ילדים לעולם, הוא שמדובר בנושא מאוד אמוציונלי. "מספר הילדים אליו כמהה האישה ומשפחתה הוא משהו אינדיבידואלי מאוד, אשר משתנה בין משפחות, בין תרבויות שונות ובין נטיות אישיות של האישה ובן זוגה", אומרת פרופ' ירושלמי-משאלי. "לא פעם האבחנה של סרטן השד הגיעה בתקופה בה האישה התלבטה לגבי נושא של הריון נוסף, עצם האבחנה והידיעה שיתכן ולא תוכל להרות יותר, אם בגלל הטיפולים ואם בגלל ההתרחקות מגיל הפריון , מחזקת את הכמיהה לילד נוסף".
היא מסבירה כי בחלק מהמקרים אופציה של היריון טבעי אחרי אבחנה וטיפול אינה אפשרית ודורשת התערבות המומחים לפוריות. גם כאן יש חששות לגבי השפעת הטיפולים האלה על חזרה אפשרית של המחלה.
לדבריה, "בחלק מהמקרים המטופלת עומדת מול סיכון מאוד גבוה לחזרת המחלה שעלולה להוביל אפילו לתמותה, עובדה שדורשת דיון מהותי ורגיש באשר לשאלה מה יקרה אם המחלה תחזור. מי יטפל בילדים? מדובר בנושא שחייב לעלות, עד כמה שהוא כואב. הוא עשוי להיות מודחק, אך חשוב להציף אותו". לכן, השיחות סביב הנושא הן תמיד מורכבות מאוד, עם בחירת מילים זהירה, "והשיח אף פעם לא מסתיים בפגישה אחת.
היא מסכמת ואומרת: קבלת החלטה כזו היא קשה ולא אופטימלית. בסופו של דבר מי שנוטלת את הסיכון הגבוה ביותר היא האישה עצמה ויש לסייע לה ככל הניתן הן במתן הידע הקיים והם בתמיכה רגשית מתאימה".
בשיתוף בית חולים בילינסון
