"11.11 הוא יום משמעותי שבו בחרתי להקשיב לקול הפנימי... להקשיב לגוף שלי", כתבה בפייסבוק חן הרטוב־סדבון על ההחלטה שקיבלה לפני שנתיים להוציא משדיה את שתלי הסיליקון שמתברר שהחלו לדלוף.
"כשאת מוציאה את השתלים את עוברת תהליך של הקשבה לגוף שלך וחוזרת להרגיש מה נכון עבורך. את מתנתקת מסמכות חיצונית שמכתיבה לנו, הנשים, מה נכון עבורנו", פוסקת הרטוב־סדבון, בת 40, נשואה, אמא לשני בנים בני שבע וארבע ומנהלת סושיאל ויחסי ציבור שעוסקת כבר שנים בתחום האופנה והלייף סטייל.
קראו עוד:
לפני כשנתיים וחצי, כאשר הגיעה למצב של עייפות כרונית, חוסר באנרגיה וחוסר מיקוד וריכוז, הייתה בטוחה שככה מרגישות מי שמגדלות פעוטות. "אבל בוקר אחד כבר פשוט לא יכולתי לקום מהמיטה, ובהיתי בשיחה בטלוויזיה על סימפטומים גופניים שחוות לעיתים נשים שהשתילו סיליקון בחזה. דיברו על עייפות לא מוסברת ומצבי רוח, ומיד נכנסתי לקבוצה שהזכירה המרואיינת, ונתקלתי בעוד שיתופים שבעקבותיהם הצטרפתי לקבוצה אמריקאית עם מאה אלף חברות, והמידע התחיל להציף אותי".
הסמכות החיצונית
אבל לא מיד היא התמסרה לגילויים. "הדבר הראשון שהרגשתי הוא הכחשה: 'מה פתאום. זה לא קשור אליי. אני לא הנשים האלה'", אבל כשהלכה לבסוף להיבדק גילתה שהשתלים דולפים. מכאן החל ניסיון להבין איך המסרים שנחשפה אליהם כנערה גרמו לה להכניס לגופה את השתלים ובתודעתה נפתח צוהר לתקופה שלא הקדישה לה תשומת לב, שבמהלכה הרגישה "פגומה" והתעקשה לשנות את המראה שלה, כדי להעלות את הערך האישי והחברתי.
"מגיל קטן גורמים לנו להפסיק להקשיב לסמכות הפנימית, והסמכות החיצונית היא שמחליטה עבורנו. גדלתי בעולם האופנה, עבדתי עם מעצבים וטאלנטים, והיום בתור עצמאית בתחום יחסי הציבור והמדיה החברתית, שמלווה נשים עצמאיות, רציתי לחזור לסמכות הפנימית שלי, לאותנטיות, לרווחה נפשית וגופנית. הייתי מאוד חולה וירודה, ועד שלא הוצאתי את השתלים לא הבנתי עד כמה".
את מתחרטת על ההשתלה?
"אני מודה על השנים שבהן השתלים היו בגוף וגרמו לי לפתח ביטחון עצמי, להיכנס למערכת יחסים זוגית ואפילו ללמוד ולטייל, כי כשהיה לי מראה נערי מדי, התביישתי בו".
אז הלכת והגדלת. התייעצת עם מישהו?
"בטח. עם אמא שלי. בחרתי רופאה, הכניסו לי את השתלים ובמשך 16 השנים הבאות לא היה שום מעקב, וכאשר רציתי להתייעץ עם הרופאה שניתחה אותי, כי התחלתי להרגיש דברים, גיליתי שהיא בכלל עזבה את התחום וכבר לא עוסקת יותר בניתוחי שדיים ושגם המקום שבו נותחתי נסגר. עושים ניתוח, משתילים ולכי הביתה".
זה כאילו הלכת לצבוע שיער.
"כן, בדיוק. היום אני מבינה שחייתי באפס מודעות ובגיל 20 גם לא היה אכפת לי מההשלכות של עוד 20 שנה", אומרת חן ומציינת שאם לא מספרים לו, אז רופא המשפחה לא יודע בכלל שאת עם סיליקון, ולכן לא יכול לקשר בין מצבים גופניים לבין השתלים.
וההורים?
"כשהחלטתי להכניס, אמא שלי הבינה את הצורך ועודדה אותי, ולמרות שהיא כבר לא בחיים, אני מאמינה שגם מאי שם היא רואה שאני בריאה ושמחה עם ההחלטה להוציא. נורא קל להתעלם מכאב, אבל הכאב קרא לי לפגוש ילדה בת 12 שמאוד מתביישת בגוף שלה".
וגם כשפגשה שוב באותה ילדה בת 12, גילתה שהקולות החיצוניים עדיין מנסים לקבוע עבורה. "התחלתי לחפש פלסטיקאי כדי להוציא את השתלים, והתגובות היו 'אה, את מהקבוצה של המשוגעות'. כלומר אלה שטוענות שלאורך זמן יכולים להיווצר סיבוכים".
הרופאים פוסלים את התחושות הללו?
"למצוא רופא שיקשיב למה שאני מרגישה היה מסע לא קל. בחו"ל השיח יותר מפותח, ויש מאות אלפי עדויות תומכות. אבל לשמחתנו גם בארץ נשים כבר מדברות על זה. כשאני התחלתי להתעניין היה חוסר אמון בין מטופלות לרופאים שאמרו, 'אין קשר בין מה שאת חווה לבין השתלים'".
ואז היא הגיעה אל ד"ר נעם ארמון, עובד בהדסה עין כרם ובמרפאה פרטית, "שהיה קשוב וכיבד את הבחירה שלי להוציא את השתלים, בלי להכתיב לי מה דעתו, אלא רק להציג בפני את הסיכונים והסיכויים. הוא העדיף להחליף ולא להוציא לגמרי, אבל אני זו שלבסוף החלטתי".
אמיצה ומלאת תעוזה
חן וגם נשים נוספות מדברות על כך שעבור הפלסטיקאים, הערך העליון הוא האסתטיקה: "את הפלסטיקאי מעניין לעשות לי גוף שיהיה יפה בעיניו, ויש סיפורים מזעזעים על רופאים שקובעים לנשים את מידת השתל, או מבקרים את ההחלטה להוציא את השתל כי בעיניהם יותר יפה עם. ויש עוד דבר שצריך לזכור – כיוון שיש סיכונים בהוצאת השתלים, הרופאים מעדיפים להחליף ולא להוציא".
חן הוציאה לבסוף את השתלים והרוויחה את עצמה: "לא עצרתי בהוצאת השתלים, אלא נכנסתי פנימה בתהליך אמיץ, שבמהלכו הבנתי שהיו בעומק פצעי ילדות רגשיים שהסיליקון החביא ועטף, אבל אני צריכה להתמודד ולרפא אותם".
הרגע שבו עמדה לבדה מול המראה והסירה את התחבושות משדיה המרוקנים מסיליקון, היה עוצמתי ומטלטל. "אני מסתכלת על הגוף שלי ועל החזה שלי וזה כמו להיות בבת אחת עם הילדה הזו שוב ולהגיד לה 'יו את כזו מהממת', ועם האישה שאני ולהגיד לה 'את אמיצה ומלאת תעוזה', והצפתי את עצמי ברגשות של אהבה ותמיכה".
איך בן הזוג שלך הגיב לתהליך?
"הוא היה הדבר הכי מדהים שאפשר לבקש, ליווה ותמך. הוא באמת אוהב אותי ונמשך אליי ואוהב את הגוף שלי. האינטימיות שלנו הולכת ומתפתחת וגדלה ובזכותו אני מרגישה נשית בתוך מי שאני עכשיו".
עכשיו חן מתכוונת ללמוד הנחיית קבוצות כדי להביא את הסיפור שלה בפני נערות צעירות וללמד אותן להקשיב לעצמן ולחשוב, "כשהן בוחרות לנתח את האף או לקנות ג'ינס במידה שקטנה עליהן. פשוט לנתח מאיפה זה מגיע ולהבין שגוף בריא זו מתנה ושהגוף שלנו מושלם בכל מידה. כל כך הרבה זמן אנחנו מתעסקות בלצמצם ולהחביא את מי שאנחנו, גורמות לילדים שלנו לאבד את הקשר עם האינסטינקטים הטבעיים, לנטוש את עצמנו כדי להתאים למודלים ולתכתיבים של חברה חולה, שהמבט שלה מופנה רק החוצה".
פלסטיקאי: "עדיין לא ידוע אם השתלים מזיקים"
ד"ר נעם ארמון, מנתח פלסטי מהדסה עין כרם, מאשר שאכן בשנים האחרונות יש יותר פניות של נשים שעברו השתלת סיליקון בשדיים ומתלוננות על תופעות זהות של כאבי ראש, טשטוש ראייה, כאבי פרקים, עייפות וכו'. "הנשים עברו בירורים מקיפים ולא נמצאו סיבות רפואיות לתופעות הללו, ולכן יש הסוברים שייתכן שהשתלים כן משפיעים על הגוף. כיוון שהמחקר בעניין עדיין בחיתוליו, אנחנו לא יודעים האם באמת יש קשר".
אז איך אפשר לדעת האם השתלים מזיקים?
"זה משהו שכרגע אנחנו לא יודעים".
כבר עשרות שנים מכניסים שתלים לגוף של נשים.
"נכון, אבל התופעה שהנשים מדברות עליה קיבלה ביטוי רק בשנים האחרונות, אולי בזכות השיתופים ברשתות החברתיות".
