האונקולוגית הראשונה שלי אמרה לי פעם משפט שאני זוכרת עד היום: "את תקבלי טיפולים ביולוגיים, והם ייתנו לך עוד כמה שנים לחיות". אני זוכרת שלא הצלחתי להתמודד עם האמירה הזו. מה זאת אומרת "כמה שנים", אני עומדת למות?
2 צפייה בגלריה
יפעת אהרוני עם בניה. "יש ימים קשים, והחרדה לעיתים משתקת, אבל כל יום מחדש אני בוחרת בי ובילדים שלי"
הכול התחיל לפני כתשע שנים, ילדתי את בני השלישי, וכמה חודשים מאוחר יותר התגלה לי גוש בשד. סרטן, אמרו לי. עברתי את כל הטיפולים: כימותרפיה, ניתוח, הקרנות. עשיתי כל מה שצריך, והחלמתי. המשכתי בחיי, ניסיתי לשים את התקופה הזו מאחוריי, עד שממש בתחילת הקורונה, כשכולם היו עסוקים בבהלה מהמחלה הלא ידועה, אני נבהלתי מכאבי גב עזים שחשתי. הכאבים האלה גברו עד שכבר לא יכולתי ללכת זקופה. התברר שהמצב שלי כבר היה קשה, כי כל עמוד השדרה היה מלא גרורות. הייתי רגע לפני שיתוק. מאז, יותר משלוש שנים אני מתמודדת עם סרטן שד גרורתי.
קראו עוד:
הבשורה שהמחלה חזרה הייתה קשה לי. במשך חודשיים הרגשתי שאני חיה בתוך בור שחור ורק נשאבת למטה. התפללתי לא לקום בבוקר. כל יום התעוררתי בבכי ולא רציתי להמשיך יותר, עד שבוקר אחד אמרתי לעצמי, אני בוחרת בחיים. יש לי שלושה ילדים (הגדול כיום בן 16, האמצעי בן 12 והקטן בן 8), וכל יום אני נלחמת מחדש על הזכות להיות איתם. יש לי עוד הרבה מה לעשות ולהספיק איתם. המלחמה שלי קשה, אבל אני לא מתכוונת לוותר.
לפעמים בא לי ללכת לשתות קפה עם חברה, ולפעמים אני מרגישה לא טוב ונשארת במיטה. היכולת לבחור לחיות איך ועם מה שעושה לי טוב, היא שינוי מהותי בחיים שלי, ולמדתי אותו בזכות הסרטן
בשנה שעברה החלטתי לקחת חופשה ללא תשלום מעבודתי כמורה. המקצוע שאב ממני הרבה זמן וכוח, והחלטתי שאת הזמן הזה אני רוצה להעניק לעצמי ולילדים הפרטיים שלי. רציתי להיות זו שמגישה להם ארוחה חמה בצהריים כשהם חוזרים מבית הספר, ושאם אחד הילדים קם הפוך בבוקר, אני זו שאהיה שם בשבילו, ושנישאר יחד בבית ונעשה כיף. אין יותר טלפונים של הורים בערב ואחר הצהריים: כולי פנויה וזמינה לכל מה שהילדים רוצים. כשהילדים אמרו לי, "אמא, איזה כיף שאת פה", זה היה ניצחון ענק מבחינתי. הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון.
גיליתי את עצמי מחדש
אז יש ימים קשים, והחרדה לעיתים משתקת, אבל כל יום מחדש אני בוחרת בי ובילדים שלי. הבאתי כלב שיארח לי חברה כשאני לבד ושאצטרך לצאת איתו מהבית. אני קמה כל בוקר ומחליטה מה לעשות לפי איך שאני מרגישה: לפעמים בא לי ללכת לשתות קפה עם חברה או לעשות יוגה, ולפעמים אני מרגישה לא טוב ונשארת במיטה. היכולת לבחור לחיות איך ועם מה שעושה לי טוב, היא שינוי מהותי בחיים שלי, ולמדתי אותו בזכות הסרטן. אז גם דברים טובים קורים בתהליך הזה. למדתי וגיליתי את עצמי מחדש.
שנה אחרי שלקחתי חופשה, החלטתי שאני לא חוזרת יותר לעבודה ושאני נותנת שיעורים פרטיים בהוראה מתקנת וככה מסתדרת כלכלית. הכול תלוי במצב שלי, כי היומיום הוא לא תמיד פשוט. כשמישהו לא מרגיש טוב, הוא לוקח כדור, אבל כשאני לא מרגישה טוב, זה יכול להביא אותי למצב של התקפי חרדה עד כדי כך שאני לא מסוגלת לנשום. כל כאב הכי קטן מבחינתי הוא משהו קטלני, זה הסוף.
עברתי כבר שלושה טיפולים. הראשון הועיל במשך שנה, ואז הגרורות גילו איך לעקוף אותו ולפתח חסינות אליו. אחר כך עברתי לטיפול השני, וממנו לשלישי. כל טיפול כזה נותן לי עוד זמן ועוד תקווה, כי לחיות עם סרטן שד גרורתי, זה אומר לחיות כל יום ביומו, זה אומר להגיד תודה ולהעריך גם את הדברים הקטנים ביותר, זה להסתכל על הילדים שלי ולקוות שאספיק לעבור איתם עוד מסיבת סיום בבית הספר ועוד גיוס וחתונות.
2 צפייה בגלריה
יפעת אהרוני. "אני חיה בפחד יומיומי. אני לא יודעת מתי הטיפול יפסיק לפעול, וכמה זמן עוד יש לי לחיות"
כשהילד הגדול שלי חגג בר מצווה, הייתי כבר בריאה, ומעמד העלייה לתורה מאוד ריגש אותי. עכשיו אני מחכה לבר המצווה של האמצעי שלי, בנובמבר. המעמד הזה מקבל עבורי משמעות עצומה. זה עוד ניצחון ענק עבורי. כל דבר שאני זוכה לחוות הוא עוד ניצחון בדרך. גם בטקסי הסיום של הילדים השנה מאוד התרגשתי, כי זה לא מובן מאליו שזכיתי להיות שם. עכשיו הבן הגדול לומד נהיגה. הרישיון הוא שלב משמעותי בחיים שלו, ואני רוצה להיות שם איתו ועבורו.
הכי קשה לי כרגע זה לתכנן את יום ההולדת של הבן הקטן, באוקטובר. הוא כבר הכין רשימת מוזמנים, וזה שובר אותי, כי מי יודע מה יהיה איתי עד אז. רק באוגוסט אדע אם הטיפול הנוכחי עוזר
בתוך כל זה, הכי קשה לי כרגע זה לתכנן את יום ההולדת של הבן הקטן, באוקטובר. הוא כבר הכין רשימת מוזמנים, וזה שובר אותי, כי מי יודע מה יהיה איתי עד אז. רק באוגוסט אדע אם הטיפול הנוכחי עוזר, והמחשבות רצות הלאה, ולך תסביר לילד למה הרשימה הזו כל כך מפחידה אותי.
אני חיה בפחד יומיומי. אני לא יודעת מתי הטיפול יפסיק לפעול, וכמה זמן עוד יש לי לחיות. אבל כל טיפול כזה גם נותן לי עוד זמן והרבה תקווה. הוא נותן לי עוד יום ועוד יום עם הילדים, ואני מודה על הימים האלה. אני גם לא מתכוונת להישבר. בינתיים מפתחים טיפולים חדשים, ואני מקווה שאם אצטרך, אקבל אותם. בינתיים אני מרגישה שהטוב שאני זוכה בו גובר על כל כאב. אני גם משתדלת להאמין שבסוף, אחרי הכול, אני אנצח.
