במותה הצילה חיים: איבריה של לאה (לוסי) די בת ה-48 שנרצחה בפיגוע בצומת חמרה בבקעה עם בנותיה מאיה (20) ורינה (16) מהיישוב אפרת הושתלו בכמה חולים. ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות בבילינסון אמר: "אני משתיל שנים רבות ומתרגש מאוד לנוכח העוצמה של המשפחה התורמת, האצילות הבלתי נתפשת בזמן טרגדיה נוראית כזו". כל ההשתלות הסתיימו והמושתלים מתאוששים ביחידות טיפול נמרץ ובמחלקות האשפוז.
ד"ר אביתר נשר ציין כי זה מבצע השתלות שני בבילינסון, אחרי מבצע השתלות בערב ליל הסדר שבו הצילו את חייה של אישה שהכבד שלה קרס בעקבות משככי כאבים שנטלה בבולגריה.
המרכז הלאומי להשתלות הודיע כי לנוכח הסכמת משפחתה של די שנפטרה בבית החולים הדסה, לתרום את איבריה ולהציל חיים, בוצעו ההשתלות בבתי חולים במרכז הארץ. לבה של לאה הושתל בבת 51 בבילינסון, ריאותיה הושתלו בבת 58 בשיבא, הכבד - בבן 25 בבילינסון, כליה - בבן 58 בבילינסון וכליה נוספת הושתלה בבן 39 בבילינסון. קרניותיה יושתלו אף הן.
בנותיה של לאה, מאיה (20) ורינה (16), נרצחו כאמור גם הן בפיגוע הירי שהתרחש ביום שישי האחרון בבקעת הירדן. הן הובאו למנוחות ביום ראשון. ליאו די, ששכל את אשתו ושתי בנותיו בפיגוע הירי, מחה על היחס לישראל בתקשורת העולמית: "הם רוצחים, אבל מאשימים אותנו", וקרא לצופים לשתף את דגל ישראל באינסטגרם ובפייסבוק. הוא הוסיף בהצהרה לתקשורת: "תזכרו את לוסי, מאיה ורינה".
ליאו די אמר בשיחה עם דבורה שרר, דוברת המרכז הלאומי להשתלות, כי הסכים לתרומה לאחר שנקבע ללאה מוות מוחי. הוא ציין כי ללאה ז"ל לא היה כרטיס אדי, אבל בשיחות בין בני הזוג דובר על כך שאם חלילה יקרה משהו למי מהם, יתרמו איברים. מאחר שחיו שנים רבות בחו"ל, הם נמנעו מלחתום על כרטיס תורם מחשש שמא הפרוטוקול הטיפולי בחו"ל ייאפשר ניתוק מהמכשירים לפני הזמן. כאן בישראל, הם שוחחו עם רבנים והחליטו לתרום איברים ולהציל חיים על פי ההלכה. "האמירה הזו של ליאו על כך שסמך על רגע קביעת המוות המוחי ועל הצוותים הרפואיים, ריגשה וחיזקה", אמרה שרר.
בבית החולים בילינסון סיפרו כי מבצע ההשתלות שיצא לדרך "בעקבות המעשה האצילי של משפחת די, שאיבדה את שתי בנותיהם ואם המשפחה בפיגוע הטרור הרצחני השבוע בבקעת הירדן העניק חיים למטופלים". אל מבצע ההשתלות התגייסו רבים מבית החולים: מתאמות השתלות, אחים ואחיות חדר ניתוח רופאים מרדימים, סניטרים, אנשי מעבדה, אנשי מחלקת הרנטגן והפתולוגיה.
ליטל ולנסי בת ה-51 סבלה זמן רב מאי-ספיקת לב קשה, וזכתה להשתלת לב: "פעולה פשוטה כמו לעלות מדרגות, הייתה עבורי בלתי אפשרית", סיפרה. במושתלת הלב טיפלו ד"ר טוביה בן גל, מנהל היחידה לאי ספיקת לב במערך הקרדיולוגי בבילינסון וד"ר בן בן אברהם, רופא בכיר ביחידה לאי ספיקת לב במערך הקרדיולוגי. ובמהלך הלילה ניתחו פרופ' ירון ברק, מנהל היחידה להשתלות בית חזה במערך לניתוחי לב וחזה בבילינסון ופרופ' דן ערבות - מנהל מערך ניתוחי לב וחזה בבילינסון.
עוד אמרה מושתלת הלב: "אני מאוד מתרגשת, הגוף אותת לי, לא יכולתי לעלות אפילו מדרגה אחת. פיניתי את עצמי לבית חולים, הגעתי לטיפול נמרץ ומפה הכול היסטוריה. הבנתי שאני באי-ספיקת לב קשה מאוד. בכל שמונת החודשים האחרונים שיננתי שבכל שמחה יש עצב. זה מעשה אצילי, אדם צריך להבין שכאשר קורה מצב כזה, זו ברכה".
פרופ' דן ערבות, מנהל מערך ניתוחי לב וחזה בבילינסון, אמר כי "מדובר בלב שני שאנחנו משתילים בשבוע האחרון בעקבות טרגדיה נוראית. המעשה של המשפחה האצילית הוא נקודת אור בחושך והם הצילו חיים של חולים רבים".
"הוצאנו חולה מעבדות לחירות"
פרופ׳ ירון ברק, מנהל היחידה להשתלות בית חזה במערך ניתוחי לב וחזה בבילינסון, הוסיף: "זו השתלה מרגשת אחרי שחווינו את הטרגדיה המטורפת של המשפחה ואחרי תפילות של כל עם ישראל בשבוע מורכב, זה נגמר בצורה קשה. טיפת האור היחידה שניתן להוציא מזה זו תרומת האיברים וזה מה שעשינו פה עם השתלת הלב של ליטל. היא הייתה חולה במשך שנים, ובערב החג אנחנו מוציאים אותה מעבדות לחירות. היא תוכל לחזור לחיים רגילים".
ד"ר טוביה בן גל, מנהל היחידה לאי-ספיקת לב במערך הקרדיולוגי בבילינסון, ציין כי "השתלה תמיד מערבת טרגדיה מאוד קשה של משפחה אחת לצד בשורה והתחלה של חיים חדשים עבור משפחה אחרת. אבל לצד הטרגדיה הגדולה, ליטל בדרך לחיים חדשים".
את מושתלי הכבד והכליות ניתחו ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת השתלות בבילינסון וד"ר ולדימיר טנק, רופא בכיר במחלקת ההשתלות בבילינסון.
ריאותיה של לאה (לוסי) די ז"ל הושתלו במרכז הרפואי שיבא בחולת ריאות כרונית בת 58 שהמתינה זמן ממושך להשתלה. היא סבלה מקוצר נשימה חמור וממחלת ריאה מתקדמת. ההשתלה הייתה התקווה היחידה שלה לחיות' "כולנו תקווה כי ההחלטה של המשפחה לתרום את הריאות תשפר את איכות חייה ותאריך אותם", אמר ד"ר לירן לוי, מנהל שירות השתלות ריאה בשיבא.
עוד אמר: "אני מודה למשפחת די על קבלת ההחלטה האצילית הזו בסיטואציה טרגית ועצובה. הצעד הזה הוא לא מובן מאליו. מתן חיים ברגעים כאלה הוא ההנצחה הטובה ביותר ובמידה מסוימת מאפשר את המשך דרכו וחייו של התורם. אנו ניצבים בפני סיטואציה קשה שבה קובעים מוות נוראי וטרגי של אישה שנרצחה בפיגוע ובמקביל, מעניקים חיים לאישה אחרת שסובלת ממחלת ריאות סופנית וקשה. המעבר בין שני העולמות הוא כמעט בלתי אפשרי ואנו מתמודדים איתו בכל פעם שיש השתלה".