בשיתוף סורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי, כללית
כנס סורוקה
(צילום: ירון שרון)
"יש פה 5,500 עובדים שהצילו חיים תחת אש. הם עשו את זה מתוך שליחות כי זה בדנ"א שלהם. יש אנשים שהשאירו משפחות בעוטף עזה והגיעו לכאן כדי להציל חיים. זה דבר שהוא באמת לא נתפס" – את הדברים המרגשים האלה אמר האלוף (במיל') יוחנן לוקר, יו"ר דירקטוריון כללית, בכנס מיוחד שהתקיים בשבוע שעבר במשכן לאמנויות הבמה בבאר־שבע לציון שנה לפרוץ המלחמה. "גם כשביקשו מהצוותים ללכת הביתה, הם לא היו מוכנים", מוסיף לוקר, "הם נשארו פה כדי להציל את האזרחים ואת החיילים. מתברר שתעצומות הנפש זה משהו הרבה יותר חזק מכל כוח פיזי".
סורוקה היה אחד מהמרכזים הרפואיים הראשונים שקלטו את הפצועים הרבים בשבת השחורה. טל חיון, מנהלת האחיות במערך חדרי הניתוח וההתאוששות בבית החולים, מספרת כי "7 באוקטובר היה אירוע בהיקף שלא הכרנו קודם. גם אחרי שמתקפת חמאס החלה לא ידענו מה הולך לקרות, מה הולך לבוא. לא ציפינו לתמונות כאלה ולמראות כאלה. מה עשינו? התמודדנו עם זה ביחד, כמו משפחה".
ההחלטה לקיים את הכנס התקבלה מכמה סיבות. בין השאר, זאת הייתה הזדמנות מיוחדת להוקיר את הצוותים הרפואיים בסורוקה ובמערכת הבריאות כולה, שעומדים כבר יותר משנה בחזית רפואת החירום של מדינת ישראל – עבור חיילים, אזרחים ואנשי כוחות הביטחון שנפגעו במלחמה. צוותים מתחומים שונים מהארץ ומהעולם שיתפו את הנוכחים בסיפורי גבורה מרגשים ומעוררי השראה, במקרים רפואיים מרתקים ובשיטות טיפול חדשניות. הכנס היווה הזדמנות ללמידה ולשיתוף ידע מסורוקה וממערכת הבריאות, שמופץ כיום בעולם כולו בשל ייחודו.
ביממה הראשונה לפרוץ המלחמה פונו לסורוקה למעלה מ־670 פצועים, בהם כ־130 במצב קשה וקריטי. במהלך השנה החולפת פונו למרכז הרפואי למעלה מ־3,660 פצועים והצוות הרפואי קלט כ־240 מסוקים שנחתו עם פצועים בדרגות פגיעה שונות. סורוקה היה גם אחד מבתי החולים שקלטו את החטופים אשר חזרו בפעימה הראשונה. אחת מהם, אלמה אברהם, הגיעה לסורוקה מורדמת ומונשמת כשסכנה מיידית נשקפה לחייה. אחרי תקופת טיפול ושיקום ארוכה בסורוקה היא עברה לדיור מוגן יחד עם חבריה לקיבוץ נחל עוז, ולכנס הגיעה כדי לומר תודה. "כולם כאן היו חמודים, נחמדים ואדיבים, וכל הטיפול היה בסדר גמור", היא אומרת, "הכל נעשה תמיד עם רצון טוב, תמיד עם חיוך, תמיד באהבה, תמיד בכיף".
פרופ' שלומי קודש, מנהל בית החולים, מסביר כי "סורוקה הוא מרכז־על, הוא ותיק, הוא אחראי על שטח גדול מהמדינה, אבל בשנה האחרונה הבנתי ביתר שאת את העוצמה המטורפת שיש לעובדיו. האירוע שאנו מציינים פה נותן הזדמנות להרבה מאוד אנשים לספר את הסיפור שלהם בפני החברים, לחלוק את הגבורה שלהם. מחמם את לב כולנו לשמוע את זה מפי העובדים עצמם".
פרט לאמירת תודה ולהחלפת חוויות מאירועים שכנראה לא יחזרו לעולם בקריירה הרפואית של אף אחד מהנוכחים, הכנס היה גם הזדמנות להסקת מסקנות. "יש דברים שאנחנו יכולים אולי לשפר, ויש דברים שאחרים יכולים ללמוד מאיתנו", מסביר פרופ' קודש, "כבר עכשיו יש כמה לקחים: צריך להמשיך לחזק את סורוקה ולהשקיע בו. חייבים למגן את מה שעוד לא ממוגן, כי זה באמת לא סביר שנפגוש עוד אירוע כזה עם פערי מיגון. צריך להוסיף כוח אדם ומשאבים, ויש צורך להשקיע במשאב האנושי הקיים, שעבר חוויות קשות מאוד. אנחנו מחזקים את הצוותים בהרבה מאוד עבודה שוטפת. יש יחידת חוסן שעושה עבודה מצוינת. למשל – אנשים יוצאים כצוות לקטוף ביחד תוצרת חקלאית בעוטף כדי להזדהות עם המקום שטיפלנו באנשיו. זו עבודה מתמשכת וחשובה. בסוף, בלי האנשים האלה אין לנו עם מי לצאת למלחמה הזאת. לכן אנחנו עוסקים בזה כל הזמן".
לוקר מוסיף: "צריך לתמוך בצוותים – במשאבים, בחיבוק, לומר להם שבעצם כל אחד ואחת פה רושם שורה בספר ההיסטוריה האישי שלו, בספר ההיסטוריה של סורוקה ובזה של מדינת ישראל. כולנו גילינו משהו על עצמנו מאז ה־7 באוקטובר. בסורוקה התגלו רפואה מעולה, גבורה ותקווה. יש בכל אומה את רגע האמת, והמבחן העליון הוא מבחן המלחמה. כאן עברו את המבחן הזה באופן מעורר הערצה".
גם ראשי מערכת הבריאות הביעו את הערכתם. "התמודדתם באופן מעורר השתאות מול מה שנחשב לאירוע האר"ן (אירוע רב נפגעים) הגדול ביותר שקרה כתוצאה מטרור בהיסטוריה האנושית", אמר שר הבריאות אריאל בוסו. משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, הוסיף: "למרות חוסר ההכנה ולמרות חוסר ההתראה, אתם קמתם כאריות ולביאות להציל חיי אדם". ראש עיריית באר־שבע, רוביק דנילוביץ': "הרוח שלכם, רוח סורוקה, היא סמל לרפואה, לגבורה, לתקווה. כולכם צריכים לחוש גאווה, המון גאווה".
ד"ר יואב ביחובסקי, שבימי שגרה עובד כרופא בטיפול נמרץ כללי בסורוקה, מצא את עצמו במלחמה בתפקיד הפצוע. בחודש מארס האחרון הוא נפצע בשירות מילואים בעזה. כשהגיע לבית החולים במסוק, עמיתיו שטיפלו בו לא זיהו אותו אפילו. "בפעם הראשונה שהתעוררתי בטיפול נמרץ הייתי בטוח שאני בכלל הכונן", הוא סיפר בכנס, "חשבתי שאני צריך לעשות ביקור רופאים. לא הבנתי איפה נפצעתי, למרות שסיפרו לי. זה תהליך, להגיע להבנה הזאת שהפעם אתה לא רופא ואתה לא מבין בנושא של השיקום. אתה המטופל".
פרופ' יעל רפאלי, מנהלת היחידה לניתוחי חזה ויו"ר החטיבה לכירורגיה בסורוקה, סיפרה גם היא על ימי הלחימה הראשונים, בהם עבדו הצוותים ללא הרף: "היה מולי, למשל, בית חזה פתוח. יכולתי להגיד שזה של גבר, אבל שום דבר מעבר לזה. זה אזרח? זה חייל? לא היה לנו שום מושג מה קורה בשעות הראשונות ללחימה. אנחנו בסרט נע, עוברים מחדר לחדר".
ארי שפיץ הוא אחד הפצועים הקשים ממלחמת חרבות ברזל. שפיץ נפצע בקרבות בצפון רצועת עזה ופונה במצב אנוש לבית החולים. הוא אושפז במשך חודשים רבים בסורוקה. לכנס הגיע כדי להודות שוב לצוותים שטיפלו בו. "אמרתי בעבר ואני אומר זאת שוב: סורוקה הם אלה שהצילו אותי – מכוח העזר, המנקים, ועד הרופאים – לכל אחד היה חלק בשיקום הפציעה שלי, בחוויה שעברתי ובחיים החדשים שלי", הצהיר.
4 צפייה בגלריה
ארי שפיץ לוחם גבעתי נפצע אנושות במלחמה חייו ניצלו בבית החולים סורוקה
(צילום: דוברות סורוקה)
טל חיון סיכמה בגאווה: "הקהילה הרפואית בכלל, ובית החולים סורוקה בפרט, זו כיפת ברזל נוספת של המדינה. כמו שיש לנו כיפת ברזל שעוזרת בתקופות כל כך קשות להתמודד מול טילים, כך יש צוותים רפואיים שמוכנים, ערוכים ודרוכים לטפל בפצועים ובשאר המטופלים שגרים פה בדרום – בחירום, בשגרה, בכל מצב. אנחנו שם בשבילם".
בשיתוף סורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי, כללית
