עשרה ילדים טבעו למוות בשנת 2020, שבה הסגרים מילאו את חיינו, אולם לאחר החזרה לשגרה ב-2021 על רקע הדעיכה בשיעורי התחלואה, זינק מספרם ל־19. לקראת פתיחת עונת הרחצה, ביום שישי הקרוב, בארגון "בטרם" לבטיחות ילדים מזהירים מפני גל טביעות ילדים.
קראו עוד:
"אנחנו חוששים ממגפת טביעות", אומרת אורלי סילבינגר, מנכ"לית "בטרם", "ויש לכך מספר סיבות. ראשית, אנחנו מדינה מאוד חמה, ומשנה לשנה הטמפרטורות עולות והחום מתחיל יותר מוקדם. לפני עשר שנים לא היינו בכאלה טמפרטורות בחודשים הללו. התוצאה היא שאנשים רבים יותר מחפשים לבלות בים, בבריכה ובמקומות אחרים עם מים – ולאורך יותר זמן".
סיבה נוספת, לדבריה: "יוקר המחיה מביא הורים רבים לוותר על הבריכות, שגובות פעמים רבות מחירים גבוהים, ולחפש בילוי מים אחר, שעלול להיות מסוכן יותר. אנחנו רואים הרבה יותר משפחות שידן אינה משגת כניסה לבריכה, ציבורית או פרטית. עבור זוג הורים וכמה ילדים זו הוצאה מאוד כבדה לבילוי חד־פעמי. לכן, לדוגמה, משפחות רוכשות את הבריכות הניידות, שאינן מגודרות ויכולות להוות סכנה עצומה. צריך לזכור שילד לא צריך יותר מעשרה סנטימטרים של מים כדי לטבוע. העלייה במספר הטביעות נגרמת בין היתר בגלל הבריכות הללו, שנמצאות גם בצימרים ולא רק בבתים פרטיים".
זה לא הכול. "יום העבודה בישראל מסתיים בשעה חמש, ואילו ברוב החופים שעות הרחצה מסתיימות בשבע בערב", היא אומרת, "אם אני באה עם הילדים שלי לים אחר הצהריים, אני לרוב פוגשת חוף ללא מציל. והתחושה שלנו כהורים היא שאם אנחנו שם, נצליח במקרה חירום להוציא אותם מהמים. אנחנו פשוט לא מבינים שהים לא צפוי. אם הוא מסוכן לשחיינים מקצועיים, הוא בוודאי מסוכן לילדים".
אורלי סילבינגר, מנכ"לית "בטרם": "אם אני באה עם הילדים שלי לים אחר הצהריים, אני לרוב פוגשת חוף ללא מציל. והתחושה שלנו כהורים היא שאם אנחנו שם, נצליח במקרה חירום להוציא אותם מהמים. אנחנו פשוט לא מבינים שהים לא צפוי"
מנתוני הארגון עולה כי 185 ילדים ובני נוער טבעו למוות בעשור האחרון. חלקם טבעו בבריכה, אחרים בים, ויש רבים מאוד שטבעו בגיגיות, בדליים ובבריכות מסוגים וגדלים שונים שקנו הוריהם. על פי הנתונים, ב־43% ממקרי המוות הילד הטובע היה בן פחות מארבע. למעלה מרבע מהמקרים היו של בני נוער בגיל 17-15. ככל שהילד מבוגר יותר, כך עולה הסבירות שיטבע בים.
47% ממקרי הטביעה בשנת 2021 היו של ילדים מהחברה הערבית, וקרוב למחצית מהם (21% מכלל המקרים) היו של ילדים בדואים.