אם אתם עדיין חוששים מחיסון או תרופה לקורונה ובחרתם להאמין לפייק ניוז ברשת, הכתבה הבאה אולי תשנה את דעתכם: הדרך לסיומו של מחקר קליני ארוכה, רצופה דרישות מחמירות, טלטלות ושכבות על גבי שכבות של ביקורות על כל שלב ומהלך, הכל כדי לוודא שהמחקר מתבצע בצורה בטיחותית, מוסרית ומדויקת. את הפיקוח הקפדני מבצע גוף ביקורת הקרוי ועדת הלסינקי, שאותה מרבית המחקרים לא צולחים.
קראו עוד:
זה החל לאחר מלחמת העולם השניה: במאי 1947 אומצו עשרה כללים שנודעו בשם "קוד נירנברג" במטרה לקבוע עקרונות אתיים לניסויים קליניים ששמים דגש עיקרי על הגנה על המטופל. הקודים הללו, הנחשבים לקוד האתיקה הרפואי הראשון, הוצאו בעקבות העמדתם לדין של פושעים נאציים שנשפטו על ניסויים קליניים מחרידים שערכו בזמן מלחמת העולם השנייה.
הקודים קובעים, בין היתר, כי יש צורך בהסכמה מרצון של כל משתתף במחקר, לאחר שהבין את מהות הניסוי ומהלכו, וכי על המחקר להוביל לתוצאות חיוביות למען האנושות, אותן לא ניתן להשיג באמצעים אחרים. הניסוי יתוכנן כך שימנע סבל פיזי ונפשי ופגיעות מיותרות, ולא יכלול סכנת נכות או מוות בנחקרים. מהלך הניסוי יהיה ברמת בטיחות מקסימלית שתגן על הנחקרים, ובכל שלב בו תתגלה סכנה לנחקרים - הניסוי יופסק.
2 צפייה בגלריה
אחת הסוגיות הראשוניות שבהן עוסקת ועדת הלסינקי היא דאגה לזכויותיהם ולרווחתם של קבוצות אוכלוסייה פגיעות
(צילום: shutterstock)
בשנת 1964 התכנס ארגון הבריאות העולמי בהלסינקי, בירת פינלנד, והתווה את "הצהרת הלסינקי", מערכת עקרונות אתיים המנחים את המחקרים הרפואיים בעולם, ובהם ניסויים קליניים בבני אדם, כך שיעמדו בסטנדרטים של אתיקה רפואית. ההצהרה, שעברה ברבות השנים עדכונים רבים, נחשבת עד היום לאחד מהעקרונות הבסיסיים של האתיקה הרפואית בעולם הרפואה והמחקר.
עקרונות הצהרת הלסינקי אומצו בישראל בשנת 1975 תחת השם "תקנות בריאות העם (ניסויים רפואיים בבני אדם)", והם מהווים את הבסיס החוקי להסדרת הניסויים הקליניים בישראל. מאז עודכנו העקרונות פעמים רבות, עם התקדמות עולם הרפואה והמדע, אך היסודות עדיין נותרו בבסיסם מחמירים ודקדקניים.
ישראל: "ועדת הלסינקי" בכל מוסד רפואי ומדעי
הצהרת הלסינקי והתקנות בישראל דורשים מכל מוסד רפואי ומדעי להקים "ועדת הלסינקי", שלה שלושה תפקידים עיקריים: להבטיח את זכויות הנחקרים, בטיחותם ורווחתם; לבחון את פרוטוקול הניסוי ולאשר את המסמכים הרבים שיש להגיש לוועדה; ולנהל מעקב שוטף אחר הניסוי לפחות אחת לשנה, תוך פיקוח קפדני על מהלכו. הוועדה כוללת רופאים, נציגי ציבור, אנשי מקצוע בכירים בעלי תואר PhD באחד ממקצועות הבריאות, ולעתים רשאית לזמן גם מומחים חיצוניים לקבלת חוות דעת נוספת. ההחלטות בוועדה מתקבלות לאחר דיונים אינטנסיביים שבסופם מצביעים חברי הוועדה על ההחלטה האם לאשר את הניסוי, שינוי בו, או את סיומו.
אחת הסוגיות הראשוניות שבהן עוסקת ועדת הלסינקי היא דאגה לזכויותיהם ולרווחתם של קבוצות אוכלוסייה פגיעות, העלולות להיות חשופות ללחץ או לניצול, ולקבוע האם זה אתי לערוך ניסוי קליני על קבוצות פגיעות ומיוחדות, בהן קטינים שאינם כשירים לתת הסכמה, חולים במצב חירום רפואי, חולים במחלות חשוכות מרפא, מובטלים, עניים, חסרי בית, פליטים או חולים במחלות הפוגעות ברמת ההכרה כמו דמנציה.
המסמכים נשמרים 15 שנה
חוקרים המבקשים להתחיל במחקר, נדרשים להגיש עשרות טפסים שונים, המפרטים את מהלך המחקר, פרטי החוקרים, טפסי חתימה מדעת של הנחקרים או בא כוחם, מכתב עדכון לרופא המטפל בקופת החולים, אשר חייב להיות מעודכן בניסוי, הנחיות כתובות לנבדקים וקורות חיים של החוקרים – כדי שוועדת הלסינקי תוכל לבדוק את כישוריהם לביצוע הניסוי הקליני. כל חוקר חייב לעבור בהצלחה קורס הנקרא GCP (קיצור של Good Clinincal Practice), קורס אחיד בכל העולם הכולל את כל מהלך הניסוי התקין, הפעילות המותרת והדיווחים השוטפים שיש למסור לוועדת הלסינקי ולמשרד הבריאות.
צוות המחקר עצמו כולל אדם האחראי לביצוע הניסוי וחוקרי משנה, המבצעים את המשימות המשמעותיות הקשורות לניסוי או לקבלת החלטות חשובות ומשמעותיות בקשר אליו. החוקר הראשי חייב להיות אדם ממקצועות הרפואה או הבריאות והצוות כולו צריך להיות בעל השכלה והכשרה המתאימות לביצוע הניסויים הקליניים.
המחקר הקליני כולל מסמכים רבים, שאותם החוקר נדרש לתייק ולשמור למשך 15 שנים מסוף ניסוי רפואי, או למשך שבע שנים מסוף מחקר שאינו ניסוי, כלומר מחקר בנתונים קיימים או שאלונים. המסמכים חייבים להיות זמינים, למקרה שתהיה ביקורת על המחקר.
החוקר חייב להודיע בכתב לוועדת הלסינקי על כל שינוי במהלך הניסוי, הפסקתו או סיומו. במקרה של הפסקת הניסוי לפני הזמן, על החוקר לציין מדוע הופסק הניסוי. בתום הניסוי, מגישים החוקרים לועדת הלסינקי דוח שבו מפורטות תוצאות הניסוי ומסקנותיו לעיון הוועדה.
בממוצע, רק אחת מחמש תרופות שהגיעו לניסוי קליני, מאושרת לשיווק. עלות הפיתוח מגיעה למיליארד עד מיליארד וחצי דולר, מה שמשפיע גם על מחירי התרופות
ארבעה ניסויים ואישורים רגולטוריים
אישור המחקר הקליני על ידי ועדת הלסינקי אינו סוף פסוק, הוא אולי רק ההתחלה הארוכה והמפרכת: כדי שתרופה או חיסון יקבלו אישור, הם חייבים לעבור לא ניסוי אחד אלא לפחות ארבעה: שלב מעבדתי, בו נבדקת פעילות התרופה על תאים במעבדה; שלב פרה-קליני, בו נבדקת התרופה על בעלי חיים, תחילה בדרגה אבולוציונית נמוכה ובהמשך בעלי חיים מפותחים יותר הקרובים יותר לאדם; והשלבים הקליניים: שלב 1 בו נבדקת בטיחותה של התרופה על קבוצה קטנה יחסית של כמה עשרות נבדקים, שלב 2 בו נבדקת בטיחות התרופה ולראשונה גם יעילותה על קבוצה נרחבת יותר של אנשים, ושלב 3 בו נבדקת יעילותה של התרופה על קבוצה נרחבת של מאות או אלפי אנשים.
כל שלב כזה הוא מחקר בפני עצמו, הדורש חודשים של עבודות הכנה, פיקוח בלתי פוסק, אלפי טפסים ודוחות שעל כל אחד מהם נדרש אישור. תכשיר שיצלח את השלב השלישי, יוגש לאישור הגורם הרגולטורי, כשהמחמיר מכולם הוא מינהל המזון והתרופות האמריקני, ה-FDA, ואחריו המרכז לבקרת מחלות האמריקני – ה-CDC הקובע האם לקבל את החלטת ה-FDA ולאשר את השימוש בתרופה, ורשות התרופות האירופית הקובעת את אישורה של התרופה באירופה. גם ארגון הבריאות העולמי נוהג להתכנס, לבחון תרופות ולהחליט האם לאשרן. החלטתו אינה מחייבת, אולם היא משפיעה על גופי בריאות רבים בעולם, שנוהגים לאשר תרופה שקיבלה את אישור הארגון.
ישראל בוחנת בעצמה תרופות על ידי ועדת הרוקחות והצוות לטיפול במגפות, ומעניקה את האישור על סמך המסמכים שהגישה חברת התרופות, תוך התחשבות רבה באישורי ה-FDA.
עלות הפיתוח: מיליארד עד מיליארד וחצי דולר
דרך החתחתים הזו בדרך לניסוי קליני מתסכלת רבים מהחוקרים שמוותרים או שלא מצליחים לסיים את המחקר מסיבות שונות. בממוצע, רק אחת מחמש תרופות שהגיעו לניסוי קליני, מאושרת לשיווק ועלות הפיתוח מגיעה למיליארד עד מיליארד וחצי דולר, מה שמשפיע גם על מחירי התרופות.
גם מידת היעילות הטיפולית משפיעה על עלות התרופה: בתרופות מצילות חיים או משפרות את איכות החיים, וגם בתרופות פורצות דרך שממגרות את המחלה לחלוטין, כמו לצהבת מסוג C או סרטן, יהיה תמיד מי שמוכן לשלם עבורן, כי אין מחיר לחיים.
אחת הדוגמאות המובהקות למחירי התרופות הגבוהים, הוא שוק התרופות לטרשת נפוצה: בשנות התשעים עלות הטיפול במחלה הגיע לכ-11 אלף דולר לשנה, ואילו כיום העלות מגיעה ל-60 אלף דולר, זינוק של 30% במחיר התרופה לשנה בתוך שני עשורים. עלויות הפיתוח גבוהות כל כך, לא רק בשל המחקר שאורך שנים, וכולל פיקוח קפדני על כל צעד, אלא גם משום שחלק מההון שמושקע במחקר ופיתוח תרופות יורד לטמיון, פשוט כי מרבית הפיתוחים לא מצליחים ומרבית התרופות הנחקרות כלל לא יגיעו לשוק.
חיסונים לקורונה: בלי קיצורי דרך
אם לא התעייפתם עד כה, והבנתם את המסלול הארוך והמתיש במרוץ אחר פיתוחה של תרופה או חיסון, אז ודאי הבנתם את קפיצת המדרגה המדעית המדהימה בפיתוח החיסונים לקורונה: החוקרים לא דילגו על אף שלב מהדרישות המחמירות העולמיות שנקבעו בהצהרת הלסינקי, ועברו עוד שלבים רבים נוספים של גופים רגולטורים מחמירים, עד שקיבלו את אישור החירום הזמני, שגם לאחריו נמשך המעקב הקפדני היומיומי אחר התרופה.
2 צפייה בגלריה
חיסון פייזר. מגפת הקורונה ופיתוח שיטות מחקר וייצור פרמקולוגי חדשניות, אפשרו ייצור מהיר יותר של תרופות
(צילום: shutterstock)
תהליך כזה של פיתוח תרופה אורך בדרך כלל 15 שנה, אולם מגפת הקורונה ופיתוח שיטות מחקר וייצור פרמקולוגי חדשניות, אפשרו ייצור מהיר יותר של תרופות, שנמצאו בטוחות וגם יעילות יותר כמעט מכל חיסון שנוצר אי פעם, והפכו לדרך היחידה לחלץ את העולם ממגפת הקורונה, שממשיכה לגבות מיליוני קורבנות.
אז בפעם הבאה שבה אתם מפקפקים בחיסון שעבר את כלל האישורים, דעו שנעשו מאות מהלכים של פיתוח ומחקר כדי לייצר תכשיר אמין, יעיל ובטוח לטובת האנושות.
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים, רופא ספורט ותעופה, חוקר קליני והכתב הרפואי של ynet
