"בזמן הקראת שורות אלה אני כבר מתה, וזה ממש בסדר מבחינתי – אז אין צורך להיות עצובים מדי", כך נפתחה צוואתה של טל סנדלר-הלר ז"ל, שמתה מסרטן שד גרורתי כשהיא רק בת 33. סנדלר-הלר, עובדת סוציאלית ביחידה לטיפול נמרץ כללי בבית חולים שיבא, תל השומר, נפטרה לפני חג הפסח כשהיא מותירה אחריה את בעלה יותם, בתה מיקה בת השנה וחצי וצוואה שביקשה להקריא בהלווייתה.
סנדלר-הלר, שהשנה האחרונה עברה עליה במאבק בסרטן שהתפרץ, ביקשה: "תנסו להיות אנשים טובים יותר, רגישים יותר, לא שיפוטיים, נהלו שיחות מעניינות ותקראו ספרים", כך כתבה בדברים שפרסם לאחר מותה בעלה, תחת הכותרת: "עכשיו ההספד האחרון, ההספד של טל". צוואתה של סנדלר-הלר עלתה, בין השאר, בעמוד הפייסבוק של חנוך דאום, וריגשה אנשים רבים.
קראו עוד:
"מוות זה נורמלי, צפוי ומובן מאליו. מה שלא מובן מאליו הוא חיים משמעותיים. אני מקווה שתזכרו את החיים שלי ככאלה. השתדלתי לעשות טוב כמה שיכולתי, וגם השתדלתי שלא יהיה משעמם, להתמקד בצד המשעשע יותר של דברים ולצחוק הרבה. אז כשתחשבו עליי, תזכרו אותי צעירה, יפה, נקרעת מצחוק מאיזה בדיחה גסה, תוך כדי עישון ווינסטון לייט ושתיית זירו. תודו שאתם מחייכים עכשיו. אם אתם רוצים לזכור אותי בעוד דרכים, יש לכם כמה אופציות:
1. תנסו להיות אנשים טובים יותר, רגישים יותר, לא שיפוטיים. תנהלו שיחות מעניינות ותקראו ספרים. תפתחו את הלב. תאהבו חזק וכמה שיותר, ואל תשכחו להגיד את זה לאנשים הרלוונטיים. תסלחו מהר.
2. התנדבו או תרמו למטרה שאתם יודעים שהייתי חושבת שהיא ראויה.
3. חתמו על כרטיס אדי.
לסיום, חתמה סנדלר-הלר במסר מרגש: "עכשיו כשאני מתה והאפר שלי כנראה לא הושלך משובר הגלים של חוף גורדון – תבואו לשם בשקיעה, עם בקבוק יין, לבד או עם אדם אהוב ותבינו שזה הרבה יותר ממלא מלבקר קבר. תסתכלו על הגלים, תקשיבו לרעש שלהם ותשאפו פנימה את הריח המלוח שתמיד השרה עליי שלווה. תהרהרו בדברים, תכתבו. ככה תדעו שאני איתכם – בחמימות של קרני השמש, בנצנוץ תכול של הגלים, בעוצמה של ים שחור וסוער ובמעמקים האינסופיים".
ד"ר וונדי חן: "טל הייתה ההתגלמות של כל מה שמייצג עבודה סוציאלית. אני מאחלת לעצמנו לקחת ולו מעט מהמורשת שלה – כוח, מסירות נפש ומקצועיות מול כל אתגר"
סנדלר-הלר החלה את עבודתה בשיבא כסטודנטית לפני כשש שנים. ד"ר וונדי חן, מנהלת השירות הסוציאלי, ספדה לה: "אנו נפרדים בכאב עמוק מטל, שהלכה לעולמה לאחר מאבק עיקש במחלה קשה. טל התחילה את דרכה המקצועית כסטודנטית בשיבא לפני כשש שנים ומהר מאוד התגלו כישוריה ואישיותה המיוחדת. היא התקבלה לעבודה מיד לאחר סיום לימודיה. במקביל לתחילת עבודתה, אובחנה המחלה".
לדברי ד"ר חן, "מי שלא ידע לא היה יכול לנחש שטל מתמודדת עם המחלה ועוברת טיפולים קשים. בכוחות על, היא שמרה על מסגרת העבודה ולא נתנה למחלה להגדיר אותה או להסיט אותה מדרכה המקצועית. טל הצליחה להקים משפחה ושמרה על אופטימיות ורוח לחימה. רק בחודשים האחרונים טל הפסיקה לעבוד ונאלצה בשכנועים לנוח בבית. טל הייתה ההתגלמות של כל מה שמייצג עבודה סוציאלית. אני מאחלת לעצמנו לקחת ולו מעט מהמורשת שלה – כוח, מסירות נפש ומקצועיות מול כל אתגר. טל, את כבר חסרה לנו. יהי זכרה ברוך".
איילת אברמוביץ, עובדת סוציאלית ומדריכתה לשעבר של טל, אומרת ש"לכתוב על טל בלשון עבר זו משימה בלתי נתפסת עבורי. טל הייתה אדם בעל יכולות אישיות ומקצועיות יוצאות דופן. עובדת סוציאלית בכל רמ"ח איבריה, ובעיקר במוחה החד והחריף ובליבה הרחב. ראיית האחר, ברגישות וחמלה אינסופיים, הייתה אידאולוגיית חייה. טל עבדה במספר מחלקות: יחידת הכוויות, מכון הלב וטיפול נמרץ כללי והיא תמיד שבתה את לב הצוותים עימם עבדה במסירותה למטופלים, בחוש היזמי והיצירתי שלה ובסטנדרטים המקצועיים הבלתי מתפשרים שלה, וזכתה להערכה רבה והכרת תודה מצד המטופלים ובני משפחותיהם, שלהם שימשה משענת משמעותית ברגעים הקשים".
ד"ר יעל חביב: "המשפחות אהבו אותה, החולים פתחו את ליבם ושמעו לעצותיה וגם אני ידעתי שאפשר לסמוך עליה בכל סיטואציה. בשנה האחרונה, ניהלה טל מלחמה על חייה מול המחלה הארורה. זאת הייתה מלחמה נחושה, אמיצה, עקשנית אך לצערי הפסדנו במערכה הזו"
על התמודדותה של טל עם המחלה היא אמרה: "טל נלחמה כלביאה במחלה קשה לאורך זמן תוך שהיא משמרת שיגרה אישית ומקצועית, חולמת, מתכננת קדימה ומוציאה לפועל תוכניותיה. לצערנו, המחלה הקשה הכניעה אותה תוך שהיא מנהלת בדרכה את הפרידה מאוהביה".
ד"ר יעל חביב, מנהלת היחידה לטיפול נמרץ כללי, שבה עבדה טל במשך שלוש שנים, מהן שנתיים בתקופת הקורונה, הוסיפה: "זו הייתה תקופה קשה ומאתגרת שבה זכיתי להכיר את יכולותיה המופלאות. טל הייתה כל הזמן, בכל מקום אך בצניעות ובשקט האופייניים לה. היא תמיד הצליחה לדובב את החולים הכי קשוחים, לקיים שיח פתוח עם המשפחות הכי מאתגרות והכל בנועם, בחוכמה, מקצועיות ורגישות".
2 צפייה בגלריה
ד"ר יעל חביב, יולי 2020. "טל הייתה אוזן קשבת גם לצוות, ששיתף אותה בחוויות הלא פשוטות של ההתמודדות עם הקורונה"
(צילום: טל שחר)
היא משתפת כי טל הייתה אוזן קשבת גם לצוות, ששיתף אותה בחוויות הלא פשוטות של ההתמודדות עם הקורונה ויזמה מעגלי שיח ופעילויות צוות. "המשפחות אהבו אותה, החולים פתחו את ליבם ושמעו לעצותיה וגם אני ידעתי שאפשר לסמוך עליה בכל סיטואציה. בשנה האחרונה, ניהלה טל מלחמה על חייה מול המחלה הארורה. זאת הייתה מלחמה נחושה, אמיצה, עקשנית אך לצערי הפסדנו במערכה הזו. אתגעגע אליה מאוד, כולנו כבר מתגעגעים".
