השמנת יתר היא המחלה המוכרת היחידה שבה מאשימים את החולה במחלתו, אף שהוא ממש לא אשם בה. הוא בעיקר סובל ממנה: המחלה פוגעת בהיבטים רבים של החיים, בהם הביטחון העצמי, איכות החיים, הקשרים החברתיים, התעסוקה והבריאות כמובן. בישראל, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שניים מכל עשרה ילדים בכיתה א' ושלושה מכל עשרה בכיתה ז' סובלים מהשמנת יתר. ילדים אלו, לפי מחקרים, חשופים יותר להתעללויות, לחרמות ולבדידות.
קראו עוד:
כילד שסבל מהשמנת יתר קיצונית, אני יכול להעיד על הסבל שחוויתי. כרופא כירורג, מנהל יחידה ומחלוצי הכירורגיה הבריאטרית (ניתוחים לקיצור קיבה) בילדים אני עוסק בתחום במשך שני עשורים ורואה את הנסיקה החדה במספר הילדים הסובלים מהשמנה.
בטור זה אנסה לשמש פה למאות הילדים שפנו אליי ושיתפו אותי במצוקותיהם, ולהגיש לקוראים מראה שתשקף עד כמה שניתן את חיי הילד השמן, הקשיים שלו, הצרכים שלו ובעיקר האתגרים החברתיים והבריאותיים שאנחנו כחברה מציבים בפניו.
פעם שמן, תמיד שמן
השמנת יתר קיצונית היא מחלה שהילד חווה ביום-יום. בכל רגע יכול מישהו להעיר לו על אשמתו לכאורה במחלה ועל הדרכים לריפויה. זו מחלה שאי אפשר להסתיר וגם לא למגר. אפשר כמובן לרזות, אבל התחושה נשארת כל החיים: מי שהיה שמן, תמיד יחשוש שהקילוגרמים העודפים יחזרו. זו מלחמה, והילדים זקוקים לתומכי לחימה.
הגורם המשמעותי ביותר להצלחה בטיפול במחלה הוא סביבת החיים והמשפחה. להורים יש אפשרות לצמצם משמעותית את הסיכוי שילדם יסבול מהשמנה, בין השאר על ידי הכנסת מזון בריא לבית, שיחות על תזונה נכונה, העשרת התפריט בפירות ובירקות, וכו'. אבל יש הורים שלא מסוגלים לשנות דפוסי התנהגות משפחתיים גם כשילדם חולה. איני מאשים הורים במחלת ילדם. זו אשמתנו כחברה, שלא הצלחנו להדריך הורים איך למנוע מהילדים לחלות בהשמנת יתר.
כששואלים הורים לילד שמן מדוע הם אינם נמנעים מהכנסת מזון לא בריא הביתה, בדרך כלל הם אומרים שיש בבית עוד ילדים שאוהבים מזון שומני ומתוק, והם לא שמנים. ואני שואל: כיצד הם היו נוהגים לו ילדם היה סובל מאלרגיה מסכנת חיים לחלב? האם היו מכניסים דברי חלב לבית? מי שרוצה לסייע לילד שמן להתמודד עם מחלתו, חייב להבין את נקודת המבט של הילד - הוא לא ירגיש נוח עם דיאטה שרק הוא עושה, וגם לא יתמיד בה לאורך זמן. לעומת זאת, המשפחה לא תסבול ממעבר לתפריט בריא.
אנחנו חיים בחברה שאוהבת לאכול: אוכלים בשמחות, באבל, במפגשים חברתיים, בדיונים, בישיבות מקצועיות. אותה חברה גם יוצרת אנטגוניזם כלפי ילדים שמנים על ידי הערות פוגעניות, הדרה ואיסורים ליהנות מהמזונות שהיא מהללת
אנחנו חיים בחברה שאוהבת לאכול: אוכלים בשמחות, באבל, במפגשים חברתיים, בדיונים, בישיבות מקצועיות. אותה חברה גם יוצרת אנטגוניזם כלפי ילדים שמנים על ידי הערות פוגעניות, הדרה ואיסורים ליהנות מהמזונות שהיא מהללת. החברה מפנה אותם לדיאטות ומעמידה בפניהם תפריטים ייחודיים, וכשהם לא עומדים בהם ומשמינים בחזרה, היא מאשימה אותם בכישלון ומצפה שינסו שוב.
כשהשמנת היתר היא קיצונית, 5% בלבד מהדיאטות מצליחות, גם אם הן באות עם מעקב תזונאי. איזה טיפול תרופתי היה מקובל עם סיכויי הצלחה של5%? איזה רופא היה מתחיל טיפול שסיכויי ההצלחה נמוכים מ-10%? ובכל זאת, אנו ממליצים על הטיפול הזה שוב ושוב, והילדים מנסים שוב ושוב, נחבטים ללא סוף וסופגים תסכולים.
פעילות גופנית יכולה לעזור לילד שמן, אבל אם חשבתם לשלוח ילד שמן לשחק כדורגל, לרוץ או לשחות עם ילדים אחרים – בעיניי זה לא רעיון טוב. הוא ירגיש חריג. רוב הילדים שהצליחו לרדת במשקל לאורך זמן, התאפיינו בסביבה שדחפה אותם לפעילות גופנית מותאמת. לעיתים, כל המשפחה נרתמה לפעילות משותפת. רובם התחילו בקבוצות קטנות או עם מאמן אישי, וכשהרגישו נוח, התקדמו בהדרגה לקבוצות יותר גדולות. הספורט הוא תחום עשיר ומגוון, ותמיד ניתן למצוא ענף שידליק ניצוץ בעיני הילד. רופא ספורט שמכיר את המחלה ואת ענפי הספורט השונים יכול לתת עצות מתאימות.
כשהשמנת היתר היא קיצונית, 5% בלבד מהדיאטות מצליחות. איזה טיפול תרופתי היה מקובל עם סיכויי הצלחה של5%? איזה רופא היה מתחיל טיפול שסיכויי ההצלחה נמוכים מ-10%? ובכל זאת, אנו ממליצים על דיאטה שוב ושוב
אשר לניתוח בריאטרי - ילדים ובני נוער מחויבים להתמיד בשישה חודשים של מעקב דיאטנית לפני שוועדת חריגים מאשרת להם ניתוח, וגם זה בדרך כלל רק בגיל 16-15 לערך. במקום לבצע הערכה מעמיקה של הילד ובדיקת התאמתו לטיפול תזונאי, הוא מופנה לטיפול מיד, גם אם הכישלון ידוע מראש. כל המחקרים מראים שאין יעילות לדיאטה במשקלים הקיצוניים, אבל ההנחיות אינן מאפשרות ניתוח בלי טיפול דיאטני ארוך.
כיום ההמלצה הגורפת היא לשלב ניתוח כחלק אינטגרלי בטיפול ולא כפתרון אחרון: הניתוח הבריאטרי חייב להיות חלק מארסנל טיפולי רחב שביסודו מחייב שינוי אורחות חיים של כל המשפחה.
מה עם טיפולים תרופתיים? לצערי, טיפולים אלו לצורך ירידה במשקל בדרך כלל אינם מאושרים לילדים ולבני נוער, וכך גם טיפולים אנדוסקופיים. אני מקווה שבעתיד נדע לקדם את השימוש בטיפולים הללו ונבין את מקומם באוכלוסייה צעירה.
4 צפייה בגלריה
ד"ר גדעון קרפלוס כיום. "עלינו לזהות את הבעיה לפני שהיא מתקבעת"
( צילום: באדיבות המשפחה)
למחוק את המילה "כישלון"
מה שהכרחי בשלב זה הוא לכוון את מחוג האיתור של ילדים מועדים להשמנה לגיל נמוך. כחברה, עלינו לזהות את הבעיה לפני שהיא מתקבעת. החלטת הממשלה "אפשרי בריא" מ-2011 היוותה התחלה של הכרה בבעיה, אבל 12 שנה לאחר מכן מצבנו בכי רע. אנחנו לוקים בתת-איתור של בני שנתיים עד חמש עם נטייה להשמנה, ויש דרכים לפתור את הבעיה: חשוב להתחיל את ההתערבות בהדרכות הורים ייעודיות, אחר כך לדבר עם הגננות על תזונה בריאה, לבקש מהן שידברו עם הילדים על מזון טוב ורע, ליזום הדרכות לגבי תזונה בריאה, להעשיר את שיעורי הספורט ולדאוג שכל ילד יהיה לפחות בחוג ספורט אחד.
לאלו שבכל זאת זקוקים לעולם הרפואה - נקים צוותים ייעודיים לילדים. כל ילד צריך להיות מטופל לא לפי פרוטוקול סטנדרטי, אלא לאחר דיון רב-צוותי שיעריך את סיכויי ההצלחה של כל טיפול. הצוות צריך לכלול פסיכולוג, תזונאי, רופא ספורט, כירורג ילדים ואנדוקרינולוג. תוכנית הטיפול ותוצאותיו ייבחנו אחת לחצי שנה על ידי הצוות. ההורים והילד יקבלו משוב מהוועדה ויקבלו ליווי מתמשך.
כל פתרון וכל גישה חייבים להתחיל במשפחה. במקביל, המושג "כישלון" חייב להימחק מהפרוטוקול: חוסר הצלחה של הילד לרדת במשקל נובע מהתאמה לקויה של הטיפול והסביבה, לא מבעיה שלו, ואנחנו צריכים להפנים זאת. אז רדו מהילדים: הם באמת לא אשמים.
הכותב הוא סגן מנהל מחלקת כירורגיית ילדים בבית החולים ספרא לילדים במרכז הרפואי שיבא
שמים את הבריאות בקדמת הבמה
מערכת הבריאות הישראלית נחשבת לאחת הטובות והיעילות בעולם, ובמובנים מסוימים היא אף מעוררת קנאה. החוזקות שלה הם העוגנים החשובים ביותר המספקים למדינה יציבות וחוסן. אלא שלצד היתרונות, יש גם לא מעט אתגרים ובעיות שזקוקות לטיפול בהן: אי השוויון, המחסור בכוח האדם, שעות עבודה מרובות, תורים ארוכים, שחיקת תקציבים ועוד.
ועידת הבריאות השנתית של ynet ו-"ידיעות אחרונות" שתיערך מחר, 1 באוגוסט, תעסוק בכל אלו, מתוך ההבנה שבריאות אישית ולאומית היא המפתח לחיים טובים ושפויים יותר.
בוועידה, שתועבר בשידור חי ב-ynet, יתארחו שר הבריאות משה ארבל, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, יו"ר ההסתדרות רפואית בישראל פרופ' ציון חגי, מנהל היחידה לנוירוכרורגיית ילדים בשיבא, יו"ר ארגון רופאי המדינה ומ"מ יו'"ר הר"י ד"ר זאב פלדמן, מנכ"ל המרכז הרפואי ברזילי פרופ' חזי לוי, מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון ד"ר ענת אנגל, מנהל בית החולים נצרת פרופ' פהד חכים, מנהלת המרכז הרפואי שמיר ד"ר אסנת לבציון קורח, מנהלת מכון המחקר והחדשנות של מכבי (KSM) ד"ר טל פטלון, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור פרופ' חגי לוין, סגן יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל ד"ר אלכס לוין, ראש התוכנית לניהול מצבי חירום ומשבר באקדמית רמת גן פרופ' קובי פלג, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות ד"ר גלעד בודנהיימר, מנהל המרכז הרב-תחומי לטיפול בעודף משקל בבית החולים השרון פרופ' דרור דיקר, יו"ר המועצה הלאומית לסוכרת פרופ' איתמר רז, מנחת "משחקי בריאות" ynet דנה רון, מנהל מחלקת נשים ויולדות, מרכז רפואי שמיר ויו"ר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, פרופ' רוני מימון, פרופ' רונית מכטינגר רופאה בכירה ביחידה להפריה חוץ גופית בשיבא, דבורה שרר יועצת תקשורת בכירה בתחום הבריאות, מירי לב דולה ואחות מוסמכת, פולה בליק מומחית לרפואה טבעית וקוסמטיקה מתקדמת ועוד.
