מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה???....
מי לא מכיר את הזמזום הטורדני הזה בתוך ראשנו, נחיל של שאלות שמעיר אותנו באמצע הלילה בדאגה לקראת עתיד לא ידוע - מה יהיה עם פיגועי הטרור? מה יהיה במדינה בעקבות הבחירות האחרונות? מה יהיה עם הפרנסה שלי/הבריאות שלי/המשבר שעובר אחד הילדים שלי/הזוגיות שלי/הלבד שלי….. והרשימה ארוכה ומפורטת. אם רק נרצה - אנחנו מוקפים ב360 מעלות של סיבות לדאגה.
יש נסיבות חיצוניות שמעוררות את אימת אי הוודאות שלנו יותר מאחרות. למשל, פיגועי טרור, שכשמם כן הם. המושג טרור שמשמעותו התנהגות אלימה המכוונת כנגד אזרחים, מקורה בפועל באנגלית - to terror, להטיל אימה.
האימה הייחודית שנוצרת לנוכח פיגוע טרור נובעת מהאקראיות שלו, מההפתעה, מחוסר היכולת שלנו לדעת על בואו ולהתכונן לקראתו. טרור תופס אותנו תמיד לא מוכנים, ולכן חסרי שליטה בסיטואציה. ואת זה אנחנו לא אוהבים בלשון המעטה. גם המוח שלנו לא אוהב את זה.
לעוד טורים של שירלי יובל-יאיר:
לכל הטורים של שירלי יובל-יאיר - לחצו כאן
המוח שלנו הוא מכונת ניבויים
המוח האנושי, מכונת ההפעלה שלנו, היא מכונת למידה משוכללת ששואפת לקשר סיבה לתוצאה. המידע שהמוח שלנו מקבל באמצעות החושים, מספר לו על העולם ועוזר לו לבנות מפה פנימית ל"התמצאות בשטח".
המתמטיקה פשוטה - פחות ודאות, מובילה לפחות תחושת שליטה - מובילה ליותר מתח נפשי (מינוס ומינוס יוצא פלוס אם תרצו)
קחו למשל את שלוש המדרגות שמובילות מדלת הבית שלי, לרחוב. אני יורדת ועולה בהן פעמים רבות ביום. המעבר ממישור למדרגה דורש שינוי של הפעולה שלי, צריך לכופף את הברך, להתאים את הצעד שלי לגובה הירידה, אחרת אמעד.
בפעמים הראשונות שבהן נתקלתי במדרגה בחיי, פעלתי לאט, הפעלתי הרבה אנרגיה בשביל לעשות את הצעד. ככל שהתנסיתי בזה יותר, המוח שלי הפך מומחה בסט הפעולות הנדרשות מול השינוי הפתאומי, כשמישור הופך למדרגה. ואני עושה אותן באופן אוטומטי ובכך המוח חוסך משאבי קשב.
המוח שלנו הוא למעשה מכונת ניבויים. מה שעברתי נרשם בתוכו ונאסף, כדי לייצר תוכנית פעולה שתעזור לי להגיב נכון בפעם הבאה שאעבור דבר דומה. זה מבסס בתוכי תחושה של שליטה במציאות חיי.
בסביבה כאוטית מפתיעה, מתפרקים הקשרים בין סיבה לתוצאה - ומתפרקת תחושת השליטה שיש לי.
כשמבינים את הקשר שבין חוויה של ודאות לחוויה של שליטה - קל להבין מדוע פיגועי טרור, כמו גם מצבי משבר אחרים - מעוררים בנו כל כך הרבה מתח וחרדה.
המתמטיקה פשוטה - פחות ודאות, מובילה לפחות תחושת שליטה - מובילה ליותר מתח נפשי (מינוס ומינוס יוצא פלוס אם תרצו).
להחזיר לעצמנו את תחושת השליטה
אז מה עושים כדי להחזיר לעצמנו את תחושות השליטה בתקופות שבהן אי ודאות מרימה ראש? מדוע יש אנשים שמסוגלים לשאת עמימות טוב יותר מאחרים? איך זה שיש כאלה שדווקא פורחים בסביבת אי ודאות?
למה קצת "אי ודאות" היא גם טובה עבורנו, ומפעילה מנגנונים של ערנות ויצירתיות, ומה תוכלו אתם לעשות כדי להוריד את המתח הנפשי שמצטבר בכם לנוכח אי ודאות?
מוזמנים להאזין לפרק בפודקאסט שבו אני משוחחת עם"ר תומר בקלש, חוקר מוח ופסיכולוג חברתי, על הפסיכולוגיה של אי-הוודאות".
1 צפייה בגלריה
שירלי יובל-יאיר וד"ר תומר בקלש. להחזיר לעצמנו את השליטה
(צילום: אליסיה שחף, דוד בר סלע)
השיחה אמנם הוקלטה באיבם של ימי הקורונה, שהיוו שיעור מתמשך ביכולת לשאת אי ודאות, אך הפלא ופלא, הקורונה אולי כבר מתפוגגת, אבל אי הוודאות העוטפת את החוויה האנושית היא כאן כדי להישאר.
מה שנשאר לנו - זה ללמוד איך לשאת תקופות של אי וודאות בלי להתפרק.
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, בפודקאסט שלה "ליהנות מהדרך" היא מזמינה אנשים לשיחה על החיים ועל איך לחיות אותם, על המנגנונים הבריאים שכדאי לבנות לעצמנו על מנת למצוא שיווי משקל נפשי בעידן סוער
