הסיכון להתמכרות כלשהי בקרב מתמודדים עם פוסט טראומה עומד על 40 אחוז, לעומת עשרה אחוזים באוכלוסייה הכללית. כך עולה מנתוני המרכז הישראלי להתמכרויות שמתפרסמים לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה. הנתונים מתייחסים להתמכרות לחומרים כמו קנאביס, סמים או תרופות מרשם, אך גם להתמכרות התנהגותית כמו הימורים, קניות, צפייה בפורנו או מין.
בנט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) מבהירים כי הנתונים שופכים אור על ההתמודדות הקשה והמורכבת של לוחמי צה"ל בעבר, אשר מתמודדים עם פוסט טראומה והלומי קרב, וביתר שאת כאשר הם אינם מטופלים ורבים מהם אינם מגיעים לטיפול.
קראו עוד:
לדברי מיתר יחיאלי, עובד סוציאלי, מטפל ומרצה במרכז הישראלי להתמכרויות, "אנחנו יכולים לראות התמכרות לחומרים כמו קוקאין, אמפטמינים, תרופות מרשם, אלכוהול, הרבה מאוד קנאביס והתמכרויות התנהגותיות כמו התמכרות למין ולפורנוגרפיה שהופכת לשכיחה מאוד". הוא מוסיף, כי "יש המון היגיון בבחירה בהתמכרות ובשימוש כפתרון לסבל שבא עם פוסט הטראומה. השימוש נותן מענה טוב מאוד בטווח הקצר. הבעיה היא שבטווח הארוך זה רק מגביר את הסבל והרבה פעמים את הסימפטומים עצמם. הסבל גובר כי אתה לא באמת פותר את הבעיה, אלא רק נותן לה פלסטר וזה כמובן פוגע בתפקוד וביכולת לתפקד בחברה".
יחיאלי אומר כי למעשה, אין הבדל משמעותי בין פוסט טראומה בעקבות שירות בצה"ל לעומת פוסט טראומה שנובעת מאירועים אחרים. "פוסט טראומה היא פוסט טראומה", הוא מסביר. "הבעיה היא אותה בעיה ואנחנו רואים בישראל שמספר האנשים עם פוסט טראומה צבאית הוא מאוד גבוה. מצב של מלחמה הוא מצב לא נורמלי, והתגובה שנוצרת היא תגובה נורמלית של הנפש. התמכרות היא תגובה נורמלית למצב הלא נורמלי שנחווה".
"החומרים באים כדי להשתיק את הרעש הגדול שאיתו הם באים. הם מנסים בכל דרך אפשרית למסך את הכאב. אם אני לא יכול להחזיק את הטראומה שראיתי, המראות, תחושת האשמה ואשמת השורד - הקנאביס ממסך את זה ושאר החומרים מטשטשים את התחושות של הכאב העצום"
"השימוש בחומרים ממכרים מאפשר רגיעה בעוצמת הסימפטומים"
בנט"ל, כאמור, מטפלים בפוסט טראומטיים שמגיעים לעמותה לאחר שירות בצה"ל וטוענים כי במקרים רבים הם מתמודדים עם התמכרות. "בעמותת נט"ל מטופלים ביחידה הקלינית, מעבר לקווי הסיוע, למעלה מ-800 מטופלים בשנה", אומרת עו"ס אירית אלוני, מנהלת היחידה הקלינית של העמותה. "רובם לא מוכרים ולא עברו ועדות למיניהן. הם לא צריכים להוכיח לנו שום דבר ומתוך 800 כ-80 אחוזים הם בעקבות אירוע לחימה.
"אנחנו רואים שכיחות גבוהה של שימוש בקנאביס ולעיתים אלכוהול בקרב פוסט טראומטיים. השיעורים גבוהים, בגלל שמדובר בחומרים פסיכו-אקטיביים שמאפשרים סוג של רגיעה בעוצמת הסימפטומים הפוסט טראומתיים ובעיקר מקלים על השינה. הם מגיעים עם סימפטומים מאוד קשים של חוסר שינה, פלאשבקים, הימנעויות, התקפי זעם ותופעות נוספות. כל רעש קטן - דלת נטרקת, אזעקה בחוץ, קפצונים - הוא טריגר".
היא מוסיפה ואומרת: "רבים מהם נמנעים מלצאת החוצה כדי לא להרגיש ולא להיזכר, ולא מוכנים לצאת למקומות הומי אדם. הרבה פעמים נוכל לראות גם דיכאון, דכדוך, בדידות, עצבות, חרדות ופחד". לדבריה, "החומרים בעצם באים כדי להשתיק את הרעש הגדול שאיתו הם באים. הם מנסים בכל דרך אפשרית למסך את הכאב. אם אני לא יכול להחזיק את הטראומה שראיתי, המראות, תחושת האשמה ואשמת השורד - הקנאביס ממסך את זה ושאר החומרים מטשטשים את התחושות של הכאב העצום, וזה מייצר בעיה כי הקושי הזה מתחיל להיות מעגל של שימוש גובר ותכוף בחומרים ולכן גם יכולה להתפתח נטייה להתמכרות, ואז יש לנו כאן תחלואה כפולה - גם פוסט טראומה וגם התמכרות, ומזה אנחנו מאוד חוששים. כדי לעבור תהליך של טיפול אנחנו חייבים קודם לטפל בהתמכרות".
