יש שני משפטים ששגורים במיוחד בקרב אנשים שמקפידים על שילוב של תזונה מאוזנת ופעילות גופנית. את הראשון הם בדרך כלל אומרים בתום אימון אירובי - ריצה, הליכה או רכיבה על אופניים. המתאמנים מתבוננים בצג הקלוריות שעל המכשיר או בשעון הדופק ואומרים באכזבה: "שרפתי רק 300 קלוריות, כמו פרוסת לחם". המשפט השני נאמר לאחר ארוחה עשירה, והוא: "אכלתי המון. עכשיו אני צריך לרוץ לפחות שעה כדי לשרוף את הקלוריות".
קראו עוד:
משפטים אלה ממחישים את התפיסה הרווחת בקרב רוב המתאמנים, ולפיה לקלוריה יש אותו ערך אם צורכים אותה במזון או שורפים בפעילות גופנית. זו הסיבה שמתאמנים רבים סופרים את כמות הקלוריות שצרכו במזון ואת זו ששרפו בפעילות על מנת לשמור על מאזן קלוריות שלילי, כשהמטרה היא לשרוף יותר קלוריות ממה שצורכים.
אם לקלוריה במזון יש אותו ערך כמו לקלוריה בפעילות גופנית, הרי שפרוסת לחם אכן שווה לחצי שעה של הליכה, ולכן רבים מאמינים שיותר חשוב לשמור על דיאטה דלת קלוריות מאשר להשקיע בפעילות גופנית, "כי כמה קלוריות כבר שורפים באימון?". אבל המצב מורכב יותר. הגוף הוא רקמה ביולוגית, שבזמן מאמץ מתרחשים בו מספר תהליכים פיזיולוגים במקביל לשריפה הקלורית. מסיבה זו, גירעון קלורי שמושג על ידי דיאטה לא משפיע על רקמת השומן בגופנו, ובעיקר לא על מסת רקמת השומן שבאזור הבטן, כמו זה שמושג בפעילות גופנית. השמנה בטנית מהווה גורם סיכון משמעותי למחלות לב וכלי דם ולמחלות מטבוליות שונות, כך שחשוב להימנע ממנה, ואת זה ניתן להשיג באמצעות פעילות גופנית.
1 צפייה בגלריה
אולי הם שרפו רק 300 קלוריות, אבל הן שוות הרבה, בוודאי יותר מפרוסת לחם
(צילום: shutterstock)
יותר פעילות, פחות שומן בטני
שאלת ההבדלים בין גירעון קלורי שנוצר באמצעות תזונה לבין זה שנוצר בעקבות פעילות גופנית, עמדה במרכז מחקר שפורסם בכתב העת הבריטי לרפואת ספורט, ובו נותחו 40 מחקרים קודמים שהשוו השפעות של דיאטה ופעילות גופנית על ירידה במשקל, היקף המותניים וריכוז השומן הבטני.
החוקרים ביקשו לדעת מה עדיף, לאכול פחות או להתאמן יותר. התוצאות הראו ששתי הדרכים יעילות לאורך זמן בהפחתת המשקל, ושתיהן גרמו לירידה בהיקף המותנים בכ-4 ס"מ בממוצע. אשר לשאלה כיצד כל דרך השפיעה על מסת השומן הבטני, המחקר הראה שליצירת גירעון קלורי באמצעות דיאטה קיצונית של 6,000 קלוריות בשבוע הייתה השפעה זהה כמו של דיאטה מאוזנת שגרמה לגירעון קלורי של 2,000 קלוריות בשבוע. לעומת זאת, כשהגירעון הושג באמצעות פעילות גופנית, לכמות הקלוריות שנשרפו בפעילות כן הייתה חשיבות: השגת גירעון קלורי שבועי של 3,000 קלוריות גרמה לירידה במסת השומן הבטני פי 3 יותר מגירעון קלורי של 1,000 קלוריות.
המשמעות: הגברת הפעילות הגופנית גורמת בטווח הקצר להגדלת הגירעון הקלורי, ובהמשך לירידה ישירה של פי 3 במסת השומן בבטן ולשיפור המצב הבריאותי. זאת, בניגוד להגבלה תזונתית שאינה גורמת לשריפת שומן מוגברת.
קלוריות זה לא הכול
הסיבה שקלוריה מפעילות גופנית "שווה" מבחינה בריאותית יותר מקלוריה בתזונה, קשורה לתהליכים פיזיולוגיים שמתרחשים במקביל לשריפת הקלוריות. במהלך פעילות אירובית מופרשים הורמוני מאמץ כמו אדרנלין. בתאי השומן הבטני יש קולטנים שנקשרים לאנדרנלין, מה שגורם להגברת ניצול רקמת השומן לצורך יצירת אנרגיה הדרושה למאמץ. גם השרירים שמתכווצים בזמן הפעילות מפרישים חומרים דמויי הורמונים לזרם הדם, ואלו מזרזים את פירוק השומן הבטני לצורכי הפקת אנרגיה הדרושה למאמץ. תהליכים אלה הם בעלי השפעה בריאותית משמעותית, גדולה יותר מההשפעה הבריאותית של ירידה במשקל בלבד.
לסיכום: שמירה על מאזן קלורי שלילי, הן באמצעות דיאטה והן באמצעות פעילות גופנית, יעילה בהפחתת משקל הגוף ובהורדת היקף המותניים, אך לביצוע פעילות גופנית יש השפעה בריאותית גדולה יותר, שמתבטאת בין השאר בירידה משמעותית במסת השומן הבטני.
אשר לספירת הקלוריות - קלוריה שנשרפת במאמץ שווה יותר מזו שנחסכת באכילה, ולכן חשוב להקפיד על פעילות גופנית על בסיס יומיומי. גם אם שרפתם רק 300 קלוריות באימון אירובי - הן שוות הרבה, בוודאי יותר מפרוסת לחם.
