בשיתוף מכון המחקר והחדשנות של מכבי KSM
בעוד שרבים מצפים מהטכנולוגיה לענות על כל צורך בחיינו, לד"ר טל פטלון ברור שמדובר בשני צירים מקבילים. מי שמובילה בשנתיים האחרונות את מכון המחקר והחדשנות של מכבי KSM, לא נותנת לעיסוק ברפואה ובטכנולוגיה לבלבל אותה בכל הנוגע לנפש האדם ולצורך האנושי, שלו יש רק מענה אחד.
יותר מ-20 שנים של עשייה רפואית קלינית, מרפואת משפחה, דרך רפואה דחופה לצד רפואה פליאטיבית ועיסוקה כעו"ד השפיעו רבות על עיצוב התפיסה שלה את סוף החיים. "כולנו חיים כאילו לנו זה לא יקרה", אומרת ד"ר פטלון. "זה הטבע הבסיסי של האדם. עם זאת, כולנו יודעים שאם יש דבר אחד שבטוח ויקרה – זה המוות. כולנו בעוד מאה שנים מהיום לא נהיה פה, בוודאות. רובנו אפילו פחות מכך".
ההכרה בוודאות הזו חיזקה בפטלון את הדחף לפרק את חומת ההדחקה סביב המוות וללמוד להתמודד דרכה עם החיים עצמם. "כשאנחנו מתחילים להרהר קצת במוות ובסוף החיים, ברור לנו שכל רגע ורגע שאנחנו קמים בבוקר, רואים את האנשים שאנחנו אוהבים ועושים את הדברים שאנחנו אוהבים - הוא לא מובן מאליו, ואסור לנו לחטוא בלקבל את הדבר כמובן מאליו", מסבירה פטלון.
כול הפחדים כולם
ההיכרות האישית והקרובה עם מאות חולים סופניים ומשפחותיהם שאותם ליוותה בבית או במסגרת בית החולים, זיקקה וחשפה את הפחדים שמלווים כל אדם באשר הוא כאשר הוא על ערש דווי. "יש שלושה פחדים שמלווים את האדם בסוף החיים", מסבירה פטלון. "הפחד מכאב, שטבוע בכולנו כל הזמן, וכיום יש לרפואה יותר יכולות לטפל בו. הפחד מפרידה רגשית; מה יהיה על יקריי כשאמות? זה פחד שצריך להתמודד איתו". על סוגיית הפרידה מבקשת פטלון להתעכב. "אנחנו לא יודעים מתי נמות", היא מזכירה. "אנחנו חיים כאילו זה לעולם לא יגיע, אבל בו זמנית גם יודעים שהחיים שבריריים. אדם קם בבוקר, יוצא מהבית ולא יודע אם יחזור. את חוסר הידיעה הזו אנו נוטים להדחיק, במקום לעבד. התמודדות עם הפחד הזה תסייע לנו להפיק יותר מחיינו".
את הפחד השלישי מקשרת פטלון לחור השחור של התודעה האנושית. "הפחד מהלא נודע הוא אחד הפחדים שהכי קשה לגעת בהם", היא אומרת. זה פחד מודחק ופחות מדובר, איש אמנם לא חזר מהמוות כדי לספר על כך. "כשמסתכלים על האלקטרון, הפרוטון, הנויטרון והאטום, ואז מרחיבים את המבט אל העולם והיקום על אינסוף הגלקסיות שבו, רואים את הדמיון בין המיקרוקוסמוס למאקרוקוסמוס, הסתכלות כזו מאפשרת לנו לפרוץ את גבולות המחשבה המאוד מצומצמת של היומיום".
טכנולוגיה לצד חמלה
כמי שמחזיקה ברקורד עשייה עשיר בעולמות המדע והטכנולוגיה ומובילה תהליכי מחקר וחדשנות רפואית, פטלון מודעת ליחס המורכב בין מדד האושר האנושי לבין קצב ההתקדמות הטכנולוגית. "היכולת שלנו להתבוננות פנימית היא המצפן שלנו בחיים", אומרת פטלון. "וככל שאנחנו יותר מסופקים, כך הסביבה שלנו חווה אותנו כיותר חיוביים. אבל בעידן של התפתחות של טכנולוגיות חדשות והרבה מאוד סושיאל מדיה, בו-זמנית אנו רואים ברפואה הרבה מאוד בדידות ודיכאון, ועלייה בתחלואה של מחלות הנפש. אני רואה את הדיסוננס בין טכנולוגיה מאוד מתקדמת לבדידות מאוד גדולה, והלוואי והיינו יודעים לתת מענה לבדידות הפנימית שלנו, ליחסים, לתקשורת, לאמפתיה ולהקשבה בתוך היחסים של בני האדם, שלטכנולוגיה לעולם לא תהיה תשובה עבורם. הטכנולוגיה לעולם לא תמלא את החלל הזה, ולכן אין לזה תחליף".
לפי פטלון, לטכנולוגיה יש תפקידים משמעותיים מאוד בחיינו, אך אם ברצוננו להימנע מתסכול ומאכזבה, עלינו למקד את המאמץ הטכנולוגי בתחומים שבהם יש לו יתרון על פני היכולת האנושית, ולהיפך. "כחברה עלינו לפתח את הטכנולוגיות למקסימום שלהן", מבהירה פטלון. "להישען על בינה מלאכותית בכל מה שקשור לידע אובייקטיבי, ולהישען על החמלה האנושית בכל מה שקשור ביחסים. את הממשק הזה יש לנו עוד הרבה דרך לעשות יחד".
האזינו לקטע קצר מתוך הפודקאסט של ד"ר פטלון, "עניין של חיים ומוות":
הפודקאסט של ד"ר טל פטלון
הקו הקטן שעל המצבה
כל ההבנות הללו מתכנסות בעיני פטלון לקו קטן אחד, שחקוק על המצבה של כולנו בין שני התאריכים המציינים את יום ההולדת הראשון והאחרון. "הקו הקטן הזה הוא בעצם קריאת השכמה", היא אומרת. "אם נזכור את זה, נתעורר בכל יום אחרים. נהיה אחרים כי נבין את המשמעות של מה שאנחנו עושים, את משמעות השליטה בחיים שלנו ממקום של ידע, הבנה ונוכחות. הנקודות הקטנות שמרכיבות את הקו הקטן הן בעצם החיים בהווה, והיכולת שלנו למצות אותו בצורה המיטבית עוברת דרך ההתמודדות עם המוות".
את גישת 'הקו הקטן' שמנחה אותה, מיישמת ד"ר פטלון בכל היבט בחייה. "אם אנחנו רוצים שהקו הקטן שלנו יהיה בעל משמעות ועומק, המורכב מרצף של נקודות בעלות ערך, שמחה, משמעות פנימית וסיפוק - אנחנו צריכים לייצר אותן, כי הן לא יבואו מעצמן", אומרת פטלון. "ישנה גישה שלפיה בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד, וגישה נוספת שלפיה בין שתי נקודות עוברים אינסוף קווים. זו בעצם הבחירה החופשית שלנו לבחור לשנות את הקו הקטן הדטרמיניסטי שהתחלנו איתו בכל רגע נתון, ולהפוך אותו לקו מסוג אחר לגמרי. האופציה הזו קיימת, והיא תמיד עניין של בחירה. הקו הקטן הוא בעצם רצף של הזדמנויות שמורכב מנקודות קטנות ועגולות. אין להן התחלה ואין להן סוף, והן ההווה, וככל שאנחנו נחיה אותו יותר, נממש את עצמנו יותר, ניתן יותר לאחר, הקו הקטן שלנו יהיה משמעותי יותר, ויאפשר לנו בכל פעם מחדש הזדמנות להשקיף על החיים שלנו מבחוץ, ללמוד אותם, לעשות את התיקונים שצריך ולהמשיך הלאה".
בשיתוף מכון המחקר והחדשנות של מכבי KSM
