הטבח המחריד בעוטף עזה חשף עשרות אלפי משפחות לטראומות שלא זכורות כמותן בהיסטוריה של מדינת ישראל. מי שנחשפו למאורעות באופן ישיר מצויים בסיכון ממשי לפיתוח תסמינים פוסט-טראומטיים, שבהיעדר טיפול מיידי עלולים בסבירות גבוהה להתקבע ולהפוך להפרעת דחק פוסט-טראומטית. זו אחת ההפרעות הפסיכיאטריות עם ההשלכות הקשות ביותר על תפקודם של אנשים, והקשות ביותר לטיפול.
עוד בנושא זה:
בנוסף לחשיפה הישירה לזוועות, רבים נחשפו אליה באופן לא ישיר, כך שבנוסף להפרעת דחק פוסט-טראומטית, צפויה לעלות שכיחותן של הפרעות נוספות כמו דיכאון וחרדה, שבהיעדר טיפול ראוי מהוות סיכון ממשי לרווחתם ואף לחייהם של אנשים. זאת ועוד, המחיר שהחברה והכלכלה ישלמו מתוספת של עשרות אלפי אנשים שסובלים מתחלואה נפשית יהיה כבד מאוד. עם זאת, בעקבות הפגיעה השיטתית של ממשלות ישראל לדורותיהן במערכי בריאות הנפש, יש ודאות גדולה שרוב האנשים לא יקבלו את המענה הדרוש.
בישראל של עידן נתניהו, שירות ציבורי איכותי אינו מובן מאליו. כתוצאה מהוואקום שנוצר בשבועות האחרונים בשל תפקוד מחפיר של משרדי הממשלה, נרתמו בהתנדבות ארגוני חברה אזרחית למלא את החלל. לקריאות ההתנדבות נענו גם מטפלים שהציפו את מוקדי המפונים ברחבי הארץ עם כוונות טובות. עם זאת, טיפול נפשי הוא שירות מקצועי שאסור שיתבסס על מתנדבים. בהיעדר חוק פסיכותרפיה בישראל שמסדיר מי הוא מטפל ומה צריכה להיות הכשרתו, ובהיעדר פיקוח על מתנדבים, הצטרפו לאנשי המקצוע "מטפלים" שאיכות תעודת המטפל שלהם כאיכות המדפסת שהפיקה אותה. בשורות הבאות נסביר עד כמה חמורה מצוקת שירותי בריאות הנפש ונעמוד על הסיבות לה.
"טיפול נפשי הוא שירות מקצועי שאסור שיתבסס על מתנדבים. בהיעדר חוק פסיכותרפיה בישראל שמסדיר מי הוא מטפל ומה צריכה להיות הכשרתו, ובהיעדר פיקוח על מתנדבים, הצטרפו לאנשי המקצוע "מטפלים" שאיכות התעודה כאיכות המדפסת שהפיקה אותה"
השירות הפסיכולוגי חינוכי (שפ"ח) במחוז דרום של משרד החינוך נדרש לתת מענה לילדים והוריהם, קורבנות הזוועה של 7 באוקטובר. אולם השפ"ח מצולק וחבול גם בשגרה. במחוז דרום 552 תקני פסיכולוגים חינוכיים, אבל רק 337 מאוישים. כלומר, רק 61% מהתקנים מלאים. מאז 2016 נשאר מספר הפסיכולוגים במחוז קבוע, ואילו מספר התלמידים גדל ב-16%. בעשור האחרון, על כל מתמחה שמצטרף לשפ"ח עוזב פסיכולוג מומחה. המתמחים הם קהל שבוי, מכיוון שמסגרת להתמחות קיימת רק בשירות הציבורי.
צריך להיות מזוכיסט כדי להתמיד
עם סיום ההתמחות, נוטשים הפסיכולוגים את השירות הציבורי לטובת עבודה פרטית. חלק מההסבר לתופעה זו נעוץ בשיקולי שכר. משרה מלאה של פסיכולוג חינוכי בעל תואר שני וארבע שנות התמחות מתוגמלת בשכר מחפיר של כ-9,000 שקלים ברוטו. עם זאת, תנאי השכר הם לא הסיבה היחידה לעזיבה. היכרות עם תנאי העבודה של פסיכולוג חינוכי בשירות הציבורי לא מותירה מקום לספק, צריך להיות קדוש מעונה או מזוכיסט על מנת להמשיך ולהתמיד בכך.
כל פסיכולוג במחוז אחראי באופן אישי לשלושה בתי ספר בנוסף לשלושה עד שישה גני ילדים. מדובר במספר גבוה מאוד שהופך את עבודת הפסיכולוג לבלתי אפשרית. דווקא פסיכולוגים בעלי מחויבות חברתית גבוהה, חווים את התסכול הגדול ביותר. תסכול ושחיקה הם מרכיבים מרכזיים בנשירה. תנאי עבודה אלה מצביעים על כך שממשלות ישראל גורסות שבריאות הנפש של ילדי ישראל לא חשובה.
עם זאת, מצבם של הפסיכולוגים החינוכיים טוב בהרבה משל עמיתיהם, הפסיכולוגים הקליניים, העובדים בשירותי בריאות הנפש הציבוריים. במקרה זה אי אפשר לדבר על איוש תקנים כי פשוט לא קיימים כאלה. כמו במקרים רבים אחרים בשירות הציבורי, התחנות לבריאות הנפש שהופעלו על ידי משרד הבריאות עברו התעללות נאו-ליברלית בתהליך ידוע מראש: ראשית ייבשו את השירות הציבורי, מנעו ממנו משאבים, ופגעו קשות בתפקודו.
בתחנות לבריאות הנפש לא נוספו תקני פסיכולוגים במשך שנים רבות בעוד שהאוכלוסייה גדלה. על כן התארכו התורים והתפקוד נפגע. התפקוד הלקוי שימש הצדקה עבור קובעי המדיניות לקרוא בתרועה רמה להשקת "רפורמה" חדשה, שתכליתה הפרטה של המערכת, והעברת האחריות לטיפול בבריאות הנפש לקופות החולים. הסתדרות הפסיכולוגים פנתה למשרד האוצר בדרישה להקצות ("לצבוע") את הכסף שהועבר לקופות החולים למימוש הרפורמה, כך שישמש רק לטיפול בבריאות הנפש. אך הקופות, שנמצאו בגירעונות גדולים, התנגדו נחרצות והאוצר נכנע. הקופות מצדן לא חושפות כמה מהכסף באמת מוזרם לצורכי בריאות הנפש וכמה מטפלים מועסקים בכל קופה.
"זמן המתנה ממוצע לפגישה עם מטפל עומד כיום על חצי שנה עד שנה. ילדה שנפגעה מינית או גבר שאשתו נהרגה בתאונת דרכים יחכו חודשים ארוכים לפגישה עם מטפל. קשה שלא להגזים במחירים של המתנה זו"
יתרה מזאת, בהיעדר סטנדרטים ברורים לזמן המתנה ומשך טיפול, התוצאה הרת אסון. מאז שנכנסה הרפורמה לתוקפה ב-2015 התורים התארכו אף מעבר לאלה שאפיינו את תקופת הייבוש בתחנות לבריאות הנפש במשרד הבריאות. זמן המתנה ממוצע לפגישה עם מטפל עומד כיום על חצי שנה עד שנה. ילדה שנפגעה מינית או גבר שאשתו נהרגה בתאונת דרכים יחכו חודשים ארוכים לפגישה עם מטפל. קשה שלא להגזים במחירים של המתנה זו. גם מספר מפגשי הטיפול מוגבל באופן קטגורי על-ידי הקופות, ללא התחשבות בצורכי המטופל או המלצת המטפל. כמובן שניתן לרכוש מהקופה שירות פרטי באמצעות מטפלים שנמצאים בהסדר עם קופות החולים. או אז ההמתנה קצרה יותר והטיפול עשוי להיות ממושך יותר, אבל את העלות ישלם המבוטח מכיסו.
תיארנו כאן את מצבה של הפסיכולוגיה הציבורית לפני פרוץ המלחמה. לא פלא ששירות שעבר הרעבה שיטתית, מתקשה לתת מענה סביר לאלפי קורבנות המלחמה. התוצאה ברורה: קורבנות שיוכלו לשלם לשירות פרטי הם בעלי סיכוי גבוה יותר למלט עצמם מגורל של הפרעת דחק פוסט-טראומתית. מי שלא יוכל לשלם, סיכויו להשתקם קטנים בהרבה.
יש מה לעשות
את השירות הפסיכולוגי הציבורי במשרדי הבריאות והחינוך מנהלים אנשי מקצוע מצוינים, שנאלצים לעבוד עם משאבים מוגבלים מאוד. לא ירחק היום שגם אנשים מצוינים ומתוסכלים אלה יפנו לשוק הפרטי וישאירו את השירות הציבורי לניהולם של אנשים מוכשרים פחות, דבר שיצדיק כנראה הפרטה מופקרת נוספת.
על מנת לשפר את שירותי בריאות הנפש, יש לשפר את תנאי העבודה ותנאי השכר של מטפלים. מפתח של פסיכולוג חינוכי אחד לכל 1,000 תלמידים איננו סביר גם בשגרה. יתרה מזאת, על משרד האוצר להקצות את הכסף המועבר לקופות החולים לצורך טיפול נפשי ועל משרד הבריאות להגדיר סטנדרטים ברורים לזמני המתנה ומשך טיפול. משרדי הממשלה צריכים לאכוף סטנדרטים אלה ולא לאפשר לקופות החולים לחרוג מהם. לבסוף, יש להביא לחקיקת חוק פסיכותרפיה שיגדיר מי הוא מטפל ומה צריכה להיות הכשרתו. היעדר חקיקה מאפשר שרלטנות, שמחוללת נזק במיוחד במצבי חירום, שעה שהצורך בשירותי טיפול גובר.
3 צפייה בגלריה
את המחיר משלמת החברה כולה. ד"ר מוטי בניטה ופרופ' גיא רוט
(צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן גוריון)
כבר בשנת 2003, בתפקידו כשר אוצר בממשלת שרון, ניסח בנימין נתניהו את משל האיש הרזה הנושא בכוחותיו הדלים את האיש השמן. הרזה משול לסקטור הפרטי הנדרש לשאת על כתפיו את הסקטור הציבורי/ממשלתי. הנמשל התבטא באסטרטגיה ברורה לצמצום והפרטת השירות הציבורי. אין ספק שבמבחן התוצאה, האסטרטגיה נחלה כישלון מהדהד. את התוצאות של כישלון זה, משלמת החברה הישראלית כולה.
ד"ר מוטי בניטה ופרופ' גיא רוט הם חברי סגל בחוג לפסיכולוגיה חינוכית של בית הספר לחינוך באוניברסיטת בן גוריון
