השתלת חוט שדרה לנכים. כך זה עובד
לראשונה בעולם, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לפתח שתל ייחודי המיועד לטיפול בפגיעות בחוט השדרה ועשוי להיות בשורה משמעותית בכל הנוגע לטיפול במשותקים. הניסוי נעשה עד כה בקרב עכברים בלבד, אך באוניברסיטה מעריכים כי בתוך שנתיים עד שלוש שנים אפשר יהיה להתחיל בניסוי בבני אדם, במטרה ולגלות האם השתל יכול לסייע בטיפול בנפגעי חוט שדרה בכלל, ובפרט במי שלקו בשיתוק. תוצאות המחקר פורץ הדרך מתפרסמות הבוקר (ב') בכתב העת היוקרתי Advanced Science.
קראו עוד:
החוקרים הצליחו למעשה לגדל חוט שדרה אנושי ולהשתילו בעכברים הסובלים משיתוק כרוני. באוניברסיטת ת"א מסבירים כי הטכנולוגיה מתבססת על לקיחת ביופסיה של רקמת שומן אנושית מבטן המטופל. לאחר מכן, בתהליך המחקה את ההתפתחות העוברית של חוט שדרה, החוקרים הפכו את התאים לשתלי חוט שדרה אנושיים. לצורך הטיפול במשותקים, יהיה צורך בעשרות או מאות שתלים לכל מטופל, ופיתוחו של כל שתל אורך כחמש שנים.
4 צפייה בגלריה
פרופ' טל דביר וצוותו הצליחו לגדל חוט שדרה אנושי ולהשתילו בעכברים עם שיתוק
(צילום: ישראל הדרי)
התוצאות עד כה מבטיחות: כ-80% מהעכברים המושתלים בניסוי חזרו ללכת. את השתלים השתילו פרופ' דביר וחברי הצוות בעכברים שסבלו משיתוק וחולקו לשתי קבוצות: עכברים עם שיתוק אקוטי לזמן קצר ועכברים שסובלים משיתוק כרוני ממושך, זמן המקביל לשנה בחיי אדם. לאחר ההשתלה, כל העכברים שסבלו משיתוק אקוטי ו-80% מהעכברים שסבלו משיתוק כרוני שבו ללכת.
"לאחר ההשתלה, כל העכברים שסבלו משיתוק אקוטי ו-80% מהעכברים שסבלו משיתוק כרוני שבו ללכת"
פרופ' טל דביר ממרכז סגול לביוטכנולוגיה רגנרטיבית, בית ספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס והמחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב, הוביל את המחקר. בצוות המעבדה של פרופ' דביר חברים גם הדוקטורנטית ליאור ורטהיים והחוקרים ד"ר ראובן אדרי וד"ר יונה גולדשמיט. למחקר סייעו, בין השאר, פרופ' עירית גת-ויקס, גם היא מבית ספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס, פרופ' יניב אסף מבית הספר סגול למדעי המוח, וד"ר אנג'לה רובן מבית הספר למקצועות הבריאות ע"ש שטייר, כולם מאוניברסיטת תל אביב.
"אנחנו עובדים על הפיתוח הזה כחמש שנים, מתחילת הרעיון של יצירת שתלים לעמוד השדרה ועד השלב הסופי, בו הצלחנו להראות שהם באמת מצליחים לשקם את חוט השדרה של חיות מעבדה", מדווח פרופ' דביר. "על בסיס הטכנולוגיה הזו הקמנו לפני כשנתיים את חברת מטריסלף, שהמטרה שלה היא להביא את הטכנולוגיה הזו לקליניקה. בחברה אנחנו מייצרים שתלים לבני אדם וכבר נמצאים בדיונים עם ה-FDA לגבי אישורים של הטכנולוגיה. השאיפה היא שתוך שנתיים עד שנתיים וחצי נוכל להתכונן לניסויים קליניים".
4 צפייה בגלריה
המטרה היא שהמקור לתאים יהיה המטופל עצמו. הדוקטורנטית ליאור ורטהיים
(צילום: מרכז סגול לביוטכנולוגיה רגנרטיבית)
לצד ההדמיה הממוחשבת של הפיתוח מסבירה הדוקטורנטית ליאור ורטהיים: "אנחנו רואים שבעקבות הטיפול חלק מהסיבים של חוט השדרה לא שוקמו אבל הרבה מאוד סיבים שוקמו בעזרת השתל, וזה אומר שמידע יכול לעבור מהחלק העליון של חוט השדרה ועד לחלק התחתון ולגפיים התחתונות. יש הרבה שיטות שעוסקות בשיקום חוט השדרה, אבל אנחנו מתעסקים במשהו שונה. בסופו של דבר, המטרה שלנו היא שהשתל כולו יהיה אוטולוגי (שתל שמכיל תאים מאדם לעצמו, כך שלא יעורר תגובה חיסונית ולא יידחה על-ידי הגוף, א.י.) והמקור של החומר והתאים יהיה המטופל עצמו, ככה שהתגובה החיסונית תהיה מינימלית".
פיתוח השתל מקורו ברקמת שומן תוך-בטני בחלל הבטן, שנקראת אומנטום ויש לה יכולת להתחדשות של תאים (רגנרציה). "אנחנו יכולים להוציא את הרקמה הזו בניתוח מינימלי, עם מעט השפעה על המטופל עצמו, ולהוציא ממנה תאים ואת הרקמה החוץ-תאית, אותה הפכנו להיידרו ג'ל. את התאים אנחנו הופכים לתאים הרלוונטיים, מערבבים בין שניהם וממיינים אותם לחוט שדרה".
4 צפייה בגלריה
התאים המשמשים לבניית חוט השדרה והדמיה של התאים
(צילום: מרכז סגול לביוטכנולוגיה רגנרטיבית)
פרופ' דביר מסביר שהשתלים מיועדים לכל אותם אנשים משותקים, שאינם יכולים ללכת ולהזיז את הידיים והרגליים. "השתלים שהכנסנו בעכברים הם שתלי בני אדם והם נעשו מחומרים ותאים של בני אדם, אך כמות השתלים עדיין קטנה יותר לעומת זו שנצטרך כדי למלא את אותה צלקת או אזור פגוע בבני אדם. אז יש עדיין אתגרים רבים, אך אנחנו אופטימיים", הוא מסביר. פרופ' דביר בחר שלא להתייחס לעלות הפיתוח של השתלים, אך הבהיר: "השתלים הראו שאותן חיות משותקות התחילו ללכת כעבור כמה שבועות והתקווה היא שאנשים משותקים פשוט יקומו מכיסא הגלגלים ויתחילו ללכת. זו השאיפה ולשם אנחנו חותרים".
