יומיים לפני 7 באוקטובר גילתה שובל קוסטנקו-צרפתי שהיא בהיריון. היא חיכתה לפגוש את אחיה אופיר צרפתי, כדי לספר לו את הבשורה. אבל אופיר כבר לא שמע את החדשות. ב-7 באוקטובר הוא היה בפסטיבל נובה עם בת זוגו כדי לחגוג את יום הולדתו. הוא נרצח ונחטף לעזה. גופתו חולצה לאחר 55 יום והוא הובא לקבורה בקריית אתא. אתמול (ג') ילדה שובל את בנה בבית החולים רמב"ם.
"שעה לפני הלידה הלכתי אליו לקבר לבקש שיהיה איתי. נכנסתי לבית החולים, והרגשתי איך הוא צועד איתי בכל השלבים עד הלידה ואחריה. הלידה הייתה טובה מדי, בהתייחס למה שזכרתי מהלידה הראשונה. נכנסתי עם תמונות שלו לחדר הלידה. היה שלב מסוים שהרופאה שאלה אותי 'מה את במדיטציה?' השבתי, 'לא, אני פשוט קוראת לאופיר להיות איתי", משחזרת שובל.
3 צפייה בגלריה
אופיר צרפתי ז"ל, שובל קוסטנקו צרפתי. "מרגישה שהיה איתי בלידה"
(צילום: אלבום פרטי, דוברות רמב"ם)
היא סיפרה על נסיבות הרצח של אחיה: "ברגע שהחל האירוע והמחבלים ירו לכל עבר, אופיר החליט שהוא הולך להציל את כל חבריו. הוא ליווה את כל החברים, וידא שכולם נכנסים לרכבי מילוט. הוא עצמו ניסה להיכנס לתא המטען של אחד מכלי הרכב ולהימלט איתם, אבל בבגאז' הייתה צידנית הוא לא רצה לזרוק אותה. אז הוא אמר לחברים ולבת זוגו, שהוא יעלה על רכב אחר והם ייפגשו בהמשך.
"הוא אכן עלה על מכונית אחרת, ביחד עם רומי גונן והרכב הזה פגש במחבלים בכביש 232. הנהג והנוסע לידו שישבו מקדימה נרצחו. אופיר ורומי נחטפו פצועים. אופיר הוגדר כנעדר במשך 18 ימים, ואז נמסר כי נרצח. אחרי 55 ימים הצבא חילץ את גופתו מעזה".
שובל מספרת שאופיר היה קשור מאוד לאחייניתו אמה בת השלוש ואהב אותה אהבה גדולה. "הייתי כל כך שמחה לספר לו על ההיריון שלי, שהגיע לאחר שתי הפלות. אופיר איחל לי כל הזמן להיכנס שוב להריון. הוא מאוד רצה עוד אחיינים. הוא היה דוד נהדר ומאוד מחובר לאמה. גיליתי על ההיריון יומיים לפני האסון. אופיר קיבל מאוד קשה את ההפלות, ונכנס מזה לעצב גדול, ולכן החלטתי לא לספר לו בשלב הזה, אלא רק אחרי שנשמע דופק. חבל לי מאוש שהוא לא שמע".
שובל קוסטנקו-צרפתי: "אופיר מבחינתי ניהל את האירוע. כל ההיריון זה היה הוא. ההיריון עבר לידנו, אף אחד בבית לא התייחס להיריון. אנחנו כל היום סביב ההנצחה, שלו, המחשבות עליו, העצב הגעגוע. פתאום הגיע מועד הלידה. אין לי ספק שהוא שמר עליי לאורך כל ההיריון, אין לי ספק שהוא היה איתי בחדר הלידה"
השמחה על לידת בנה מהולה בעצב: "שמונה חודשים עברו מאז. ההיריון הזה עבר מבלי שארגיש בו. לא הייתי נוכחת. הלב והראש היו במקום אחר. ללידה הגעתי כמו לביצוע משימה, אבל שם, בחדר הלידה, פתאום קרה נס. קראתי לו, הרגשתי שהוא איתי. כשראיתי את התינוק כאילו נחלץ פקק שסתם את הלב, פתאום הרגשתי שאני יכולה לנשום, להרגיש, לשמוח. אי אפשר לתאר את התחושה של העיטוף והאהבה שהייתה שם בחדר. בי, בבני המשפחה שלי, בצוות שטיפל בי. לאן שהסתכלתי ראיתי עיניים טובות. ההורים שלי, שעברו כל כך הרבה סבל בחודשים האלה, הרגישו את אותו הדבר. אתמול הבנו שאלה החיים שלנו. לא רק עצב. אלא עצב ביחד עם שמחה".
על רגע הלידה, היא מספרת: "כשילדתי הרגשתי שאופיר היה איתי. הרגשתי שהוא פשוט מנהל את כל הסיטואציה. הוא לא המנתח ולא המיילדת, אבל אופיר מבחינתי ניהל את האירוע. כל ההיריון זה היה הוא. ההיריון עבר לידנו, אף אחד בבית לא התייחס להיריון. אנחנו כל היום סביב ההנצחה, שלו, המחשבות עליו, העצב הגעגוע. פתאום הגיע מועד הלידה. אין לי ספק שהוא שמר עליי לאורך כל ההיריון, אין לי ספק שהוא היה איתי בחדר הלידה, ושזו הדרך של אופיר להמשיך ולדאוג לנו שנהיה בסדר".
מסביב למיטה של שובל במחלקת יולדות ברמב"ם תלויות תמונותיו של אחיה אופיר. החיוך שלו ניבט מכל פריים וקיר, והיא נראית שלווה ורגועה כשהיא מחבקת את בנה הקטן. "כולם שואלים אותי. תקראו לו אופיר? אני חושבת שאופיר הוא חלק גדול מאוד ממנו, ותמיד יהיה. אני אספר לו על הדוד שלו ואבהיר לו כמה הוא חסר, אבל יש את אופיר ויש את התינוק. אנחנו יודעים שהשמחה תבוא איתו, אבל זאת לא האחריות שלו. הוא יהיה מי שהוא, ואנחנו נדאג שאופיר וכל מה שהוא היה לא ישכח ויחיה בנו ואיתנו".
