מחקר חדש שנערך המרכז האקדמי רופין ובחן את ההיבטים הנפשיים בקרב במהלך הקורונה, מצא כי נשים בהיריון חוו יותר דיכאון וחרדה במהלך המגפה. ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של נקיטת צעדים וקביעת מדיניות לזיהוי נשים הרות בסיכון במהלך מגפת הקורונה כמו גם הצורך ליזום תוכניות התערבות על מנת לקדם את בריאותן הנפשית.
קראו עוד:
השלכותיה השליליות של המגפה העולמית הביאו לפגיעה בבריאות הנפשית ובמיוחד לעלייה בסטרס, בחרדה ובדיכאון. התפשטותו המהירה של הנגיף, ביחד עם העלייה במספר הנדבקים והמתים, חייבו להתמודד עם אתגרים רגשיים חדשים, במיוחד עם לחץ, חוסר-ודאות וחרדה עמוקה לבריאותם הגופנית והרגשית של היקרים לנו.
מספר מועט של מחקרים בישראל עסקו בהשלכות הפסיכולוגיות של המגפה, משום שנגיף הקורונה חדש יחסית, ועדיין לא נחקרו דיים אספקטים שונים העוסקים בהיבטים הרגשיים לצד הפנדמיה בישראל. אולם מחקרים קודמים שנעשו בעולם, מראים כי מצבי פנדמיה גורמים להשלכות רגשיות שליליות על רמת הלחץ והחוסן של האנשים.
3 צפייה בגלריה
המחקר הראשון בישראל שבדק שלושה משתנים אלו בנשים הרות בצל הפנדמיה: סטרס, חרדה ודיכאון
(צילום: shutterstock)
"אנשים בתקופת המגפה מפחדים שהם או יקיריהם יחלו או ימותו, דבר שיכול לגרום ללחץ פסיכולוגי ולפגוע ברווחתם הרגשית", מסבירה ד"ר קרן גרינברג, ראשת המחלקה למדעי הסיעוד בפקולטה למדעי החברה והקהילה במרכז האקדמי רופין. "רגשות של פחד וחוסר אונים, יחד עם דיווחים על מחסור בציוד רפואי ובמיטות אשפוז, עלולים להחריף את רגשות הלחץ.
"לדוגמה, כאשר בתי הספר והחנויות נסגרו בתקופת התפרצות נגיף ה-SARS, אנשים דיווחו על עלייה ברגשות השליליים ובשיעורי התחלואה הפסיכיאטרית. מחקרים שבחנו את התגובות הרגשיות למחלת האבולה חשפו מקרים של דיכאון, חרדה, קשיי ריכוז ותחושת אבל". כך נמצאו גם מחקרים שמראים כי במהלך התפרצות המגפה נחשפו קבוצות שונות באוכלוסייה, לרבות נשים בהיריון, לרמות גבוהות של נזקים נפשיים, העלולים להתבטא בדיכאון, חרדה ולחץ.
במחקרן החדש ביקשו שתי החוקרות מרופין - ד"ר גרינברג וד"ר יעל סלע, מרצה במחלקה למדעי הסיעוד - לבחון את רמות הסטרס, החרדה והדיכאון בקרב נשים הרות בישראל, בהשוואה לנשים שאינן בהיריון, בצל מגפת הקורונה. המחקר כלל 238 נשים מעל גיל 18, שנבחרו במדגם אקראי, מתוכן 106 היו נשים הרות ו-132 נשים שאינן בהיריון.
תוצאות המחקר מעלות כי30.2% בקרב הנשים בהיריון דיווחו על רמות חרדה גבוהות לעומת 14.4% נשים שלא היו בהיריון ודווחו על רמות חרדה גבוהות. עוד נמצא כי 26.4% בקרב נשים הרות דיווחו על דיכאון קשה בהשוואה לנשים לא הרות - עם 14.4% ונמצא הבדל מובהק בין הקבוצות במדד הדיכאון. שיעור הסטרס היה גבוה יותר בקרב הנשים ההרות אך לא נמצא הבדל מובהק במשתנה זה בין הקבוצות.
מהו למדנו ממחקרים קודמים?
ד"ר גרינברג: "מחקרים קודמים מראים כי מצבי פנדמיה גורמים להשלכות רגשיות שליליות על רמת הלחץ והחוסן של האנשים. אנשים בתקופת המגפה מפחדים שהם או יקיריהם יחלו בקורונה או ימותו, דבר שיכול לגרום ללחץ פסיכולוגי-רגשי עליהם, ולפגוע ברווחתם הרגשית. מחקרים שנעשו בקנדה, סין וארה"ב מצאו כי, תחושות אלו הועצמו בקרב נשים בהיריון, החרדות לשלומן ולהשפעות המגפה על התינוק שטרם נולד. נשים פחדו לפנות לרופא משפחה, לגניקולוג או ללידה בבית החולים על מנת להפחית את הסיכון להיחשף לנגיף. כתוצאה מכך, נשים בהיריון הסתגרו בבתיהן ואף חוו בידוד חברתי.
ד"ר סלע: "ידוע כי רמות גבוהות של מתח בקרב נשים לפני ואחרי לידה מעלות את הסיכון שלהן לפתח תסמונת קלינית כמו דיכאון או חרדה לאחר הלידה ולעיתים גם בהמשך חייהן"
"בעוד שהריחוק החברתי יכול לגרום לאנשים להרגיש בטוחים יותר, הוא גם עשוי להעצים תחושות של בידוד, סטרס ותסכול, ולגרום לקשיים במצבי חיים שונים. הסגרים והריחוק החברתי גרמו לא רק להשלכות פסיכולוגיות שליליות אלא גם העלו את שיעורי מקרי האלימות במשפחה, הגירושין ופרידות של בני הזוג. לכן, כניסה להיריון ולידה בתקופת התפרצות המגפה העלתה את האי-וודאות ואת הדאגה אצל נשים רבות, ופגעה ביכולת שלהן למלא את תפקידן האימהי כראוי".
ובמחקר שלכן?
"במחקר הנוכחי בחנו את ההיבטים הנפשיים וההשלכות הפסיכולוגיות של מגפת הקורונה בקרב 106 נשים הרות ו-132 נשים בגיל הפוריות שאינן בהיריון, שהיוו את קבוצת הביקורת. בדקנו את ההבדלים ברמות הסטרס, החרדה והדיכאון בצל מגפת הקורונה. כלל אוכלוסיית המחקר הייתה דומה בהתפלגות של המשתנים הסוציו-דמוגרפיים כמו גיל, מצב סוציואקונומי, תעסוקה והשכלה.
"למיטב ידיעתנו, זהו המחקר הראשון בישראל שבדק שלושה משתנים אלו בנשים הרות בצל הפנדמיה: סטרס, חרדה ודיכאון, ובדק את ההבדלים בשלושתם אל מול קבוצת ביקורת. בנוסף, מצאנו הבדלים מובהקים ברמות החרדה והדיכאון בקרב נשים הרות, בהשוואה לנשים בגיל הפוריות שלא היו בהיריון, כך שההיבטים הרגשיים השליליים הללו בקרב נשים הרות היו גבוהים יותר באופן משמעותי בהשוואה לקבוצת הביקורת. עם זאת, לא מצאנו הבדלים מובהקים ברמות הסטרס בין שתי הקבוצות".
האם נמצא שוני בין הנשים על רקע תרבותי או מגזרי?
"המחקר הנוכחי מבוסס על מדגם נוחות, ואינו מייצג את כלל אוכלוסיית הנשים בהיריון. על כן, לא ניתן להכליל את הממצאים על נשים מדת או תרבות אחרת או מכלל האוכלוסייה. בנוסף, הנתונים התבססו על דיווחים סובייקטיביים של הנבדקות שהסכימו להשתתף במחקר".
ד"ר גרינברג מציינת כי המחקר מדגיש את החשיבות של ההתייחסות לפגיעוּת הנתפסת ולתגובות הרגשיות של נשים בהיריון סביב הפנדמיה והנגיף ומסכמת "נראה שנשים בהיריון חוו יותר דיכאון וחרדה במהלך המגפה".
ד"ר סלע, מרצה במחלקה למדעי הסיעוד, מציינת כי ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של נקיטת צעדים וקביעת מדיניות לזיהוי נשים הרות בסיכון במהלך מגפה, כמו גם את הצורך לתכנן תכניות התערבות על מנת לקדם את בריאותן הנפשית. עבור חלק מהנשים, היריון יכול להגדיל את הסיכון לסטרס רגשי-נפשי, זאת לצד הבידוד, הריחוק החברתי והשינויים המעמיקים בשגרת החיים בתקופת המגפה, העשויים להגדיל את תחושת הדכדוך והעצב בקרב אוכלוסיות בסיכון, כמו נשים הרות.
"יחד עם זאת, בכל אסון ביולוגי או משבר אחר, כמו מגפת הקורונה, רגשות של פחד ואי-ודאות הן שכיחות ויכולות לפעול כחסמים בפני התערבויות רפואיות ונפשיות, וממצאי המחקר הנוכחי מחזקים עובדה זו בקרב נשים הרות", מוסיפה ד"ר סלע ומסבירה: "ידוע כי רמות גבוהות של מתח בקרב נשים לפני ואחרי לידה מעלות את הסיכון שלהן לפתח תסמונת קלינית כמו דיכאון או חרדה לאחר הלידה ולעיתים גם בהמשך חייהן. נשים אלו חוששות כנראה, לא רק לבריאות שלהן, אלא גם לבריאות העובר, ולכן הן מרגישות פחד, חששות, ואי-ודאות בנוגע לבריאות העובר. על כן, יעד חיוני של מערכת הבריאות הוא לדאוג לסיוע בזיהוי מצבים אלו בצל מגפת הקורונה, ולתת תשומת לב מיוחדת לאוכלוסייה שברירית זו.
"כשהמדינה מחליטה לנקוט צעדים כמו סגר או בידוד היא צריכה לקחת את זה בחשבון, להתייחס לנשים אלו כאל אוכלוסייה בסיכון, לסייע במניעת הידרדרות רגשית שלילית בנשים הרות ולצמצם את הסכנות העתידיות"
"תכנון תוכניות לזיהוי הנשים הללו והתערבות המערכת על מנת לקדם את בריאותן הנפשית מחייבים הבנה מעמיקה של ההשלכות הגופניות והרגשיות של המחלה ושל הנגיף. בנוסף, לצד השירותים הבסיסיים הניתנים על ידי ארגוני הבריאות השונים, יש לדאוג ולספק את השירותים המקיפים בגישה הוליסטית, בדגש על ההיבט הרגשי-נפשי, כולל עבודה בצוות מולטי-דיסציפלינארי, עבור נשים הרות ולאורך כל תקופת ההיריון".
לסיום מדגישה ד"ר סלע, כי הפגיעה רלוונטית לא רק בזמן ההיריון אלא עשויה להיות נוכחת לאורך שנים, כאשר הדיכאון והחרדה עלולים להימשך גם לאחר הלידה, זאת לצד פגיעה בתינוקות ובהתפתחותם. "לכן ישנה חשיבות רבה להעלאת את המודעות לנושא", אומרת ד"ר סלע. "כשהמדינה מחליטה לנקוט צעדים כמו סגר או בידוד היא צריכה לקחת את זה בחשבון, להתייחס לנשים אלו כאל אוכלוסייה בסיכון, לסייע במניעת הידרדרות רגשית שלילית בנשים הרות ולצמצם את הסכנות העתידיות, בדיוק כמו שראינו עם אנשים עם צרכים מיוחדים שקיבלו החרגות בזמן הבידודים".
