במסיבת העיתונאים המשותפת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט ובני גנץ אתמול בערב, אמר נתניהו כי ההחלטה להכניס דלק לרצועה, היא אמנם גם "כיפת ברזל מדינית", אך גם כדי למנוע התפשטות מגפות ברצועה, מה שיכול להשפיע מיידית גם על חיילי צה"ל.
סגן הקרפ"ר, אל"ם ד"ר אבי בנוב, מסביר ל-ynet Live מה הקשר בין הדלק לבין התפשטות עתידית של מגפות ואיך טיפול בבריאות הנפש מתבצע גם בשדה הקרב. צפו בריאיון:
ריאיון עם אל"ם ד"ר אבי בנוב סגן קרפ"ר
(צילום: ירון ברנר)
איך הכנסת דלק קשורה לעצירת התפרצות מגפות? "רוב האנשים לא יודעים, אבל חיילים רבים מתים לא תמיד מהפציעה המבצעית אלא כתוצאה ממחלות שקורות בשדה הקרב, אם זה בגלל מזג האוויר, אם זה בגלל מים, ואם בגלל תחלואה אחרת. אם הביוב בעזה יעלה, שזה מה שעלול לקרות אם לא יהיה דלק למשאבות להפעיל אותו, הוא לא יעלה רק על העזתים, הוא יעלה גם על חיילי צה"ל שנמצאים בסביבה".
אל"ם ד"ר בנוב לטיפול המיידי בשדה הקרב: "הפעילות הצבאית בשדה הקרב היא הטיפול בחיילי צה"ל, בראש ובראשונה. בשביל זה מערך הרפואה של צה"ל נמצא בשדה הקרב, כדי לטפל בחיילים. עד עכשיו איבדנו 23 אנשי רפואה, חובשים, פרמדיקים ורופאים, שנהרגו בשדה הקרב.
"בנוסף, כאשר נכנסים למתחם שהוא בית חולים, מעבר לסוגיה המשפטית, שהיא קיימת, בעצם אנחנו לוקחים סוג של אחריות על המתקן הזה בהקשרים מסוימים. כך שאם יש חולה שנמצא בתוך בית החולים, וצה"ל נמצא בו, אתה צריך להיות אחראי על הטיפול בו. לפני שנכנסנו לשיפא הומלץ לאנשים לצאת משם, חלק גדול מהחולים, אם לא מרביתם, כבר יצאו מהאזור הזה. בסוף נשארו מעט חולים בתוך המתחם עצמו, וגם באלה צה"ל מאפשר לטפל כמו שצריך ובהתאם להנחיות".
"רוב החיילים שפונים למערך בריאות הנפש חוזרים מאוד מהר לשדה הקרב להילחם ביחד עם חברים שלהם. הם רוצים את זה כדי לעשות את זה"
גם בחולים פלסטינים? "אנחנו לא מטפלים בחולים פלסטינים. אין כוונה כזאת. אם יש בלתי מעורב שנפגע תוך כדי פעילות, אז בהתאם לערכים היהודיים שלנו וערכי המוסר שלנו, אנחנו מטפלים. אם עכשיו יש אזרח פלסטיני שנפצע ונמצא לידו חייל צה"ל, אז הוא מטפל בו. זה קורה מעט מאוד פעמים חשוב להגיד".
קראו עוד:
מה קורה אם חיילים זקוקים לטיפול נפשי, גם בשדה הקרב? "אני אחלק את זה לשני חלקים, כי הם מאוד שונים בהתנהלות סביבם. החלק הראשון היה סביב אירועי 7 באוקטובר. שלושה ימים מאוד אינטנסיביים, שצריך לזכור שקרו בתוך שטח מדינת ישראל, ובהם צה"ל העניק טיפול מיידי. לאחר שהם הסתיימו הוענק טיפול נרחב מאוד, גם למפקדים. הקשר החברתי, החייל עם המחלקה שלו והפלוגה שלו והמפקד שלו, זה החלק הכי חשוב לחוסן החיילים, עוד לפני גורמי בריאות הנפש וגורמי הרפואה.
"זה מתחיל בלכידות החברתית, זה מתחיל בחוסן, שלא פחות חשוב, וגם צריך להגיד, מתחיל מהבית. ולאחר החלקים הללו במקומות שבהם נדרש, יש קציני בריאות הנפש שבשבוע הראשון הגיעו עד לרמה הגדודית בשיח עם מפקדים כדי לעזור להם באיך לגשת לחיילים שלהם ובשיח אל מול החיילים עצמם במקומות שבהם שנדרש, כולל שנפתח מוקד באותו שבוע ראשון שאליו כל חייל יכול היה לפנות, ומאז קיבל אלפי פניות מחיילים. רוב החיילים שפונים למערך בריאות הנפש חוזרים מאוד מהר לשדה הקרב להילחם ביחד עם חברים שלהם. הם רוצים את זה כדי לעשות את זה".
זה גם גורם להם להחלים טוב יותר? "זה כמו כשילד עולה על נדנדה פעם ראשונה ונופל. ילד שמתחיל ללכת ונופל, אתה לא אומר לו, אל תלך כי אתה מפחד ליפול, אתה צריך להחזיר אותו לתוך התהליך הזה. זה תהליך מאוד מורכב, הוא לא קורה בכזאת קלות. אבל בכל מקום ההיסטוריה מלמדת אותנו, וגם המחקרים המדעיים, שכשחייל נחשף לטראומה, חלק מהחוסן, מהלכידות שלו ומהיכולת שלו לעבור את זה הלאה, זה שהוא צריך להמשיך. זה בסדר שהוא חווה חוויה קשה וזה בסדר שזה קשה אבל אנחנו מצפים ממנו להמשיך, ולראיה מרבית החיילים, כולל החיילים שהיו בתוך נחל עוז, בתוך בארי, בתוך כיסופים, ממשיכים להילחם היום בתוך עזה.
"כשאנחנו נכנסים לתוך שדה הקרב, אז חיל הרפואה והמפקדים צריכים לבנות את החוסן אצל החיילים. אם קרה אירוע קשה, המפקד צריך לכנס את החיילים, להכיל אותם, לתת ודאות, צריך להגיד כמו לילדים, 'עברנו קרב, קרה ככה, אני מצפה מכם עכשיו להמשיך א', ב', ג'. כל מי שיש לו בעיה שיחזור אליי, אנחנו נטפל בו, אנחנו דואגים לו'. ובמקומות שבהם נדרשת אפילו לצורך העניין שיחה עם קב"ן לתוך שדה הקרב, אז זה מה שיתבצע. כמעט שלא נדרש להוציא את החיילים משדה הקרב, אבל אם זה יידרש - גם את זה נעשה".
"אני מאוד מקווה שנזכה לחגוג ימי הולדת לכל אחד מהחטופים, אבל אם נצטרך לקבל החלטות קשות בתוך המלחמה הזאת גם את זה נעשה. עם ישראל יכול לעמוד בהכול ואם צריך, לרוע המזל, גם בזה. קרה לנו בעבר ויקרה לנו גם בעתיד"
כמה פצועים יש לצה"ל ובאיזה דרגות? "המונחים הם מאוד מורכבים. בשדה הקרב אנחנו מחלקים קודם כול את החיילים לדחופים וללא דחופים. 'קל', 'בינוני', 'קשה', זה ביטוי של בית חולים. אנחנו מדברים בדחוף ובלא דחוף לפינוי. אלה הביטויים שאנחנו משתמשים בהם.
"מתחילת התמרון יש מאות נפגעים ובתוך הטווח הזה, חיל הרפואה קודם כול עסוק בלהציל, יש מונח שנקרא מוות בר-מניעה. את כל אלה שניתן להציל צריך להציל. הטיפול הראשון מתחיל בשדה הקרב, ממשיך בזה שהיום לכל מטפל בכיר בשדה הקרב, יש פלזמה מקצועית. בנוסף, אנחנו הצבא הראשון בעולם שבתוך שדה הקרב וכבר נתנו עשרות כאלה, יש מנות דם, שזה משהו שמציל חיים. בנוסף, הטכנולוגיות היום מסייעות לנו להציל חיים".
מה קורה עם גופות שלא זיהו עד כה, האם לא תהיה ברירה אלא לקבור מה שנשאר בלי זיהוי מלא? "זו החלטה מאוד מורכבת. גם אנחנו לא ציפינו לנפח ולאירוע הזה שתפס אותנו באותה שבת ובאותם שלושה ימים סביב השבת. היום ברור לכם שזה לא נראה ככה. יחידת הזיהוי של צה"ל, של חיל הרפואה ביחד עם הרבנות וביחד עם המכון הפתולוגי באבו כביר, שהוא מרכיב משותף לאומי שלנו בהקשר הזה, עובדים ביחד כתף אל כתף בגלל שזה אירוע שחורג מעולמות המלחמה הרגילה. בסופו של דבר, כן, כנראה שיהיה מקומות שבהם ניאלץ לקבל החלטות קשות, במקומות שבהם עוד לא זיהינו.
"אני מאוד מקווה שנזכה לחגוג ימי הולדת לכל אחד מהחטופים, אבל אם נצטרך לקבל החלטות קשות בתוך המלחמה הזאת גם את זה נעשה. עם ישראל יכול לעמוד בהכול ואם צריך, לרוע המזל, גם בזה. קרה לנו בעבר ויקרה לנו גם בעתיד".