בשיתוף אסטרהזניקה
בעבר סרטן הייתה מחלה כל כך מפחידה שאנשים חששו אפילו לקרוא לה בשמה. אבל היום, שילוב של אבחון מוקדם ומקיף, טיפולים מתקדמים ומחקר בלתי פוסק, הפכו את הסרטן במקרים מסוימים למחלה שאפשר לחיות לצדה ואפילו להחלים ממנה. למרות שרבים מכירים את המחלה, מעטים יודעים מה קורה מאחורי הקלעים של אותה עשייה ענפה.
כדי להגיע למצב שבו אנו נמצאים היום, היה צורך בהתפתחות תחום הפתולוגיה, שאפשרה לפתח טיפולים מתקדמים לסרטן. למעשה, התקדמות עולם הפתולוגיה אפשר למדענים להבין טוב יותר את הגידולים הממאירים ולהתאים להם טיפול. אונקולוגית ופתולוגית בכירות מסבירות כיצד הן רואות את עתיד הטיפול בסרטן. התשובות שלהן מילאו אותנו אופטימיות.
"ההתקדמות בשנים האחרונות הייתה מטורפת"
"בבסיס של רפואה מותאמת אישית יש קרבה והשלמה בין תחום האבחון לתחום הטיפול. למעשה, תהליך האבחון הוא הבסיס לקביעת הטיפול", אומרת פרופ' איריס ברשק, מנהלת המכון הפתולוגי בשיבא ויו"ר האיגוד לפתולוגיה בישראל. "בעבר פתולוגים היו מביטים במיקרוסקופ ונותנים אבחנה כללית, ולפי זה היה נקבע הטיפול. בשנים האחרונות התפתחו הטיפולים, שהם בחלקם טיפולים מכוונים לאתרים מסוימים, ובגלל זה צריך לראות איזה חולים ואילו גידולים יכולים להגיב לטיפול. במקביל, עם התפתחות הגידולים, היה צורך לראות איזה תהליכים יגיבו לטיפול, וזה בעצם התהליך של האבחון – לא רק האבחנה הראשונית אלא גם ההתאמה לטיפול".
"ההתקדמות במהלך השנים הייתה מטורפת, פנטסטית", מוסיפה ד"ר הדס גנץ-סורוצקי, אונקולוגית בכירה בתחום גידולי הריאה ובית החזה במרכז הרפואי שיבא, "אנו מסוגלים בזכות המידע הפתולוגי להאריך חיים באופן משמעותי לחולים בסרטן ריאה גרורתי. בזכות הטיפולים שאנחנו מתאימים להם, אנשים חיים שנים עם מחלה גרורתית. כל זה קורה בזכות האבחון שאנחנו מקבלים מהפתולוגים".
"עד תחילת שנות ה-2000 היינו מקבלים מהפתולוגים רק אבחנה כללית של סרטן ריאה. הם יכלו לומר אם זה סרטן ריאה מסוג תאים קטנים או מסוג תאים שאינם קטנים, ובהמשך אם מדובר בגידול קשקשי או שאינו קשקשי, אבל הם לא יכלו להגיד לנו יותר מזה", מספרת ד"ר גנץ-סורוצקי. "גם הטיפולים היו אחידים לכולם, כולם קיבלו אותו משלב כימותרפי, וההישרדות הממוצעת היה סביב שנה לסרטן ריאה גרורתי".
התקדמות תחום הפתולוגיה שינתה את המציאות הזו באופן דרמטי. "בהמשך הייתה התקדמות משמעותית מבחינת הפתולוגיה, שחוץ מלהגיד לנו איזה סוג של סרטן ריאה, הם כבר יכלו לתת לנו סיווגים של מוטציות שונות בגידול, וכך יכולנו להתאים טיפולים מכווני מטרה כנגד השינויים המולקולריים האלה. בפועל, אנשים יכולים לחיות שנים עם מחלה גרורתית, אפילו עם גרורות מוחיות. לפני הטיפולים האלה, מטופל עם גרורות מוחיות היה מקבל קרינה לכל המוח, שהורידה משמעותית את איכות חייו, ואורך החיים היה קצר. עם הטיפולים ממוקדי המטרה, חולים עם גרורות מוחיות יכולים לחיות שנים ארוכות עם איכות חיים מצוינת", הוסיפה ד"ר גנץ-סורוצקי.
רצף של מהפכות
בתהליך האבחון של סרטן ריאה חלו כמה מהפכות במהלך השנים. "המהפכה הראשונה הייתה הפתולוגיה המולקולרית שמאפשרת לזהות את הסמנים הביולוגים בגידול, ובנוסף בשנים האחרונות אנחנו עושים ריצוף של פאנלים גנטיים רחבים כדי להתאים טיפול לגידולים", סיפרה פרופ' ברשק.
"הגענו למצב שאנחנו מקבלים היום פאנל מאוד מקיף של מאות גנים, שעל סמך הפאנל הזה אנחנו יכולים להתאים טיפול ביולוגי מכוון מטרה, ואז המטופלים מקבלים את הטיפול המתאים, עם תופעות לוואי שניתן לנהל בקלות, איכות החיים של המטופלים עולה, וכך גם משך החיים", הוסיפה ד"ר גנץ-סורוצקי.
"אנחנו מקבלים מהפתולוגים גם מידע על רמות הביטוי של חלבון בשם PDL1 בגידול. בעזרת מידע זה אנחנו יכולים להחליט למי ניתן לוותר על טיפולי כימותרפיה לחלוטין, ולתת רק טיפול מסוג אימונותרפיה (תרופות שגורמות למערכת החיסון להילחם בגידול). בזכות טיפולים אלו, חלק מהחולים יכולים אפילו להבריא ממחלה גרורתית. אומנם בשלב זה מדובר באחוזים קטנים אבל בהחלט יש לא מעט חולים שיכולים לחיות שנים ארוכות לצד מחלתם", אמרה ד"ר גנץ-סורוצקי. לדבריה, עד לפני מספר שנים, משך החיים על מחלה גרורתית היה כשנה, כך שמדובר בשינויים מצילי חיים.
מפכה נוספת של השנים האחרונות היא "הפתולוגיה דיגיטלית", שמקל על עבודת הפתולוג ומייעלת תהליכים. "היום הפתולוג יושב ליד מסך מחשב ועושה את התהליך האבחון, לא מול המיקרוסקופ", מסבירה פרופ' ברשק. בזכות הפתולוגיה הדיגיטלית, בשיבא, ובמרכזים רפואיים נוספים, כל החומר שיוצא מהמעבדה נסרק, ואפשר לראות אותו במסך המחשב בתחנות עבודה באופן מיידי, מה שמייעל את הטיפול.
פתולוגים משתמשים היום גם בבינה מלאכותית (AI) כדי לייעל את תהליך האבחון והטיפול. "השילוב של פתולוגיה דיגיטלית ופיתוח אלגוריתמים מבוססי בינה מלאכותית מאפשר לנו לקצר את זמן מתן התשובה למטופל", הסבירה פרופ' ברשק, "בחולי סרטן ריאה שמגיעים עם מצב גרורתי, בערך 30 אחוז מהמטופלים עלולים למות בחודש הראשון, ואם האבחנה מתעכבת – לא ניתן להם שום ניסיון טיפולי. הודות לאמצעים הנוספים שקידמנו לצורך אבחון מהיר, אנחנו יכולים לתת אבחנה ולאשרר אותה תוך זמן קצר למטופלים עם מחלה מתקדמת, כך שהאונקולוג יוכל לתת להם טיפול תרופתי".
"אנחנו בשיבא עובדים יחד עם חברות סטארט-אפ ושילבנו ברצף העבודה אלגוריתמים שבאופן מיידי נותנים אינדיקציה לפתולוג איך אפשר לקצר את משך זמן התשובה ולאפשר מתן טיפול יעיל. העובדה שישראל היא מעצמת הייטק מאפשרת לנו שיתופי פעולה שמקדמים את הטובה של המטופלים מבחינת דיוק האבחון וקיצור זמן מתן התשובה", הוסיפה פרופ' ברשק.
התפתחות נוספת, שעדיין נחקרת ונלמדת, היא ביופסיה נוזלית – בדיקת דם פשוטה שמאפשרת בירור מולקולרי מקיף. ביופסיות נוזליות הן קלות יותר עבור המטופל והשימוש בהן מאפשר לבצע ריצוף גנומי גם עבור מטופלים שלא ניתן לקחת להם דגימה מרקמת הגידוך ולשלוח למעבדה.
היום משתמשים בביופסיות נוזליות בעיקר לצורך מעקב אחר התפתחות של מוטציות מסוימות בזמן טיפול, אבל פרופ' ברשק צופה התקדמויות נוספות בתחום. "אנחנו מאמינים שאפשר יהיה לחסוך בעתיד ביופסיות של רקמה על ידי שימוש בדם של המטופל, שם אפשר לזהות דנ"א, רנ"א ותאים שמשתחררים לזרם הדם. בעתיד, ככל ששיטות אלה יתקדמו, אפשר יהיה לצמצם במקרים רבים את הצורך בביופסיה של רקמה", אמרה.
שינוי מרגש נוסף בתחום הטיפול בסרטן ריאה נוגע לחולים לטיפולים התרופתיים שניתן לתת לחולים שאובחנו בשלבים מוקדמים. "יש בדיקות שאנחנו עושים בכל סרטני הריאה, גם כאשר הם מוקדמים, ואז ניתן לתת טיפול שמתאים לחולה", אמרה פרופ' ברשק. "הטיפולים האונקולוגים שפותחו בתחילה לשלבים גרורתיים, הובאו לשימוש כעת גם לשלבים מוקדמים יותר של המחלה", הוסיפה ד"ר גנץ-סורוצקי.
"אונקולוגים לא יכולים לעשות צעד בלי הפתולוגיה"
"אנחנו לא יכולים לעשות צעד בלי הפתולוגיה", מדגישה ד"ר גנץ-סורוצקי. "הפתולוג הוא זה שאומר לאחר הביופסיה אם אכן מדובר בגידול ממאיר, ואיזה סוג של סרטן זה. לאחר מכן ממשיכים ועושים בירור מולקולרי מקיף של מאות גנים, ועל האינפורמציה הזו שהם נותנים לנו אנחנו משייכים טיפול שהכי מתאים לסוג הגידול של המטופל. אי אפשר בלי זה".
שיתוף הפעולה בין הדיסציפלינות האלו לא מסתיים רק בשלב האבחנה. "אנחנו עובדים יד ביד מהתחלה, וגם לאורך הדרך כשיש שינויים ויש החמרה של המחלה, הם מלווים אותנו אורך כל שנות הטיפול של המטופל" אמרה ד"ר גנץ-סורוצקי, "לפעמים הטיפול מפסיק לעבוד בשלב מסוים, ואז אנחנו צריכים שוב אינפורמציה פתולוגית לגבי הגידול - לדעת מה השתנה. אז אנחנו לוקחים ביופסיה חדשה, לפעמים לוקחים ביופסיית רקמה מגרורה ושולחים לפתולוג, ולעיתים ביופסיה נוזלית לצורך בירור מולקולרי חדש, כי לפעמים משהו משתנה ואפשר למצוא טיפול אחר".
בשיתוף אסטרהזניקה
פורסם לראשונה: 10:54, 10.01.24
