הבן הצעיר שלי אלרגי לבוטנים ושומשום מאז שהיה קטן. על אף שמעולם לא הייתה לו תגובה מסכנת חיים, הסיכון לתגובה כזו מרחף מעליו תמיד. הוא לא יכול לאכול ברוב המסעדות או לנסוע למקומות רבים בעולם. קניות בסופר הן עניין מסובך. היום הוא כבר לא בבית, ואני חי בחרדה מתמדת. תמיד קיווינו שהאלרגיה תחלוף כשיגדל. בגיל 21 התקווה הזו נראית קלושה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
הבן שלי נמצא בסירה אחת עם הרבה מאוד אנשים, שמספרם רק הולך וגדל. מסיבות שאינן מובנות עדיין, חל זינוק אדיר באלרגיות למזון במאה ה-21. בוטנים הם טריגר נפוץ, וכך גם חיטה, חלב פרה, ביצים, סויה, אגוזים אחרים, דגים ומאכלי ים, כאשר מאחורי "שמונת הגדולים" משתרך זנב ארוך של אלרגיות למזונות אחרים, ובתוכם פירות, ירקות וזרעים מסוגים שונים. יש אנשים שאלרגיים לבירה, אחרים לקנאביס. אם זה משהו שבני אדם אוכלים, רוב הסיכויים שמישהו, היכנשהו, יהיה אלרגי אליו.
הנסיקה באלרגיות מתורגמת להכבדת העומס על שירותי הבריאות ולפגיעה באיכות חיים של הלוקים בה, המתנהלים במאמץ מתמיד להימנע מלעורר תגובה שעלולה להיות קטלנית. עד לאחרונה הייתה רק דרך אחת למנוע תגובה אלרגית: לא לאכול את המזון שמעורר אותה. אבל קל יותר לומר מאשר לעשות. מזון מעובד מכיל לא פעם מרכיבים בלתי צפויים, והתוויות על המזון לא תמיד ברורות או מדויקות.
אבל סוף-סוף יש תקווה באופק, עם הגעתם של מספר טיפולים חדשים שיכולים לעזור לאנשים למנוע את התגובה האלרגית, לא רק למזון אלא גם לסוגים אחרים של טריגרים. "אנו בפתח עידן מרגש", אומרת אידיל אזותחן, מאוניברסיטת אמורי באטלנטה שבג'ורג'יה.
הניסיון להעריך מהי שכיחות האלרגיות למזון הוא משימה קשה, שכן יש דרכים שונות למדידה, אבל רוב המחקרים מצאו שחלה לאחרונה עלייה, לפחות בקרב מבוגרים. סקרי בטיחות מזון שבוצעו על ידי מִנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) מצאו שמספר המבוגרים שדיווחו על אלרגיה למזון עלה מ-9.1% בשנת 2001 ל-13% בשנת 2010. בשנת 2019, קבוצת מחקר נוספת מצאה כי הנתון עומד על 19%. השכיחות בקרב ילדים נותרה בעשור האחרון על כ-8%.
במקביל, מספר האשפוזים עקב תגובות אלרגיות קשות עלה באופן דרמטי. בארה"ב, המספר לכל 100 אלף אנשים גדל מ-153 בשנת 2004 ל-218 בשנת 2016. הנתון המקביל בבריטניה גדל ביותר מ-179% בין 1998 ל-2018.
העלייה במקרים בקרב מבוגרים משכה את תשומת לב האפידמיולוגים באיחור מסוים, שכן הם נהגו להתמקד באלרגיות בילדות, אומר כריסטופר וורן מאוניברסיטת נורת'ווסטרן שבאילינוי. חלק מהעלייה מקורה באנשים עם אלרגיות בילדות שלא עברו בבגרות, בניגוד לעבר, שאז הן חלפו בתדירות גבוהה יותר. כיום אלרגיה לבוטנים חולפת רק בקרב כ-20% מהילדים. אבל חלק מהעלייה מגיעה מאלרגיות שהחלו אצל מבוגרים, ולדברי וורן, "דומה שהשכיחות שלהן רק גוברת".
בראש הרשימה ניצבת תסמונת האלרגיה לאבקת פרחים, או בשמה הנוסף תסמונת האלרגיה האוראלית. זו אלרגיה לשורה של אבקנים הנישאים באוויר ומעוררים תגובה של קדחת השחת, משום שמערכת החיסון מזהה בטעות חלבונים (או "אלרגנים") בתוך האבקנים כמסוכנים. אנשים הסובלים מהאלרגיה נוטים להגיב גם למזונות המכילים אלרגנים דומים, בעיקר לאבקני עץ הליבנה, שכמעט זהים לאלה המצויים בתפוחים או באגוזי לוז. אלרגיה לאבקת פרחים יכולה לגרום לאנשים להיות רגישים גם לחיטה, אפרסק, אגוזי מלך, סויה או לאטקס.
מאכלי ים גם הם טריגר שכיח אצל מבוגרים: בארה"ב, כ-60% מהאלרגיות למאכלי ים ו-40% מהאלרגיות לדגים רגילים מופיעות בבגרות, כך לפי ג'יי ליברמן ממרכז מדעי הבריאות של אוניברסיטת טנסי בממפיס. לדבריו, אנחנו לא יודעים מדוע המזונות האלה מתעכלים בגוף ללא בעיה במשך שנים, ולפתע פתאום מעוררים אלרגיות.
גם אלרגיות למזון אצל ילדים לא ממש מובנות. ברור שיש מרכיב גנטי שגורם לסיכון גבוה יותר לפתח אותן, אבל הסיבה שגורמת לגוף של אנשים מסוימים להגיב לטריגר סביבתי בלתי מזיק עדיין לא ידועה. השערת ההיגיינה, הגורסת שחיים בסביבה סטרילית יתר על המידה בילדות המוקדמת פוגעים בעמידות מערכת החיסון בהמשך החיים, לא הוכחה עדיין בצורה משכנעת, כך לדברי גדעון לאק מקינגס קולג' בלונדון.
ההסבר המשכנע ביותר לאלרגיות של ילדים הוא חשיפה עורית, שבמהלכה אלרגנים למזון חודרים לעור סדוק ומעוררים תגובה חיסונית אשר מקודדת לאחר מכן לזיכרון החיסוני, מסבירה אזותחן. התיאוריה עולה בקנה אחד עם מה שמכונה "המצעד האטופי", ולפיו ילדים המפתחים אקזמה נוטים הרבה יותר לפתח בהמשך אלרגיות למזון, אסתמה וקדחת השחת. העור הפצוע המאפיין אקזמה עשוי להיות המסלול שבו אלרגנים למזון חודרים לראשונה למערכת החיסונית. עם זאת, "התהליכים הגורמים לאובדן העמידות אינם מובנים לחלוטין", אומרת ג'יוטי טירומלאסטי מאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.
מנגד, אנחנו כן יודעים להסביר כיום את המנגנון שאחראי לתגובה האלרגית, וזוהי גם אחת הסיבות לזינוק שחל לאחרונה בטיפולים חדשים. התגובה מתחילה כאשר המערכת החיסונית מזהה משהו תמים כאיום, ונכנסת לבליץ של הגנה. בתגובה הקלאסית, סוג של תאי דם לבנים הנקרא תאי T מסייעים מזהה אלרגן, ומפעיל אזעקה המעוררת תאי B לשחרר נוגדן בשם אימונוגלובולין E (IgE). הנוגדן נקשר לתאי מטרה, וגורם לשטף של מולקולות מעוררות דלקת, ובתוכן היסטמינים. התוצאה היא תגובה אלרגית קלאסית: נפיחות, גירוד, עיניים ואף זולגים, תגובה אלרגית בעור ובמקרה של מזון - הקאות ושלשולים.
היסטמינים גורמים גם להתרחבות כלי הדם, מה שמוביל לירידה מהירה בלחץ הדם. במקרים חמורים, תגובות כאלה במערכת החיסון עלולות להיות קטלניות. נפיחות של דרכי הנשימה והלשון תקשה על הנשימה, ובמקביל, לחץ דם נמוך במידה קיצונית עלול להתפתח למצב הנקרא הלם אנפילקטי, שבו לא מספיק דם מגיע לרקמות. התוצאה עלולה להיות איבוד הכרה ודום לב.
כיום הטיפול היחיד לתגובות אלרגיות קשות הוא אפינפרין, הידוע גם בשם אדרנלין. הוא מרחיב במהירות את דרכי הנשימה, מכווץ כלי דם ומאיץ את הלב. זו הסיבה לכך שאנשים עם אלרגיות מסכנות חיים נושאים עימם אפינפרין במזרקים (מזרקי אפיפן) או אמצעים דומים. פעולה מהירה יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות.
ובכל זאת, כמחצית מהאנשים עם אלרגיה חמורה למזון יחוו לפחות אפיזודה חמורה אחת, וכשליש יאושפזו בבתי חולים. בארה"ב מתים מדי שנה בין 50 ל-100 איש מהלם אנפילקטי כתוצאה מחשיפה לבוטנים.
אנפילקסיס (הלם אנפילקטי) עלול להסלים בהדרגה, כאשר כל התקף יהיה חמור מקודמו. כ-20% מהאנשים יחוו גם הלם "דו-שלבי", עם גל שני של תסמינים אנפילקטיים שעות ואפילו ימים לאחר הראשון. "לאנשים עם אלרגיה חמורה למזון, ובמיוחד אלו שאלרגיים למספר מזונות, יש צורך מהותי בטיפולים יעילים ובטוחים", אומר גארי וונג מהאוניברסיטה הסינית של הונג קונג.
לאחר שנים של הבטחות, נראה שטיפולים כאלה נראים סוף-סוף באופק. עוד בשנות ה-80, מדענים בחברת הביוטק Tanox ביוסטון שבטקסס עלו על רעיון שעשוי להציל חיים. אם אלרגיות חמורות מופעלות על ידי הנוגדן IgE, מדוע לא לפעול נגד IgE? הם פיתחו תרופה בשם TNX-901, שנקשרת ל-IgE ומונעת ממנו להיצמד לתאים ולשחרר מולקולות מעוררות דלקת כמו היסטמינים. הרעיון היה לתת זריקות קבועות של TNX-901 לאנשים עם אלרגיות חמורות, כדי להגן עליהם מפני התפרצות IgE במקרה שיאכלו בטעות מזון מעורר אלרגיה.
הניסוי הקליני שבדק את הרעיון פורסם ב-2003. הוא כלל 84 מתנדבים בגילאי 12 עד 60 שסבלו מאלרגיה לבוטנים, וחברת טנוקס הצליחה להראות שהרעיון עובד: ארבע זריקות של TNX-901 שניתנו על פני 12 שבועות העלו "באופן מובהק ומהותי" את סף העמידות של המשתתפים, מכמות ממוצעת של כחצי בוטן עד לכמעט תשעה בוטנים. לפי החוקרים, כמות כזו נותנת מספיק מרווח ביטחון מפני רוב המקרים של אכילה בלתי מכוונת.
לרוע המזל, הכלי המבטיח לא הספיק להמריא. הניסוי הופסק עקב מחלוקת משפטית בין טנוקס לשותפותיה, נוברטיס וג'ננטק, סביב שאלת הבעלות על הזכות לפתח את התרופה. TNX-901 מעולם לא הגיע למדפים.
אלא שבינתיים נבדקה אסטרטגיה שונה בשם אימונותרפיה פומית (OIT). מדובר במתן מינונים זעירים אך עולים בהדרגה של האלרגן. הרעיון הוא שהמינונים הקטנים מאוד שניתנים בתור התחלה, ואינם מעוררים תגובה, יאמנו את המערכת החיסונית לעמידות מול החומר המעורר בכמויות גדולות יותר.
למעשה לא מדובר בטכניקה חדשה. המקרה המתועד הראשון של OIT פורסם בשנת 1908, ותיאר ילד בן 13 עם אלרגיה חמורה לביצים. הרופא שלו, מומחה בשם אלפרד שופילד מרחוב הארלי הנודע שבלונדון, שיער שחלבוני ביצה גורמים לפגיעה בכלי הדם של הילד, והחליט להאכיל אותו בכמויות זעירות של ביצה כדי להרגיל את המערכת שלו לעמידות. בתחילה הוא נתן לילד כמות השקולה לאחד חלקי עשרת אלפים ביצה ליום, ובהדרגה הגיע עד לשישית ביצה. בתוך כמה חודשים, הילד היה מסוגל לאכול ביצים שלמות ללא תגובה אלרגית.
למרות התוצאה החיובית, הגישה נחשבה מסוכנת מדי והשימוש ב-OIT הופסק. רק בשנות ה-90 זכתה השיטה לבחינה מחדש, ומאז מחקרים רבים השתמשו בה בהצלחה בקרב אנשים, בעיקר ילדים, עבור בוטנים, חלב פרה, ביצים ודגים. מחקר אחד מצא ש-OIT מצליח לפתח "עמידות ארוכת טווח" לביצים, כלומר אנשים הצליחו לאכול כמויות רגילות ללא תגובה אלרגית. בשנת 2017 המליצה האקדמיה האירופית לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית על טיפול ב-OIT לילדים עם אלרגיות לחלב פרה, ביצים או בוטנים. בשנת 2020 אישרו ה-FDA וסוכנות התרופות האירופית פורמולציה של בוטנים בשם Palforzia ,שפותחה על ידי חברת Aimmune Therapeutics מברידג'ווטר שבניו ג'רזי, ומיועדת לבני 4 עד 17 במתן פומי.
אבל שיטת OIT רחוקה מלהיות מושלמת. לדברי שרון צ'ינטרג'ה מאוניברסיטת סטנפורד, אחת הבעיות היא היותה ארוכה באופן מייגע. היא מטפלת רק באלרגן אחד בכל פעם, בעוד שלפחות 43% מהילדים הסובלים מאלרגיה למזון בארה"ב אלרגיים ליותר ממזון אחד. היא גם עדיין מסוכנת. צ'ינטרג'ה מציינת שתגובות אלרגיות במהלך התהליך, כולל אנפילקסיס, הן דבר שכיח.
למרבה המזל, הרעיון של חוסם IgE זכה גם הוא בסופו של דבר לתחייה מחודשת. לפני הפרויקט המשותף עם טנוקס, החברות ג'ננטק ונוברטיס פיתחו נוגדן חד-שבטי משלהן הפועל נגד IgE ונקרא אומליזומב (omalizumab), או בשמו המסחרי זולאייר (Xolair). הן בדקו אותו בתחילה נגד אסתמה מאלרגנים נישאים באוויר, וזכו לאישור רגולטורי בשנת 2003.
המטרה הבאה על הכוונת שלהן הייתה בוטנים. ההתחלה הייתה מקרטעת: הניסוי הקליני הראשון באומליזומב לטיפול באלרגיה לבוטנים נאלץ לעצור את גיוס המתנדבים, לאחר ששניים מהם קיבלו הלם אנפילקטי במהלך בדיקות למדידת עמידות הבסיס שלהם למזון. ואולם, תשעת המתנדבים שקיבלו את התרופה הראו עלייה של פי 80 בעמידות.
מאז בוצעו בתרופה ניסויים נוספים לאלרגיה לבוטנים, שהראו תוצאות טובות. לדברי וונג, היו רופאים שהחלו לתת אומליזומב לאנשים עם אלרגיות למזון גם ללא האישור הרגולטורי.
התוצאות האחרונות נחשפו בפברואר. צוות בהובלת שרון צ'ינטרג'ה, ביחד עם רוברט ווד מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד, נתן ל-177 ילדים ובני נוער שהיו אלרגיים מאוד לבוטנים טיפול בזריקות אומליזומב או פלצבו, ולאחר מכן בדק אם הרגישות שלהם לבוטנים ירדה. כשני שלישים מהמתנדבים שקיבלו את התרופה חוו עלייה של פי שישה לפחות בעמידות, מפחות מחצי בוטן עד ל-2.5 בוטנים לערך. זה מספיק כדי למנוע אנפילקסיס ברוב המקרים של בליעה בשוגג, אומרים החוקרים.
"אפילו במשפחות הזהירות ביותר קורות טעויות", אומרת צ'ינטרג'ה. "לכן לתרופה שמציעה רמה נוספת של הגנה יש ערך רב במיוחד".
התרופה לא תרמה רק לאי הרגישות של המשתתפים לבוטנים. כדי להיות זכאים לניסוי, המתנדבים היו צריכים להיות אלרגיים לפחות לשני מזונות נוספים מתוך הרשימה הבאה: אגוזי קשיו, ביצים, אגוזי לוז, חלב, אגוזי מלך או חיטה. המשתתפים שקיבלו את התרופה חוו עלייה דומה בעמידות למזונות האחרים. לאור הנתונים הללו אישר ה-FDA ב-16 בפברואר את אומליזומב כתרופה הראשונה לאלרגיה לבוטנים, שהגיעה לאחר המתנה של עשרות שנים. "מרגש מאוד לראות תרופה חדשה מאושרת", אומרת אזותחן, שלא הייתה מעורבת בניסוי. "אני מאמינה שהיא תמלא תפקיד חשוב".
אלא שלדבריה, זו אינה התשובה הסופית. התרופה יקרה והשפעותיה מתפוגגות, ומחייבות הזרקה אחת לשבועיים עד ארבעה שבועות.
חוסר ההצלחה בקרב שליש מהמתנדבים גם הוא בעייתי, אומרת צ'ינטרג'ה. "חיוני שנצליח להבין את הביולוגיה שמאחורי המגיבים והלא מגיבים, כדי שנוכל לכוונן את הטיפול ולרשום הצלחה טובה יותר משני שלישים. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל אני כן חושבת שאפשר לעצור רגע ולחגוג את ההישג הגדול שכן השגנו".
התוצאות הללו הן רק ההתחלה. שני ניסויים נוספים באומליזומב נמצאים בתהליך, ואחד מהם משלב את התרופה עם OIT. התקווה היא שמתן התרופה במהלך שלב החשיפה ההדרגתית יהפוך את התהליך לבטוח יותר, וכן שבשלב מסוים ניתן יהיה לוותר על התרופה ולהשיג עמידות באמצעות OIT בלבד.
בצנרת מחכים גם חוסמי IgE חזקים יותר. אחד מהם, ligelizumab, נבדק נגד אלרגיה לבוטנים. ניסוי בשלב מתקדם של היצרנית נוברטיס הופסק לאחרונה מסיבות לא ידועות, אך החברה אומרת שהיא תתחיל בניסוי נוסף בהמשך השנה. חוסם IgE נוסף בשם UB-221, של חברת United BioPharma הטייוואנית, נבדק בימים אלה נגד אקזמה, ולפי צ'ינטרג'ה, יש לו "פוטנציאל גדול לטפל באלרגיות למזון".
גישה מעט שונה היא לא רק לחסום את ה-IgE אלא גם לשבש את פעולתו. ברגע ש-IgE נקשר לתאי המטרה שלו ומעורר את שחרור ההיסטמין, לחוסמים כבר אין את היכולת לעצור את התהליך. אבל סוג חדש של תרופות, שנקראות "מעכבי IgE משבשים", לא רק עוצר את IgE מלהיקשר לתאים, אלא גם עוקר אותו מתאי המטרה לאחר שנקשר. תרופות אלה עדיין לא בניסוי קליני, אבל נראות מבטיחות לשימוש כתרופה מצילת חיים במצבי אנפילקסיס, אומרת צ'ינטרג'ה. אנשים שמתחילים לפתח תגובה אלרגית יוכלו להשתמש בתרופה כמו במזרקי האפיפן, כדי לעצור את ההידרדרות שעלולה להיות קטלנית.
יש גם ניסיונות רבים לבחון ייעוד חדש לתרופות קיימות כך שייתנו מענה לאלרגיות למזון, ויש גם כמה חיסונים בפיתוח, אם כי בשלב מוקדם מאוד. כך שלאחר עשרות שנים שבהן לא היה הרבה מה להציע לאנשים עם אלרגיות למזון, פתאום יש תחושה של שחר חדש. "נכנסנו למשחק חדש", אומרת צ'ינטרג'ה.
התקווה הגדולה היא להצליח לשלוף את העוקץ מכל האלרגיות הקשות. רוב המקרים של הלם אנפילקטי נגרמים ממזון, אך הם יכולים להיגרם גם מלאטקס, מעקיצות חרקים או מארס של בעלי חיים. קיים גם מצב שנקרא אנפילקסיס אידיופתי, שבו ההלם מגיע ללא סיבה נראית לעין. חוסמי IgE אמורים באופן עקרוני לתת מענה לכל המקרים האלה.
וישנה גם האסתמה האלרגית, שנגרמת מאלרגנים נישאים באוויר כמו אבקנים או קשקשים של חיות מחמד. אלה האלרגנים שאחראים למרבית התקפי האסתמה, אשר הורגים 455 אלף אנשים בשנה. אומליזומב כבר אושרה כטיפול לאסתמה אלרגית, אבל חוסמי IgE משופרים יוכלו להציע מהפכה בזכות מניעת המחלה עצמה.
לבן שלי יש גם אסתמה, שנמצאת בשליטה אך מדי פעם מתפרצת. אני יודע שתרופה חדשה שתעלים את הסכנה, וגם תסיר את האיום של אנפילקסיס ממזון, תשפר את איכות חייו (וחיי!) לאין שיעור, כמו גם את חייהם של מיליוני אנשים במצב דומה. האם נזכה לראות אותה? כן, אומרת אזוטחן. "אני חושבת שבסופו של דבר נשיג את המטרה".
לרוב האנשים עם אלרגיות חמורות למזון יש רגישות גנטית, מסבירה אזוטחן. אם יש אלרגיות במשפחה שלכם, אזי הילדים שלכם נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח אלרגיה. אבל ביולוגיה היא לא גזירת גורל, ויש דברים שהורים יכולים לעשות כדי למנוע התפרצות אלרגיה.
דבר ראשון הוא חשיפה מוקדמת. כאשר אשתי המנוחה נשאה בבטנה ולאחר מכן היניקה את בננו, שפיתח בהמשך אלרגיה לבוטנים, ההמלצה בבריטניה לאימהות הייתה להימנע מאכילת בוטנים, והיא כמובן נשמעה לה. כמו כן הומלץ לנו שלא להכניס בוטנים לתזונה של התינוק כל זמן שהוא יונק. ואולם, מחקרים הראו לאחר מכן כי אסטרטגיות אלו אינן מועילות, וההמלצה בוטלה ב-2008.
למעשה, צעדים כאלה עלולים אף להזיק. מחקרים רבים הראו שחשיפה מוקדמת לאלרגנים נפוצים, כמו בוטנים וביצים, מפחיתה את הסיכון לאלרגיות בכלל, וכיום ההנחיות בארה"ב לגמילה של תינוקות מעודדות הוספה מוקדמת של מזונות מעוררי אלרגיה נפוצים. בתחילת החיים, מערכת העיכול מתוכננת לפתח סבילות לאלרגנים, ותעשה זאת אם תיחשף אליהם מוקדם.
שנית, יש לשים לב לבעיות של אקזמה בעור, שכן פעמים רבות אקזמה היא סימן מקדים להתפתחות אלרגיות למזון. אקזמה גורמת לעור סדוק, ומאפשרת לאלרגנים פוטנציאליים גישה תת-עורית למערכת החיסון שנוטה להיות רגישה אליהם. החדרה מוקדמת של אלרגנים נפוצים יכולה לסייע למניעה, וכך גם הטיפול באקזמה. "בכל פעם שאני רואה תינוק עם אקזמה במרפאה שלי אני שמחה", מספרת אזוטחן, "כי המחשבה שלי היא 'עכשיו יש לי סיכוי להשפיע על חייך. אנחנו נרפא את האקזמה שלך, וכך נמנע אלרגיה למזון'".
