זה לא עוד ויכוח סוער בין ימין לשמאל, בין מתנגדי חיסונים לאחרים, בין אוהדי הפועל למכבי. הוויכוח הציבורי הסוער על אורך משמרות המתמחים הוא דיון על זכותם של אזרחי מדינת ישראל לקבל טיפול רפואי ראוי בבתי החולים. זה ויכוח מקצועי על איכות ההכשרה של רופאי העתיד (ששעות ההתנסות והעבודה שלהם במחלקות צפויות כעת להצטמצם בכ-30% שקול לקיצוץ של 30% משעות הטיסה של פרחי הטייס). והוא כמובן דיון על איכות חיי המתמחים וזכויותיהם.
עוד על מחאת המתמחים:
שמי אבישי אליס, מנהל מחלקה פנימית בבי"ח בילינסון מזה תשע שנים, רופא 33 שנה. אני עומד בראש האיגוד הישראלי לרפואה פנימית (שכולל מזה שנה וחצי מחלקות פנימיות "רגילות" ומחלקות פנימיות קורונה). במהלך השנים העמדתי שורה ארוכה של מתמחים, שבגרו והפכו למומחים בעלי שם – כולם היו והינם בניי. אני גאה וחפץ בהצלחתם, ברווחתם האישית, המקצועית וגם המשפחתית, כפי שאני עושה בילדיי שלי.
לפני שחלק מהגולשים קופצים בזעם, ומסווגים אותי כמתנגד לקיצור התורנויות הארוכות, אני מבקש להבהיר: טעות בידיכם. מאז ומעולם תורנויות ארוכות לא היה משוש נפשו של אף בוגר רפואה. למרות גילי "המתקדם", אני זוכר היטב את השנים הקשות והלילות הארוכים.
אבל, והיו כאן עימי בבקשה, אני מביט על התמונה המלאה. על המחסור האדיר ברופאים במחלקות הפנימיות. הן במתמחים והן במומחים. אגב, המחסור כבד גם אצל האחיות, הצוותים הפרא-רפואיים ובעלי תפקידים אחרים.
אני רואה גם את הרופאים המומחים הבכירים, שעובדים לא פחות ואף יותר קשה. לרובם אין קליניקות פרטיות, והם נמצאים שעות ארוכות במחלקות, כולל בסופי השבוע ובחגים. מי שבוחר ברפואה פנימית יודע שבחר להקדיש את חייו לרפואה הציבורית
אני רואה גם את הרופאים המומחים הבכירים, שעובדים לא פחות ואף יותר קשה. לרובם אין קליניקות פרטיות, והם נמצאים שעות ארוכות במחלקות, כולל בסופי השבוע ובחגים. מי שבוחר ברפואה פנימית יודע שבחר להקדיש את חייו לרפואה הציבורית. העבודה תמיד תחת עומס. קבלות, שחרורים מואצים בלית ברירה. ריבוי חולים, רוב 108 המחלקות הפנימיות, המאשפזות למעלה מרבע ממאושפזי בתי החולים, נמצאות כל השנה ביותר מ-100% תפוסה. אנחנו נאלצים לאשפז במסדרונות או לדחוס בחדרים צפופים.
יתר על כן, כרופאים מומחים, אנחנו מוקפצים רבות ככוננים בלילות לבתי החולים, כדי לסייע למתמחים שלנו, ולמחרת ממשיכים, כעניין שבשגרה, לעבוד יום מלא ולטפל בחולים. ללא חופש, או תמורה. זה קשה אבל זו שליחות אמיתית.
כאשר נשבעתי את שבועת הרופא, התחייבתי לכך שהמשימה העיקרית שתעמוד מול עיניי תהיה הטיפול המיטבי בחולים, עוד לפני דאגה לרווחתי האישית ולרווחת הצוות שאיתי. ביומיום במחלקה הפנימית, חבריי ואני עומדים בשבועה.
הבעיה שלנו היא שממשלות ישראל הזניחו שנים רבות את מערכת הבריאות בכלל, ואת הרפואה הפנימית בפרט. לפני כשלוש שנים, לא מעט בזכות רוח גבית נהדרת מהתקשורת, שנתנה במה לעוולות הקשורות בעומסי המחלקות הפנימיות ובאשפוזי המסדרונות, קמה ועדה ממשלתית לשיפור הרפואה הפנימית. בראשה עמד פרופ' רן טור כספא, והיו בה נציגים ממשרדי הבריאות והאוצר, יחד איתנו, הפנימאים.
150 אחוזי תפוסה
מתוך התחשבות במגבלות הכלכליות של המערכת, הגיעה הוועדה למסקנה כי כל מחלקה פנימית בישראל צריכה לכלול 16 רופאים. אגב, הוועדה התייחסה למחלקות בתפוסה נורמלית, בעוד שלמעשה הן לרוב מעל 100% ומגיעות אפילו ל-150% ואף יותר, כך שיש צורך בתגבור בכוח אדם, וברור שאנו זקוקים ליותר מ-16 רופאים בכל מחלקה, בידיעה שתמיד יהיו שחסרים רופאים מסידור העבודה, עקב שירות מילואים, חופשת לידה או מחלה, יציאה לכנס מקצועי, חופשת לימודים או אירועים אחרים.
מה קרה עם דו"ח הוועדה? כלום. מעלה אבק, למרות שאנחנו הרופאים הפנימאים צועקים בלי הרף שהגיע הזמן ליישם את מסקנותיו.
ישנן מחלקות פנימיות, בעיקר בפריפריה, עם 12-11 רופאים בלבד, מהם שלושה מומחים והיתר מתמחים, שצריכים להחזיק 24/7 את המחלקה. לארגן במחלקות רזות כאלה מבחינת כוח האדם סידור עבודה שבועי, זו לא פעם לוליינות.
משום כך, מתווה קיצור התורנויות חייב להתחשב בשלושה עקרונות מרכזיים:
- הבטחת טיפול מיטבי ובטוח לחולים, במשך כל שעות היממה והשבוע, תוך שמירה על רציפות טיפול.
- שימור ושיפור איכות ההתמחות ואיכות ההתנסות הקלינית המודרכת.
- הבטחת תנאי עבודה הולמים לרופאים במחלקות ומניעת שחיקתם.
איך מחלקה פנימית יכולה להתנהל בלי רופאים?
משרד הבריאות לא יודע לתת מספר מדויק, כמה תקנים חסרים לנו במחלקות הפנימיות, עוד טרם קיצור התורנויות. 300 תקנים? יותר? ברגע שתקוצרנה שעות התורנות המשמעות תהיה צמצום נוכחות הרופאים המתמחים במחלקות בכ-30% מהזמן. שלפו מחשבון וחשבו לבד. זו המשמעות בפועל של ירידה מ-26 שעות עבודה ל-16 + 2 שעות.
איך מחלקה פנימית יכולה להתנהל בלי רופאים? אינני יודע, ואני מתקשה לישון בגין כך בלילה. עיקר הקושי הוא בפריפריה, שם בתי החולים עם הכי מעט רופאים במחלקות הפנימיות, כי עד היום התקשו למשוך מתמחים. משרד הבריאות בונה על ניסים. אני ספקן. לא מאמין בניסים ומכיר היטב את המציאות.
האם ייתכן שהציבור, הפקידים במשרדי הממשלה והפוליטיקאים שכחו כמה המצב אצלנו שברירי וכמה אנחנו סובלים מחוסר כרוני בכוח אדם? יש לי אחריות בראש ובראשונה לחולים. משום כך, אין ברירה אלא ליישם תחילה את מתווה טור כספא, קרי לאייש תקן קבוע וממוסד של 16 רופאים לפחות בכל מחלקה פנימית במדינת ישראל
אינני יודע איך נסביר למשפחת החולה הסוכרתי, לאחר כריתת רגל, למה הרופא מתעכב ולא מגיע מיד למיטתו כשכואב, או מתעורר חשד לסיבוך? איך נסביר למשפחה כועסת על חוסר יחס מספק, כשהרופאים הבודדים במחלקה מותשים וצריכים לתת מענה לעוד 45 חולים באותה עת (למרות שהתקן הרשמי הוא 38 מיטות חולים)? כשהם באותו זמן צריכים לסדר לחולה מחדר סמוך תור לבדיקת MRI או לבדיקת CT בריאות, ובינתיים לדאוג לקבל תשובות בעניין חולה אחר שרק חזר מבדיקה במרפאות החוץ. איך עושים את זה במקביל לכתיבת יותר מעשרה מכתבי שחרור לחולים במחלקה, כדי לפנות מהר מיטות לחולים אחרים, שממתינים בינתיים כבר יותר מדי זמן במיון?
מתווה ועדת טור כספא תחילה
האם ייתכן שהציבור, הפקידים במשרדי הממשלה והפוליטיקאים שכחו כמה המצב אצלנו שברירי וכמה אנחנו סובלים מחוסר כרוני בכוח אדם? יש לי אחריות בראש ובראשונה לחולים. משום כך, אין ברירה אלא ליישם תחילה את מתווה טור כספא, קרי לאייש תקן קבוע וממוסד של 16 רופאים לפחות בכל מחלקה פנימית במדינת ישראל, בהתאם להחלטות הוועדה הממשלתית מלפני שלוש שנים. ללא תוספת תקנים בהתאם להמלצות ועדת טור כספא - לא ניתן בכלל לדבר על קיצור תורנויות המתמחים. אני לא מכיר פטנט כזה, שאין מי שיטפל בחולים.
רק בשלב השני, אחרי מילוי השורות והבטחת 16 תקני רופאים בכל מחלקה, אפשר יהיה ליישם את קיצור התורנויות ולהוסיף לכל מחלקה לפחות עוד שני תקני מתמחים, כי נוכחותם במחלקה תפחת.
בהזדמנות זו, אני מבקש גם לשמור גם על היקף ההתמחות הקיימת ואיכותה. שוב, אני לא מכיר פטנט בו מצטמצמת ההתמחות בכשליש, ואין בזה פגיעה בניסיון הרפואי של המתמחה, הנרכש ליד מיטת החולה. המהלך הנוכחי מחייב עדכון והתאמה של תבנית ההתמחות לצורכי הרפואה הפנימית בעשור השלישי של המאה ה-21 ולאתגריה, ודאי על רקע הניסיון מהתגייסות הרפואה הפנימית לחזית המאבק במגפת הקורונה.
כרבע מכלל מיטות האשפוז בארץ הן במחלקות הפנימיות. למרות זאת, אף פעם לא שותפנו, הרופאים מהשטח, מהמחלקות, בהחלטות הממשלתיות איך תיראה הרפואה הפנימית, שהיא הבסיס לרפואה הציבורית בכלל. הגיע הזמן שמשרדי הממשלה, ובעיקר משרד הבריאות, יבצעו עבודת מטה מסודרת, בשיתוף פעולה, ויחדלו מקבלת החלטות ותהליכים בגובה רב מהקרקע, ובמנותק מהשטח, כפי שקרה עד כה.
