משחקי בריאות - דנה רון ופרופ' איתמר רז - הפרעות קשב, אימפולסיביות ולקויות למידה בילדים
נדמה שהמושג "קשב וריכוז" כבר ידוע וברור לכל. אנחנו מאבחנים ילדים בהפרעות קשב וריכוז, כבוגרים רבים נעזרים בכלים שמסייעים להם - אבל מה אם מדובר דווקא בהפרעות וויסות? פרופ' גיל זלצמן מציע הסתכלות אחרת על הנושא.
פרופ' זלצמן מנהל את המרכז לבריאות הנפש גהה מקבוצת הכללית, משמש כראש החוג לפסיכיאטריה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א וכיו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות של משרד הבריאות. בתור התחלה, הוא מציע לקרוא לזה 'הפרעות ויסות'.
במה זה מתבטא?
הפרעות ויסות יכולות לבוא לידי ביטוי בקושי להתרכז במשימה אחת, בחוסר סבלנות לסיים משימות ארוכות, ולעיתים אף בהתנהגות אימפולסיבית: "זה כולל הפרעה בוויסות של יכולת קשב, אבל גם הפרעה בוויסות מוטורי, היפראקטיביות, הפרעה בוויסות סנסורי (חושי), הפרעה בוויסות רגשי – הפרעות שנובעות מקושי בוויסות והולכות עם האדם כל חייו", מסביר פרופ' זלצמן.
מדוע הן נוצרות?
בעבר האמונה הייתה שמדובר בסיבוך בלידה - אך היום התגלה מידע אחר: "ההפרעה היא גנטית", מסביר פרופ' זלצמן, "כעת אנחנו יודעים דבר מדהים, הילדים האלה נולדו עם הפרעת קשב וריכוז ברחם, הם כבר שם היפראקטיביים", הפרופסור מסייג שזה אינו 100% גנטי אלא גם עם השפעות סביבתיות, תרבותיות ומנטליות. "התוצאה היא לא רק גנטיקה", הוא מדגיש.
האזינו לפודקאסט:
פתרונות תרופתיים
סביב התרופות להפרעות הוויסות מתקיימים כל השנים ויכוחים. הורים טוענים לירידה בתאבון של הילדים, בעיות שינה וכדומה. פרופ' זלצמן שובר כמה מיתוסים: "התרופות לא משפיעות באמת על הגדילה", הוא מגלה. "בעבר אמרו לתת עד גיל 18, שאז נגמר בית ספר, אין יותר הפרעת קשב". הוא מדייק: "ההפרעה אמנם משנה את פניה אבל היא נשארת; לא אצל כולם, לא באותה עוצמה, יש לה נטייה להשתפר עם השנים כי אדם לומד להסתדר הוא לומד איך הוא יכול להקשיב יותר טוב".
האם ההפרעה יכולה להיעלם? "יש בהפרעה מרכיב נשלט חלקית, שניתן להתאמן עליו. אפשר לאמן ילדים ואפשר לאמן הורים", הוא אומר.
מאיזה גיל ניתן לטפל תרופתית?
"ה-FDA האמריקאי, רשות התרופות והמזון האמריקאית, מרשה לטפל מגיל 6 ומעלה, וכך גם בישראל", אומר פרופ' זלצמן. "זו מיס-קונספציה כי בגיל שש ילד הולך לבית ספר אבל היום אנחנו יודעים, שיש ילדים בני 3 ו-4 שצריך לתת להם כדור", הוא אומר ומתייחס למקרי קיצון שקיימים.
מה הסיכונים בתרופות?
"הסיכונים אפסיים", הוא אומר, "התרופות לא ממכרות במינונים שאנחנו נותנים לילדים והן לא ממסטלות. לטווח רחוק הסיכון הוא אפסי". כמובן שצריך להתאים את התרופה ואת משך המתן שלה לפי כל ילד ותיפקודו.
מה עם טענת ההורים שהילדים הופכים בעקבות התקופה לקהים בתגובותיהם? "יש שתי אפשרויות - שהילד בסדר, הוא פשוט היה טורבו, היפר-אקטיבי, וכשפתאום הוא רגוע הוא נראה לא בסדר והאפשרות השנייה - שזו לא הייתה הפרעת קשב ושהילד חווה פגיעה וכתוצאה ממנה חרדה או דכאון", אומר פרופ' זלצמן.
איזה טיפולים ניתן לתת מלבד התרופות?
פרופ' זלצמן אומר שיחס אישי יותר במערכת החינוך כנראה היה עוזר אבל בכיתות של 40 תלמידים זה כנראה בלתי אפשרי.
"צריך לתת לילד ביטחון", אומר גם פרופ' רז, "הרי בעצם דיסלקציה פוגעת לו קשה בביטחון. אולי לבחון אותו, לבחון אותו גם בעל פה וגם בכתב, בכל מצב ולקבוע את הציונים שלו לפי שני הדברים ביחד"
איך מאבחנים ילדים ומתי?
"תדברו קודם כל עם הילד תשאלו אותו מה שלומו, מה עובר עליו ומה מפריע לו", מציע פרופ' זלצמן בתור התחלה ואז הוא אומר, צריך לעשות בדיקות שמיעה, ראייה, לבדוק שזה לא נובע מבעיה בבלוטת התריס, שאין לו בעיות אחרות, שאף אחד לא מתעלל או משפיל אותו בשום סיטואציה חברתית. "לבדוק שאין לו כל מיני בעיות אחרות ואחרי ששללנו את הדברים השכיחים והנפוצים שמפריעים לילד ללמוד", הוא אומר ומוסיף שאחר כך הולכים לאיבחון.
"המאבחן צריך להיות פסיכולוג קליני מומחה לילדים, או נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים או רופא ילדים, שעבר הסמכה במשרד הבריאות. ברגע שהגעת למומחה הוא מאבחן וכשהוא מאבחן אותך יש גם פיתרון – תרופתי או אחר".
