סם בן ה־12 ואחותו אודרי בת ה־14 השתתפו בסוף השנה שעברה בניסויים הקליניים של חיסון הקורונה לילדים של פייזר. אחרי שקיבל את החיסון השני, היה לסם לילה קשה. הוא התעורר עם כאב ראש נורא, צמרמורות, כאבי שרירים, קצת חום. "הוא נראה אומלל“, סיפרה אמו, רייצ'ל, ל"ניו יורק טיימס", "זה עניין אחד לדבר תיאורטית על תופעות לוואי, ועניין אחר לאמא שרואה את הילד שלה מרגיש ממש רע. היה לי מאוד קשה, הרגשתי אשמה ואמרתי לו שאני מצטערת".
קראו עוד:
סם לא הבין על מה אמא מדברת. "אני כל כך שמח", ענה לה, "זה אומר שקיבלתי את הדבר האמיתי, לא הפלסבו!" ואילו אודרי, שהרגישה בסדר גמור אחרי הזריקה השנייה שלה, עמדה בצד ואמרה לאחיה הצעיר: "אני מקנאה בך". רייצ'ל נזכרה שהיא מגדלת שני בני נוער צעירים מאוד, שלא רק שהם לא יודעים פחד, הם אפילו לא יודעים שהם צריכים לפחד.
סם ואודרי הם שניים מתוך אלפי ילדים ובני נוער אמריקאים שמשתתפים מאז אוקטובר 2020 בניסויים הקליניים שנועדו להביא לאישור השימוש בחיסוני קורונה לגילי 17 ומטה, עד תינוקות בני שישה חודשים. פייזר סיימה את הניסוי שלה במלואו, והיא ממתינה לתוצאות מהמבחנים של גילי 12 עד 15 שיגיעו כנראה בחודש הבא, ואז תגיש בקשה לאישור של מינהל התרופות והמזון (FDA). מודרנה הודיעה בשבוע שעבר כי החלה את השלב השני מתוך שלושה בניסוי שלה, שכולל כ־6,750 ילדים בגילי שישה חודשים עד 11. חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון נמצאת בשלבים ראשונים של ניסויים בגילי 12 עד 18.
"אני כל כך שמח", אמר סם בן ה-12. "זה אומר שקיבלתי את הדבר האמיתי, לא הפלסבו!" ואילו אחותו אודרי (14), שהרגישה בסדר גמור אחרי הזריקה השנייה שלה, עמדה בצד ואמרה לו: "אני מקנאה בך". אמם רייצ'ל נזכרה שהיא מגדלת שני בני נוער צעירים מאוד, שלא רק שהם לא יודעים פחד, הם אפילו לא יודעים שהם צריכים לפחד
אף שלקורונה הייתה בשנה האחרונה הרבה פחות השפעה על ילדים בהשוואה למבוגרים, עדיין דווחו בארה"ב כ־2.2 מיליון מקרי הידבקות של ילדים, כ־300 מקרי מוות, והאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) מדווחת על עלייה קבועה במספר הנדבקים. כ־3.6 אחוזים מכלל חולי הקורונה בארה"ב שנאלצו להתאשפז היו ילדים. למעלה מ־2,000 ילדים סובלים ממחלה נדירה ומסוכנת הקשורה לקורונה — תסמונת דלקתית רב־מערכתית, שעלולה לגרום להתקפי לב ולכשלים של איברים נוספים.
בני נוער אמנם אינם חולים ברמת החומרה או בתדירות של מבוגרים, אבל מחקרים מראים כי מכיוון שהם לעיתים קרובות חסרי תסמינים, ובהיותם טינאייג'רים שגם לא ממש מקפידים על נוהלי ריחוק חברתי, הם סופר־מפיצים, יעילים ושקטים. עכשיו, כשבארה"ב מקווים לפתוח את כל בתי הספר עד הקיץ, יהיה צורך לחסן לא רק את כל המורים, אלא גם את כל התלמידים.
בקיצור, חסינות העדר דורשת לחסן גם כבשים צעירים, וזה לא יכול להתרחש בלי ניסויים קליניים שדורשים מילדים ונערים להתנדב לקבל חיסון שהם לא ממש יודעים איך גופם הצעיר יגיב אליו. גם החברות המפתחות וגם הרופאים מבינים את החשש וההיסוס של הורים, ולכן הקצב של המחקר ושל הניסויים איטי יותר וקורה בשלבים המחולקים לפי קבוצות גיל. מצד ההורים והילדים מדובר בשילוב של אזרחות טובה, חוסר אנוכיות, אמונה מוחלטת במדע, וגם, מתברר, סמל סטטוס שהופך אותם למלכי הכיתה.
2 צפייה בגלריה
קבלה לניסוי דורשת הסכמה גם של ההורים וגם של הילד. הניסויים בגיל ההתבגרות קטנים בהרבה מהניסויים למבוגרים — 2,000 או 3,000 נבדקים במקום 30,000
(מתוך: NBCNews)
עושים היסטוריה
באפריל 1954 הפך רנדל קר, ילד בן שש מווירג'יניה, לגיבור לאומי כשקיבל את הזריקה הראשונה בניסוי של החיסון נגד נגיף הפוליו. בחודשים הבאים הצטרפו אליו מאות אלפי ילדים. הם, והוריהם, נהגו אז באומץ יוצא דופן בעידן שבו המדע ידע הרבה פחות ממה שהוא יודע עכשיו. גם הילדים שמשתתפים בניסויים היום, והוריהם, מרגישים שליחות. זו אולי לא אותה גבורה של דור הפוליו, אבל גם אם הסיכונים קטנים יותר, זה עדיין מעשה אמיץ ואצילי.
קייטלין אוונס בת ה־16 הייתה אחת מהראשונים בקבוצה של 2,600 נערים בגילים 12 עד 17 שהתנדבו לשלב השלישי בניסוי של פייזר. אמא של קייטלין, לורי אוונס, היא מורה בבית ספר יסודי. כשהמשפחה ראתה בחדשות כי פייזר מחפשת מתנדבים, שני ילדיה של אוונס נרשמו, אבל רק קייטלין התבקשה להשתתף בניסוי. כאשר חוסנה לראשונה לקראת סוף 2020, הייתה קייטלין הצעירה ביותר שקיבלה את החיסון באותה נקודת זמן.
"אני יודעת מהתגובות שקיבלנו שיש אנשים שחושבים שזה לא היה צעד חכם במיוחד", אמרה אוונס למגזין "טיים", "אבל אני יותר פוחדת מהקורונה מאשר מהחיסון. אנחנו עושים משהו קטן שיעזור להרבה אנשים, מישהו הרי צריך לעשות את זה".
ה־FDA חייב את החברות שהגישו בקשה לאישור החיסון שלהן, להפעיל גם תוכנית לילדים. החיסון של פייזר מאושר כרגע לגילי 16 ומעלה, וזה של מודרנה לגילי 18 ומעלה. לפי ד"ר רוברט פרנק, מנהל המרכז לחקר חיסונים בבית החולים לילדים בסינסינטי, חיסון שאושר למבוגרים יכול תיאורטית להינתן לילדים, אבל הרופאים לא אוהבים את הרעיון הזה. "קשה לבקש מרופא ילדים לומר להורים, 'יש חיסון מאושר שעוד לא נבדק בקבוצת הגיל של הילד שלך, אבל אני רוצה לתת לו אותו'", אמר פרנק. לכן, באמת שאין ברירה אלא לערוך ניסויים קליניים כדי להוכיח שהחיסון יכול להיות אפקטיבי ובעיקר בטוח גם לילדים.
כדי להגיע לתלמידים פנו החוקרים לבתי ספר ולרופאי ילדים מקומיים וערכן קמפיינים ברשתות החברתיות. קבלה לניסוי דורשת הסכמה גם של ההורים וגם של הילד. הניסויים בגיל ההתבגרות קטנים בהרבה מהניסויים למבוגרים — 2,000 או 3,000 נבדקים במקום 30,000 ומעלה. "אתה רוצה להשיג כמה ילדים שהמחקר צריך, אבל גם להישאר עם המינימום ההכרחי כדי לחשוף כמה שפחות ילדים", אמר ד“ר פרנק.
"אני יודעת מהתגובות שקיבלנו, שיש אנשים שחושבים שזה לא היה צעד חכם במיוחד", אמרה למגזין "טיים" לורי אוונס, מורה בבי"ס יסודי, שחיסנה את בתה קייטלין (16), "אבל אני יותר פוחדת מהקורונה מאשר מהחיסון. אנחנו עושים משהו קטן שיעזור להרבה אנשים, מישהו הרי צריך לעשות את זה"
בהרבה מקרים, המשתתפים בניסויים הם ילדים להורים שבעצמם השתתפו בניסויים של פייזר ומודרנה בשנה שעברה. שאראט צ'נדרה מסינסינטי השתתף בניסוי של פייזר והציע לבנו, אבחינאב בן ה־12, להירשם. "חשבנו שזה יכול להיות טוב בשבילו", אמר צ'נדרה ל"טיים", "מכיוון שהוא למד בבית ספר באופן פיזי, הרגשנו שיהיה טוב למזער את הסיכון שלו".
הנבדקים נרשמים לניסוי למשך שנתיים וחייבים לתת דם כמה פעמים, יחד עם חצי תריסר בדיקות מהירות. ההתחייבות לתת דם היא הסיבה שגורמת למספר הגבוה ביותר של סירובים, וזה גם מה שהטריד את אבחינאב צ'נדרה. "כשדיברנו איתו לראשונה על השתתפות בניסוי, הוא לא היה מאושר במיוחד מהרעיון", סיפר אביו, שאראט, "ולא בגלל החיסון עצמו. הוא לא התלהב מהחלק של שאיבת הדם".
ההורים המשתתפים כל כך סומכים על המדע ועל ההסברים שקיבלו מהרופאים, שהדאגה העיקרית שלהם הייתה מה יקרה אם הילדים יקבלו את הפלסבו ולא את החיסון. כיוון שההתחייבות היא לשנתיים, זה אומר שהילד לא יוכל לקבל את החיסון אם הוא יאושר במהלך השנתיים האלה, מה שייצור בעיה במיוחד אם בית הספר יחייב את התלמידים להתחסן. רשת הביטחון במקרה כזה היא סעיף המאפשר לעזוב בכל שלב של הניסוי, אבל רוב ההורים לא מתכוונים להפר את ההתחייבות, ומכיוון שניסויי המבוגרים היו כה מוצלחים, שני שלישים מבני הנוער מקבלים את החיסון ורק שליש את הפלסבו.
2 צפייה בגלריה
הילדים מקבלים כ־15 דולר לשעה ומרגישים שהם גם עושים מעשה טוב וגם מרוויחים כסף
(צילום: Shutterstock)
הדרך להגיד תודה
חלק מהנערים והילדים שמתנדבים לניסוי עושים את זה בעיקר כי נמאס להם מהקורונה הזו שהרסה להם את הכיף בחיים. הם לא יכלו לפגוש חברים, לעשות ספורט, ובאופן כללי סתם להיות בני נוער, אז הם הולכים להשתתף בניסוי כדי לסגור חשבונות. וחלקם פשוט ילדים טובים שרוצים לעזור. סם בן ה־12 אמר ל"ניו יורק טיימס" כי הוא רצה "לעזור למדע לנצח את המגפה, וזו הייתה הדרך שלי להגיד תודה לכל אנשי הרפואה ששמרו עלינו". אחותו, אודרי, אמרה כי "זה יהיה סיפור טוב באמת לספר לילדיי ולנכדיי — ניסיתי לעזור ביצירת החיסון".
סם ואודרי הם ממוצא אסיאתי וגם רצו לתרום לגיוון הגזעי של הניסוי, אבל באופן כללי, ניסויי הילדים פחות מגוונים גזעית מכיוון שניסויי המבוגרים לא הראו שום הבדל בתוצאות לפי גזע. ד"ר מוניקה מיטשל, פסיכולוגית שמשמשת מחנכת בריאות בקהילה שחורה בסינסינטי, השתתפה בניסויים של פייזר, ובתה, מלאני בת ה־16, התעקשה להשתתף אף היא. "מישהו אמר לי, 'את עושה את העבודה של האיש הלבן'", סיפרה מלאני, "ועניתי 'לא, להפך, אני עושה את זה בשביל הקהילה שלי'".
הצעירים שהתקבלו לניסוי התבקשו שלא לפרסם את זה ברשתות החברתיות, וכמובן שמיד העלו סרטוני טיקטוק, כי בתחכומו הרב יודע דור ה־Z איך להפיק מקסימום רווח חברתי מכל דבר. כשהתאומות אלכנסדרה ואיזבל קינג בנות ה־14 לא התייצבו יום שישי אחד לשיעור מדע שכלל מבחן בבית הספר שלהן ביוסטון, היה להן פתק מהרופא שהקפיץ את הסטטוס שלהן בכמה דרגות: הן השתתפו בניסוי מדעי אמיתי — המבחן הקליני של מודרנה לבדיקת יעילות החיסון בגילי 12 עד 17. "במדע אנו לומדים על גנטיקה וכאלה", אמרה אלכסנדרה ל"ניו יורק טיימס", "אז אולי המורה יגיד 'אה, את לא צריכה לעשות את המבחן, את כבר תורמת למדע'".
החוקרים מספרים כי העבודה עם המתנדבים הצעירים דווקא קלה יותר מאשר עם המבוגרים. במהלך הניסוי של המבוגרים, שנערך בתקופה של פחד גדול, היו הרבה מקרים שבהם המתנדבים פשוט לא הגיעו לפגישות. בני נוער, מתברר, מגיעים בזמן ועושים מה שהחוקרים אומרים להם. הם מקבלים כ־15 דולר לשעה ומרגישים שהם גם עושים מעשה טוב וגם מרוויחים כסף.
החוקרים מספרים כי העבודה עם המתנדבים הצעירים דווקא קלה יותר מאשר עם המבוגרים. במהלך הניסוי של המבוגרים, שנערך בתקופה של פחד גדול, היו הרבה מקרים שבהם המתנדבים פשוט לא הגיעו לפגישות. בני נוער, מתברר, מגיעים בזמן ועושים מה שהחוקרים אומרים להם
גם השיחות עם בני נוער מתנדבים שונות לגמרי מאלה שנערכו עם המבוגרים. הרופאים מנסים לראות מה המצב הנפשי של הנער, אם הוא מבין למה הוא נכנס, וחשוב מאוד לוודא שהוא מעורב באופן פעיל בקבלת ההחלטות. "אנחנו תמיד אומרים להם, 'אל תעשו את זה בשביל ההורים שלכם‘", הסביר ד"ר ג'יימס קמפבל, מומחה למחלות מידבקות בילדים באוניברסיטת מרילנד.
ד"ר שרה חסן, שהובילה את המאבק בקורונה ואת פרויקט החיסונים ביוסטון, אמרה ל"ניו יורק טיימס" כי היא נהנית הרבה יותר מהאינטראקציה עם המתנדבים הצעירים. "בדרך כלל מבוגרים ממלאים את הטופס בחיפוף, שואלים כמה שאלות וזהו", סיפרה, "הילדים שואלים הרבה יותר שאלות והם באמת מקשיבים. מאוד מעניין אותם אם המינונים יהפכו אותם לזומבים".
ויש כמובן את ההתמודדות עם התגובות של הסביבה הקרובה והטרולינג הבלתי נמנע באינטרנט. "קיבלתי כמה תגובות בפייסבוק — 'איזו אמא מרשה שיעשו דבר כזה לילדה שלה'", סיפרה לורי אוונס, אבל קייטלין הפכה לכוכבת בבית הספר. מורים ותלמידים אמרו לה שהיא "מגניבה ואמיצה", ורק זה שווה הכל עבור תלמידת תיכון.
