האירוע הבא עדיין אינו מצוין ביומנים, אבל לפני עשור נפל דבר בחיי נשות המאה ה־21. משרד הבריאות אישר לכלל הנשים בארץ להפקיד את הביציות שלהן בבנק גם בהיעדר כל בעיה רפואית. ישראל הקדימה בצעד הזה את שאר מדינות העולם, אבל כמה חודשים אחריה גם האיגוד האירופי לפריון ואמבריולוגיה והאיגוד האמריקאי לרפואת פריון הצהירו שהקפאת ביציות היא כבר לא פרוצדורה ניסיונית, וכך גם נשות אירופה וארצות הברית החלו להפקיד ביציות בבנק במטרה להפשיר אותן בזמן שבו אולי יהיו מבוגרות וירצו להפוך לאמהות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כשהופקו התאים האלה לראשונה מנשים בריאות והועברו לשימור הם עוררו סקרנות גדולה, והיו מי שטענו שהצעד של התאים הקטנים הוא צעד גדול לאנושות כולה. היה ברור שהפקדת תאי הפוריות במבחנות במינוס 100 מעלות תאפשר לנשים לשים כרית על השעון הביולוגי ולהפסיק לשמוע את מחוגיו מתקתקים "אין זמן", "אין זמן", "אין זמן", "אין זמן". נראה היה שהצעד הזה עשוי לשכתב את מערך היחסים של נשים עם הפרטנרים שלהן, את אפשרויות הקריירה שלהן, את צורת - וחוויית - האימהות שלהן, ואולי אפילו את תחושת הקיום וההתנהלות שלהן בעולם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
היו כמובן גם הרבה שאלות ותהיות. רבות מהן הגיעו מעולמות הרפואה והטכנולוגיה. האם ההקפאה, וחשוב מכך, ההפשרה - יעבדו טוב? האם המקררים אמינים מספיק? כמה הריונות יופקו בסופו של דבר מביציות שהופשרו אחרי שנים? כמה ביציות צריך להפקיד כדי שהפשרתן תסתיים בתינוקות? כיוון אחר של שאלות נבע מהדאגה לבריאות הנשים: כמה נזק עלול להיגרם לנשים מהזרקות ההורמונים הנדרשות להפקת הביציות, ומה יהיו המחירים של פרוצדורת השאיבה עצמה?
אבל לצד השאלות הרפואיות היו גם שאלות חברתיות. אחרי הכול דובר באחת מאותן טכנולוגיות שעד לפני זמן לא רב מקומן היה רק בספרי מדע בדיוני. השעון הביולוגי של נשים, כך נראה היה לאורך ההיסטוריה, מתפקד כמו קורת הברזל של בניין חייהן - אותו יסוד שאי אפשר להזיז, ולכן כל הבית צריך להיבנות סביבו. הנטייה שלו ללכת ולאזול לא הייתה נתונה לפשרה. הגלולה כבר אפשרה לנשים שלא להרות בכל פעם שהן מקיימות יחסי מין ושינתה את היחס למין, להריונות ולילדים. פרוצדורות IVF אפשרו לנשים שהתקשו להרות מסיבות שונות לעשות זאת. אבל הביציות המשיכו להידלדל באותו הקצב שבו היו מידלדלות בגופן של נשים משחר ההיסטוריה.
הן גרמו לכך שנשים עזבו קריירות בצומתי מפתח והשאירו את מקום העבודה לעמיתיהן הגברים כדי להתפנות ללדת, להיניק ואולי גם לגדל ילדים מחשש שמא אחר כך יהיה מאוחר מדי. הן גרמו לכך שנשים חשו אי־נוחות מול גברים בדייטים על כך שהן להוטות לקדם את הקשר ולמסד אותו בלחץ הביציות, בעוד שהגברים בעלי הזרע שנוצר על המקום יכולים לשחק את ה"הארד טו גט". הן גרמו לכך שנשים הרגישו באופן כללי שגופן הוא מוצר עם תאריך תפוגה נקוב, שגם אם הוא עדיין רחוק, הרי שהוא הולך ומתקרב. לכן, כשהוצגה לעולם טכנולוגיית ההקפאה החדשה, הקריוביולוגיה, היה אפשר לחשוב שמדובר כאן בגיים צ'יינג'ר.
עכשיו, עשור אחרי שהטכנולוגיה הונגשה לכל (מי שיש לה כסף לשלם עליה), אפשר לעשות סיכום ביניים ראשוני ולנסות להבין איך נקלטה הפרוצדורה, האם נשים מיהרו לאמץ אותה, ואם כן, אילו נשים הגיעו להקפיא את הביציות שלהן, מאילו סיבות, והאם הן נהנות מהתוצאות של ההקפאה?
שתי סוציולוגיות מובילות שחוקרות טכנולוגיות פריון, פרופ' קתרין ולדבי, ראש מכון המחקר למדעי החברה באוניברסיטה הלאומית אוסטרליה, ופרופ' יעל השילוני־דולב מהמחלקה לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, מספרות מה גילו מחקרים שנערכו בעשור החולף בעולם ובארץ, ואיך עיצבו הביציות ששוכנות להן במעמקי ההקפאה את חיינו עד כה.
לפני הדיון על העשור שחלף מאז החלו הביציות לזרום אל תאי ההקפאה, אולי ראוי לדון בשנים שקדמו להופעתה של הפרוצדורה ולשאול מהיכן הגיעו מקררי הביציות, ואיתם האפשרות להקפיא ביציות אל חיינו. כידוע, הביציות אינן הרקמות הראשונות שהחלטנו להפקיד בבנק שבו הן יישמרו עד לרגע שבו נצטרך למשוך אותן משם. הביציות הצטרפו לדם, איברים, זרעים, דם טבורי ועוברים שהוקפאו והופשרו כבר קודם. אלא שאז התברר שהביציות לא התמסרו להקפאה בקלות כל כך.
ביציות הן חומר ביולוגי מיוחד שלא שרד בהצלחה את שיטות ההקפאה שהיו קיימות עד לתחילת המילניום. אף על פי שהצליחו להקפיא אותן כבר בשנות ה־90, הרי שלא פעם בתהליך ההפשרה התברר שהן לא שמרו על חיוניותן, ולכן ההליך ניתן לשימוש רק לנשים שחלו בסרטן השחלות ולא הייתה להן שום ברירה אחרת. השיטה החדשה, שנקראה גם "הקפאה בזיגוג", התבססה על קירור מהיר ביותר. ההקפאה המהירה גרמה לכך שהחומר נעשה יציב, כך שלא מתרחשת בו יותר שום פעילות מולקולרית, ולכן יש המדמים אותו לזכוכית. שיטה זו פותחה בשנת 2000, ואחרי כמה שנים התברר שהיא אמינה מספיק כדי שנשים יוכלו לסמוך על כך ברמה מסוימת של ודאות שהפוריות שלהן אכן ממתינה להן בבנק.
אבל לא רק טכנולוגיית הקריוביולוגיה להקפאה מהירה גרמה לכך שהאפשרות הועמדה בפני נשים. הסיבות שבשלהן הפרוצדורה הוגשה לנשים, ואפילו הסיבות לכך שהטכנולוגיה פותחה, נבעו מהשינויים שהתחוללו בחיי נשים בעידן שקדם לכך. "נשים בכל רחבי העולם החלו לדחות אז את גיל יצירת המשפחה ולהפוך לאמהות מאוחר יותר במהלך החיים שלהן", מסבירה פרופ' ולדבי. "רבות ילדו לראשונה בשנות ה־30 או אפילו ה־40 שלהן. ככל שנשים דחו את גיל הלידה, כך יותר ויותר נשים התנפצו אל מה שזכה לשם 'צוק הפריון' - הירידה התלולה החדה בכמות הביציות במהלך שנות ה־30 לחייהן, ובפרט אחרי גיל 35. ככל שגדל מספר הנשים שגילו ש'מאוחר מדי' כשהתפנו ללדת, כך הלך 'צוק הפריון' ונעשה נוכח לא רק בחייהן של בנות ה־30 אלא גם בתודעתן של בנות ה־20".
בארץ, כנראה, החרדה לירידה בפוריות אפילו גדולה יותר. מן הסתם האווירה המלחיצה ומעודדת הילודה בישראל היא שעשויה להסביר את העובדה ש־50% מהסטודנטיות הישראלית בנות ה־20 פלוס שרואיינו למחקר חרדות שמא אינן פוריות. הממצא הזה, שהתגלה על ידי פרופ' השילוני־דולב וד"ר עמית קפלן, הושווה לנתונים שסיפקה השותפה השלישית, חוקרת דנית בשם שרלוטה קרולקה, שהראו שבדנמרק הסטודנטיות אינן חרדות כל כך לפריון שלהן.
אבל החרדה ההולכת וגוברת של הצעירות שמא לא יצליחו ללדת לא הביאה לכך שהן החלו ללדת מוקדם יותר, אלא לכך שהן חשו קרועות בין השעון הביולוגי ובין כל השעונים האחרים שבחייהן - בפרט אלה של מהלך הקריירה, מציאת הפרטנר ורכישת דירה. חוסר הסנכרון הזה בין השעונים, והפער הגדול בין הקצב שבו מבשילים התנאים ללדת ובין הגיל שבו זה אפשרי, הם שתרמו להצעת הפרוצדורה הזאת לכלל הנשים.
אילו נשים הגיעו לבצע את ההליך הזה ומה הניע אותן לכך? מחקרים שנערכו על ידי סוציולוגיות ובהם רואיינו נשים שהקפיאו ביציות, הראו שלמרות שההליך הושק כסוג של פתרון לנשים שרוצות לבנות קריירה ואינן רוצות לעצור וללדת בגילאי ה־30, "למעשה, רוב הנשים שמגיעות להפקיד את הביציות שלהן בבנק עושות זאת מכיוון שהן מעוניינות להאריך את חלון האפשרויות לצורך חיפוש בן זוג מתאים", כפי שאומרת פרופ' השילוני־דולב.
פרופ' ולדבי, שראיינה מפקידות ביציות בלונדון, מצאה באופן כללי שהקיום האורבני, עם יוקר המחיה המאפיין אותו והתחלופה הגדולה של אנשים בעיר, מקשה על נשים "להתמסד" ולהשיג תנאים שנראים להן נחוצים להבאת ילדים. אבל גם במחקר שלה, שראוי אולי לשאת את הכותרת "ביציות והעיר הגדולה", רבות מהמפקידות אמרו שהן מקוות שהזמן שירוויחו יאפשר להם למצוא פרטנר מתאים להיות האב של הילדים שלהן (והיה גם זוג לסביות שקיוו לדבר דומה).
"בין אלה שהגיעו להקפיא היו לא מעט נשים שיצאו זמן לא רב קודם לכן ממערכת יחסים ארוכה וממושכת שבה היו עד תחילת שנות ה־30 לחייהן, אבל משהו גרם לפרידה מבן זוגן, והן מצאו עצמן צריכות לחפש בן זוג חדש", מספרת פרופ' ולדבי. "הן חשו שהן זקוקות לזמן כדי למצוא פרטנר חדש, כמו גם כדי להפוך את הקשר לקרוב ומבוסס מספיק כך שיוכלו להתחיל לדבר על ילדים. לעתים הן אפילו כבר החלו לצאת עם מישהו, אבל התחושה הייתה שעדיין אין מקום להעלות את הנושא, ובמקרים אלה הגיעו להקפיא ביציות כדי להימנע מללחוץ על בן הזוג".
כפי שזה נראה מקליניקת הפריון, המציאות הנוכחית אינה קלה עבור נשים שרוצות קשר יציב ובטוח. לא רק זוגיות מתפרקת ובני זוג שעוד לא בשלים להקים משפחה הצטיירו כמאריכים את הדרך אל היעד הנכסף, אלא גם צורת הדייטינג השכיחה היום - דייטינג אונליין. לא מעט נשים שהגיעו לקליניקות ההקפאה טענו שהיכרויות אונליין מחייבות זמן רב, כי בניגוד להיכרויות בתיכון או באוניברסיטה, כאן נדרש הרבה זמן כדי לדעת עם מי את יוצאת.
צורת ההיכרות השכיחה היום, ההבטחה שבן זוג טוב יותר מצוי במפגש הבא והאמינות המפוקפקת שהיא צופנת בחובה, מצריכה זמן שאינו מותאם ללו"ז של הביציות, שעדיין לא שמעו על האינטרנט והן מידלדלות באותו הקצב שבו עשו זאת בעידן השדכנים. כך שבסופו של דבר העשור הזה הוכיח שאם נשים חשות שהן צריכות להאריך את השעון הביולוגי, זה מכיוון שהן רוצות תוספת זמן כדי למצוא בן זוג (ולפעמים בת זוג) בשוק ההיכרויות הקשה של ימינו.
לדברי פרופ' ולדבי, אחת מהנשים אמרה לה, "אם את מקפיאה ביציות, את נהיית שווה לגבר", ונשים אחרות חזרו על המסר הזה בגרסאות שונות. הרעיון שעמד מאחורי המשפט היה שבפרידה מיחסים ממושכים נשים חשות אבלות על הזמן שבוזבז בזוגיות שלא הניבה ילדים, ואילו הפרטנרים שלהן פנו הלאה כאילו יש להם את כל הזמן שבעולם. את אי־השוויון הזה רצו נשים לבטל באמצעות בנק הביציות.
ושוב, בארץ, יש גם נשים ממגזרים מסוימים שרואות בפרוצדורה הזאת דרך לקנות לעצמן אפשרות אחרת לגמרי, כמו למשל נשים חרדיות. על פי מחקר שעשתה ד"ר ניצן רימון־צרפתי ממכללת ספיר, החרדיות רוצות לעתים להקפיא ביציות כי הן חוששות שלא יספיקו ללדת מספיק ילדים לפני שהן יגיעו לגיל 40. לדברי פרופ' השילוני־דולב, סיבה נוספת שכנראה מאפיינת יותר את הנשים הישראליות שמגיעות למרפאות הפריון היא הרצון להשתיק את הדודים והקרובים בארוחות המשפחתיות. במילים אחרות, הנשים הישראליות נותנות לרופאים להיכנס להן לרחם כדי לגרום לכל היתר לצאת ממנו.
אבל לא רק בנשים הפרוצדורה עוררה עניין. גם מגזרים נוספים חשבו שהם יכולים להיעזר בהקפאת ביציות, וביניהם בעיקר המגזר העסקי. בכל העולם, ובפרט בארצות הברית, התפתח סביב הטכנולוגיות החדשות עוד קודם לכן שוק של מוצרי פריון. הפריה חוץ רחמית, IVF, הקפאת עוברים, סחר בזרעים, תיווך לפונדקאות - כל אלה מרכיבים את השוק החדש הזה שמסייע לאנשים להשיג הריונות וילדים ומגלגל הון.
פרוצדורת ההקפאה הצטיירה כמו תרנגולת שיכולה להטיל ביצי זהב לבעלי הקליניקות האלה, כי היא הגדילה את קהל הלקוחות הפוטנציאליים מאלה שמתקשים להרות אל כלל הנשים בשנות ה־20 לחייהן שחושבות שבעתיד הן ירצו ללדת. או כפי שמנסחת זאת פרופ' ולדבי: "הקפאת ביציות הפכה לחלק מרכזי במודל העסקי של מרפאות טכנולוגיות פריון, כי מעכשיו הן יכולות לא רק לנהל פריון (שזה אומר לעזור לאנשים להרות), אלא גם לנהל פוריות (לתחזק את הפוריות של נשים אצלן במקררים)".
כשפרופ' ולדבי מדברת על המודל העסקי, היא מכוונת לאופנים השונים שבהם קליניקות פריון משלבות את הקפאת הביציות בתוכנית השיווק שלהן. יש כאלה שפותחות מחלקות להקפאת ביציות כי זה מסייע להן להגדיל את השוק של מכירת ביציות לתרומה (התיאום בין התורמת לנתרמת הוא קשה, ורק מחלקת הקפאה טובה יכולה לתמוך בו). קליניקות אחרות מעוניינות בנשים הצעירות שמקפיאות ואף נותנות להן הלוואת גישור ביודען שאלה שהקפיאו אצלן יהיו לקוחה חוזרת ביום שבו יצטרכו IVF ואז ישלשלו הון לקופתן. ויש גם קליניקות שמתמחות רק בפרוצדורה הזאת - הקפאת ביציות.
מי שעבורו ביציות, זרעים ופונדקאות הם מקור של רווח טרח גם לעטוף את המוצר החדש בעטיפה נוצצת. "השיווק של ההליך מטשטש את העובדה שמדובר בפרוצדורה שכרוכה בנטילת הורמונים ובהתערבות רפואית הכרוכה בסיכון ומצייר אותה כמו אקססורי יוקרתי נוצץ", מסבירה פרופ' ולדבי. "אקססורי שנשים קונות כמתנה לעצמן העתידית. מי שעושה את זה מצטיירת כעשירה, מתוחכמת, אופנתית, ורבות מעניקות אותו לעצמן ביום ההולדת, או חוגגות עם חברותיהן מסיבה שהתפריט שלה כולל מזרקי הורמונים ושאיבת ביציות". עם זאת, היא מציינת כי יש גם יוזמות חברתיות יותר, כמו זו שמציעים בלונדון - שם מזמינים נשים צעירות להקפיא ביציות בזול יחסית תמורת העברה של מחצית מהן בתור תרומה לנשים שזקוקות לביציות.
"רוב הנשים שמגיעות להפקיד את הביציות שלהן בבנק עושות זאת מכיוון שהן מעוניינות להאריך את חלון האפשרויות לצורך חיפוש בן זוג מתאים"
מי שקנה, ואף שיווק את התדמית של הקפאת ביציות כמוצר יוקרתי ומפנק, הן ענקיות הטכנולוגיה גוגל, אפל ופייסבוק, שסיפקו את הפרוצדורה כהטבה לעובדות שלהן. לכאורה היה אפשר לחשוב שמדובר בהטבה נדיבה של מעסיק פמיניסטי שקשוב לצרכים של העובדות העסוקות. אבל ההטבה הזאת מגיעה עם תג מחיר, ומלמדת על כך שהחברה עשויה לנצל את האופציה להקפאת ביציות כנגד נשים. כשמגלים שהסבסוד של הקפאת הביציות על ידי חברות הענק אינו מלווה בהטבות בסדר גודל דומה לחופשות לידה ולאמהות לילדים, זה מרמז על כך ששוק העבודה מעודד נשים להקפיא את הפוריות שלהן לא כדי שהן יהפכו לאמהות - אלא משום שזה עדיף עבורו על פני האפשרות שהן יילדו.
"ייתכן שנשים יקבלו תנאי העסקה גרועים מכיוון שהאפשרות הזאת קיימת עבורן", מחדדת פרופ' ולדבי, "במקום להיאבק ולקבל חופשת לידה, תנאים לגידול ילדים, שוויון ביניהן ובין האבות של הילדים". ההטבה הזאת לעובדים מרמזת שחברות גדולות מצאו את הדרך לרמוז לנשים שלא רצוי להן להרות וללדת, ושהחברה מסכימה לטפל בסיוע לאפשר להן לעשות זאת, רק אחרי שהן מסיימות את העסקתן שם.
השאלה הלוהטת כמובן היא אם הפרוצדורה הזאת עומדת לשנות את חיינו באופן דרמטי. ובכן, עשור הוא כנראה זמן קצר מכדי לדעת את התשובה. "כרגע הפרוצדורה יקרה מאוד באוסטרליה (1,000 דולר אוסטרלי), בפרט לנשים צעירות, שהן קהל היעד", אומרת פרופ' ולדבי, "ואף על פי ששכיחותה באוסטרליה הולכת ועולה, היא עדיין לא רווחת מאוד. אבל אם היא תהיה זולה יותר, יש סיכוי שהיא תהיה פופולרית מאוד, ובמקרה כזה תביא לכך שהדרך להרות וגילאי האימהות ישתנו בהמשך באופן דרמטי.
"עם זאת, כשמסתכלים על ראשונות המקפיאות, כבר עכשיו אפשר לראות שלעתים ההקפאה עוזרת לנשים לעבור תקופה של חרדה או קשיים בפרידה מבן זוג. עם כל זה שנשים יודעות שלפעמים הביציות לא מספקות את התמורה ולא מניבות את ההיריון הנכסף, עצם העובדה שהן ממתינות בבנק מרגיעה אותן, ולא פעם הן ממשיכות בחייהן, מוצאות פרטנר ונכנסות להיריון בדרך שבה האמהות והסבתות שלהן עשו זאת בלי להזדקק כלל לביציות שממתינות להן בהקפאה".
