פעם בכמה זמן אנחנו שומעים את זה: בתי החולים קורסים. כבר שנים ש"הזקנה במסדרון" מככבת בכותרות על מחסור במיטות אשפוז ובכוח אדם במחלקות. אך דבר לא השתנה, ואחת העדויות המשמעותיות לקריסתה של מערכת הבריאות הציבורית היא המחלקות הפנימיות.
מאז ומתמיד הן היוו את עמוד השדרה של בתי החולים. מתרכזים בהן לרוב המטופלים המורכבים ביותר, ואלו שלא מצאו את מקומם באף מחלקה אחרת. מגפת הקורונה הייתה עדות נוספת לנחיצותן, למעשה כמעט כל הטיפול בחולים שנדבקו בנגיף נשען על המחלקות הפנימיות. רופאי הפנימיות היו הכוכבים הגדולים של אותה תקופה. אך יותר משנה לדעיכת המגפה, נראה כי לא נותר הרבה מההערכה שלה זכו.
קראו עוד:
במרכז מגמת הקריסה של המחלקות הפנימיות, עוד מחסור בכוח אדם. ועדת טור כספא משנת 2019 קבעה כי "הסטנדרט האידיאלי" שיש לשאוף אליו הוא 16 רופאים על לא יותר מ־38 מאושפזים בכל מחלקה. אך בפועל, רק בבתי חולים מבוססים מתקרבים למספרים הללו. בשעות מסוימות, וביתר שאת בלילה, היחס הוא רופא מתמחה אחד לכ־45 חולים, שחלקם מאושפזים במסדרון.
ואולם, אם צריך לשים את הזרקור על אירוע משמעותי שמשקף עד כמה מצבן של המחלקות רעוע, נראה שמדובר בסימן השאלה שמרחף סביב תקני הקורונה שהוענקו למחלקות לצורך קליטת רופאים וצוות סיעודי. הבשורה של מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' נחמן אש, למנהלי בתי החולים בזמן המגפה הפיחה תקווה בקרב מנהלי המחלקות: "במסגרת זו ניתנו 200 תקני רופאים ו־576 תקני סיעוד, שאמורים לשמש כתוספת קבועה לחיזוק המחלקות הפנימיות. אין להסיט תקנים אלו לצרכים אחרים".
אך כעת, יו"ר איגוד רופאי המחלקות הפנימיות, פרופ' אבישי אליס, מגלה בשיחה עם "ידיעות אחרונות": גם התקנים שהובטחו עשויים להילקח מהמחלקות.
"כל מחלקה פנימית קיבלה בממוצע בין תקן אחד לשניים של רופאים", סיפר, "זה ניתן כחלק מהעזרה למחלקות הקורונה, אך נאמר לנו שהמתמחים יתחילו לעבוד במחלקות, והתמחותם לא תיפסק. היום, כשהשנים עוברות והמתמחים כבר רואים את סוף ההתמחות שלהם, נמסר למנהלי המחלקות שלא לבנות על התקנים הללו, ושהמתמחים לא ייקלטו בסופו של דבר במחלקות. לא זו בלבד שאנחנו רחוקים מיישום מסקנות טור כספא מרחק שנות אור, גם התקנים שניתנו לנו עשויים להילקח".
לדבריו, גם הסכום של 50 מיליון שקלים, שהוקצה לטובת שיפוץ המחלקות, "נעלם" מהתקציב האחרון.
וזה לא האתגר היחיד שצפוי למחלקות. "בחמש השנים הקרובות כ־50 אחוזים ממנהלי המחלקות הפנימיות הולכים לפרוש לגמלאות", הוסיף פרופ' אליס, "כבר היום יש מחלקות פנימיות שלא מוצאים להן מנהל. נכון שזו לא בעיה ייחודית לפנימיות, אבל בגלל גודל המחלקות זה הרבה יותר משמעותי".
"יש לכך שתי סיבות", הסביר, "העתודה ריקה, ויש מחסור קשה מאוד ברופאים בכירים במחלקות הפנימיות, שהיו אמורים להיות העתודה שתקודם. העבודה היא קשה, והשכר לא שווה את זה. האידיאלים חלפו מהעולם. היום המחלקות עובדות בתת כוח אדם, והמחסור ילך ויגדל אם לא יהיו מנהלים בעלי שיעור קומה שיחזיקו וימשכו אחריהם".
בנוסף, מעל המחלקות מרחפת הבטחה ישנה נוספת: לשים סוף למציאות המבזה והמשפילה של אשפוז חולים במסדרונות המחלקות. ביוני 2020, זמן קצר לפני שסיים את הקדנציה הקודמת שלו בתפקיד, פירסם מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, את אחד מחוזרי המנכ"ל האחרונים שלו, שהתבססו גם הם על מסקנות הוועדה.
"חל איסור לבצע הכנות לטובת אשפוז חולים במסדרונות או בחדרים שאינם מיועדים לאשפוז חולים", כתב שם. החוזר אמור להיכנס לפועל תוך חמש שנים מיום פרסומו, כלומר, בעוד כשנתיים. אך בדומה להבטחות, תוכניות ויעדים אחרים שהוצבו לגבי הרפואה הפנימית, גם הוא לא גובה בתקציב שיבטיח בניית מחלקות חדשות או קליטת רופאים נוספים.
תגובת משרד הבריאות: "מודל התמרוץ הסופי שגובש בשיתוף האיגוד הפנימי פורסם לבתי החולים לפני מספר חודשים. לאחר שיועברו כלל נתוני הדיווח הנדרשים מבתי החולים, הוועדה צפויה לדון בהם ולאשר את גובה התמיכה בגין הדיווחים עוד השנה. כ־180 מיליון שקלים צפויים לעבור למחלקות הפנימיות. בנוסף, יוקצה תקציב לפיתוח ותוספת מיטות. נעשו צעדים שונים על מנת להפחית את העומס מהמחלקות הפנימיות. יש לציין שהמשרד מבצע בדיקות על מנת לוודא שתקני המחלקות הפנימיות אינם מועברים למחלקות אחרות".
"חולים במיון מחכים למיטה, אמבולנסים מחכים בחוץ"
ד"ר יוני אדל, מנהל מחלקה פנימית בבית החולים אסותא באשדוד, מתאר את המציאות העגומה
"אתה חושב לעצמך לאיזה גן אתה מוכן לשלוח את הילדים שלך וכמה סייעות אתה מוכן שיהיו בו. אבל כשמדובר בהורים שלנו, הם שוכבים במיטה שלושה ימים עד שהם עולים לאשפוז במחלקה. אנחנו צריכים לתת טיפול טוב יותר להורים המזדקנים שלנו, כמו שהם דאגו לנו כשהיינו קטנים", כך אומר ד"ר יוני אדל, מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים הציבורי אסותא באשדוד.
כל רופא במחלקה פנימית יכול לתאר את המציאות הקשה בה. מציאות שאת המחיר עליה משלמים בני משפחתנו שמגיעים לאותן מחלקות, וברוב הפעמים מדובר באנשים מבוגרים. "אנשים מחכים במיון שלושה ימים, ובמהלכם מקבלים את הטיפול הבסיסי בלבד", מספר ד"ר אדל, "זו תחנת מעבר, והטיפול בה לא מתאים לשלושה ימים, הוא לא אשפוז. בינתיים מצבם של החולים מידרדר, והם מגיעים למחלקה עוד יותר חולים, למרות שאנשי המיון מצוינים ועושים מה שהם יכולים".
בפריפריה, הוא מספר, העומס במחלקות הפנימיות חמור עוד יותר: "יש בית חולים אחד שמשרת לא רק את העיר אשדוד, אלא גם את יישובי האזור, ויש בו שתי מחלקות פנימיות בלבד. זה מייצר עומס מאוד משמעותי, בנוסף להזדקנות האוכלוסייה. שתי מחלקות נותנות שירות לכחצי מיליון אנשים".
המצוקה הקשה באה לידי ביטוי לא רק בקליטת המאושפזים החדשים, אלא גם בשחרורם בטרם עת של אלו שכבר נקלטו במחלקה. "אתה נאלץ לעשות ויתורים", הוא הוסיף, "את מי אתה מאשפז, את מי אתה משחרר ומתי. אנחנו נאלצים לשחרר אנשים מאוד מוקדם כדי לאפשר לבאים בתור להתאשפז. הבוקר, למשל, אנחנו עם 80 מיטות בתפוסה מלאה, ועוד 15 חולים שממתינים למיטה וכבר חתומים לאשפוז בפנימית, אבל אין מיטה בשבילם".
"אנחנו יכולים גם להגיע למצב שיש לנו 30 חולים במיון, ולא לכולם תהיה מיטה במהלך היום", המשיך, "15 זה עוד מצב שנחשב סביר, אבל בכל המיון יש 30 מיטות ו-50 אחוזים מהן כבר תפוסות על ידי אנשים שמחכים למיטה. אמבולנסים מחכים בחוץ, והם לא יכולים להתפנות לטיפול בקריאות אחרות, כי הם צריכים להיות עם החולים".