אף אחד לא מכין את הנפש לחוויה של מלחמה ואירועי טרור רצחניים כמו אלה המתרחשים בישראל בימים האחרונים. מצב חירום קיצוני שכזה הוא מצב שהנפש לומדת איך להסתגל אליו תוך כדי התמודדות, מרגע לרגע אנחנו לומדים איך לגייס את המשאבים העומדים לרשותנו, חלקם, כאלה שאפילו לא זכרנו או לא ידענו שיש בנו - עד לשעת מבחן זו.
פרופ' מולי להד, הוא מומחה בינלאומי להתמודדות במצבי משבר ולחץ קיצוניים והוא אדם שבסיפור חייו האישי נגזר עליו להתמודד עם אובדנים קשים. כשאני שואלת אותו מה, "המעקה הנפשי", שלו בשעה הקשה הזו, מה הוא אומר לעצמו בימים אלה, כדי להרגיע את האימה, הוא עונה לי שלמול עיניו הוא מציב בראש ובראשונה את המשפט שלימד הבודהה: "ככה זה עכשיו". והדגש הוא על המילה עכשיו.
1 צפייה בגלריה
שירלי ומולי
שירלי ומולי
שירלי יובל-יאיר ופרופ' מולי להד. "להתמודד עם המציאות כאן ועכשיו"
(צילום: אייל זברו, מירב עוז)
הוא מסביר: "גם אם אני לא רוצה להאמין שזה מה שקרה לנו, ורבים מאיתנו מתקשים להאמין למציאות המזעזעת הנוכחית, כשאני אומר לעצמי - ככה זה עכשיו, אני יכול להגיד לעצמי איפה אני נמצא כרגע, ואני מסוגל גם להגיד לעצמי שזה לעכשיו וזה לא הכרחי שזה יהיה לנצח".
האזינו לפרק המלא בפודקאסט:

נוסף למלחמה על חיינו ולחרדה הקיומית שיש בכל בית ובכל לב - מצטרפים כרגע גם רגשות קשים ביותר של זעזוע, זעם, ותסכול, תחושת בגידה, הרגשה שהופקרנו על ידי הנהגה שנטשה אותנו, עם שלם שהפך בן לילה ל"כיתת הכונוות של הישוב".
אבל אם נלך אחורנית במחשבות שלנו לעבר, לשאלות על איך ולמה זה קרה לנו, אם נלך פנימה מדי, או אם נלך קדימה מדי במחשבות על תרחישי אימה עתידיים - אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתקשים מאד לתפקד, ומדוללי כוחות.
ברגעי חירום קשים - אנחנו ממקדים את המבט ברגע הנוכחי ובמשימה המרכזית שלנו - לצאת מהמשבר. לאסון שפוקד אותנו יש רמות שונות של פגיעה והדף, קבוצות שונות באוכלוסייה עומדות עכשיו בפני אתגרי גוף ונפש שונים.
יש אנשים שעדיין נמצאים בתוך סכנה עצומה, נצורים, מתמודדים עם אימת מוות מוחשית, יש את אלה שניצלו, ששרדו תופת, רבים מהם גם איבדו אנשים יקרים, יש מאות משפחות שצריכות לשאת את אימת אי הוודאות בנוגע לקרוביהם הנעדרים, יש חיילים ואת מעגלי המשפחות המודאגות סביבן, יש התמודדות יומיומית עם אזעקות ואימת טילים. ויש כאלה שחווים מכל זה גם יחד.

איך נתמודד מול כל אחד מהאתגרים הללו?

ראשית חשוב להבין שמה שנשבר אצל רבים מאיתנו לנוכח האירועים הרצחניים של הימים האחרונים - הוא האמון הבסיסי שיש לנו באנושיות, מי ששרד תופת מהסוג הזה, או מי שהיה עד לה, נשבר בתוכו המושג הפסיכולוגי שנקרא "attachment"' - חוזה האמון הראשוני שאנחנו יוצרים כתינוקות אנושיים עם מבוגר מיטיב המטפל בנו כדוגמאת ההורים שלנו.
"מה שראינו בהתנהגות המפלצתית של הרוצחים - מציף אצל רבים תחושה של אכזבה מהאנושיות", מסביר פרופ' להד, "גם מה שראינו בהתנהגות הלא אחראית של הממשלה הנוכחית יוצרת אצל רבים מאתנו תחושה של חוסר אנושיות, המפגש עם הלא אנושי - מערער את יסודות קיומנו, ולכן מה שצריך לעשות עכשיו זה להחזיר לאנשים את האמון באנושיות".
תפקידנו - להיות האנושי, לחפש איפה אנחנו מתייצבים ומסייעים עם האנושיות שלנו. גם אם זה קשה ומפחיד לנו, ואכן, בימים הקשים האלה, לצד מפלצתיות שהיינו עדים לה - עולה גל אדיר של אנושיות במיטבה, הישראליות היפה בשיאה. תנועה עצומה של עזרה הדדית, התגייסות, תמיכה, חתירה לשותפות הדדית, אזרחים שנותנים ידים ומבינים שרק ביחד נצליח לשרוד את זה.
בבואנו לעטוף את המעגל הראשון של הנפגעים הקשים - ניצולי התופת, ומי שאיבדו עכשיו את היקר להם מכל- מה שנדרש מאתנו זה פשוט להיות איתם.
"תעברו את דלת הפחד", אומר פרופסור להד. "תיכנסו פנימה ותהיו עם האנשים באבלם, תקבלו כל תגובה שלהם כתגובה של עכשיו, אל תיבהלו מזה. התגובות האלה של צער וכאב איומים, הם לא מחלה, הם הדרך שהגוף והנשמה האנושיים מתמודדים עם כזה אסון, יהיה בהמשך זמן להתערבות של אנשי מקצוע, אבל כרגע אני חושב שהעצה הכי טובה שיש לי היא פשוט - להיות שם".

הדרכים לחיזוק הגוף והנפש

הנה כמה המלצות והנחיות לתפקוד מיטבי בשעה הקשה הזו, מה כדאי לעשות, וממה מומלץ להימנע, על מנת לחזק את כוחות הגוף והנפש - איך תשמרו על עצמכם -
● חפשו איך לעזור - פעולת העזרה ההדדית, מזכירה לנו את המשאבים שלנו ואת הכוחות שלנו.
● שמרו על עצמכם ממידע מיותר - חשוב להתעדכן רק במידע החיוני הבסיסי אבל הימנעו מחשיפה לתכנים הקשים שמופצים ברשתות, ולסרטונים מעוררי אימה. המחשבה שצריכת מידע מהסוג הזה מעידה על כך שאתם מזדהים עם הזולת בכאבו והופכת אתכם לאמפתיים יותר, היא שגויה. זו "אשליה" של שותפות אנושית, למעשה היא רק מחלישה אתכם ומונעת מכם לסייע בשותפות אנושית בעולם האמיתי.
● זכרו שמחשבות אינן מציאות. למחשבות שליליות יש נטייה להתנחל בראש שלנו ברגעים קשים, אבל אפשר לרסן אותן, ולצמצם את נוכחותן. אל תרשו לעצמכם לגלוש לתסריטים של "מה יהיה אם..".
● הקפידו על סדר יום, גם בימי מלחמה, צרו שיגרה של פעילות בבית, היו פעילים פיזית ככל האפשר.
● זכרו שכולנו זקוקים לחסד ולמגע, ביד אחת אנחנו מושיטים יד לעזרה, וביד השנייה אנחנו מבקשים את עזרתו של אדם אחר. השרשרת האנושית הזו היא מה שיעזור לנו להיחלץ מהבוץ.
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, בפודקאסט שלה "ליהנות מהדרך" היא מזמינה אנשים לשיחה על החיים ועל איך לחיות אותם, על המנגנונים הבריאים שכדאי לבנות לעצמנו על מנת למצוא שיווי משקל נפשי בעידן סוער