שום דבר בהתנהלות של הילה עמרם בת ה-15 מבאר טוביה לא מסגיר את העובדה שרק לפני שנה וחצי היה לה מפגש קרוב עם המוות. הילדה החייכנית ומלאת שמחת החיים לא אוהבת לדבר על זה, ולא נותנת להשתלה שהיא עברה להיות חלק משמעותי בחייה. עם זאת, היא מסבירה, היא חבה לתהליך את ההתבגרות שלה. ״אני חושבת שהתהליך ביגר אותי, שאני מסוגלת להסתכל על העולם ולראות אותו בצורה יותר בוגרת מאנשים אחרים בני גילי״, היא אומרת ל-ynet.
לחתימה על כרטיס אדי לחצו כאן
הילה נולדה עם בעיית כבד שהלכה והחמירה עם השנים, ואליה נוספו מחלות צליאק וסוכרת. עד לפני שנה וחצי חייה התנהלו סביב תרופות, אלא שאז הגיע התורם המיועד והכל השתנה. ״אי אפשר לתאר את הרגע שאמרו לי שמצאו לי כבד ולבלב. הייתי שמחה, ברור שבתוך כל השמחה גם יש צביטה קטנה בלב כי אתה מבין שמישהו מת בשביל זה, אבל אני רוצה להאמין שעצם זה שהוא הציל חיים במותו, שווה עולם שלם״.
בזכותם אני חי - עוד סיפורי השתלות מרגשים:
בזכותו אני חי: אלמוג קיבל את הלב של עילי שנפל ממצוק
בצל הקורונה: מרתון תרומות איברים הציל 3 חולים
בדרך למיליון: 990 אלף חותמים לכרטיס אדי
היא נותחה בבית החולים שניידר על ידי ד״ר מיכאל גורביץ' ומטופלת שם עד היום על ידי ד״ר אורית וייסברג. הילה מספרת שהם החזיקו אותה יד ביד לאורך כל התהליך והיו המלאכים שלה. ״לא חשבתי מה יקרה בניתוח, על האם אני אמות. ידעתי שאני צהובה, כולי הייתי צהובה כולל בעיניים וזה כל כך הפריע לי שאמרתי יאללה בוא נעשה את זה. לקחתי את החוויה לצד החיובי וחזרתי ואמרתי לעצמי שאני אצא מהניתוח הזה בריאה. זה לא היה מפחיד".
אמנם עברו חודשיים שלמים עד שהשתחררה מבית החולים, אך לדבריה את השיפור הרגישה כמעט מיד לאחר הניתוח. ״החיים שלי היום הרבה יותר טובים״, היא מצהירה. ״נכון הייתה תקופה אחרי הניתוח שבה אסור היה לי לפגוש יותר מדי אנשים, אבל בחלק מהמקרים הגעגוע גבר ונפגשתי״.
את משפחת התורם היא לא מכירה, ״עד היום לא נפגשנו כדי שאודה להם באופן אישי, כתבתי להם מכתב תודה, אבל הם לא יצרו קשר״. היום, בצל מגבלות הקורונה היא שבה לפעילות מלאה, היא מתאמנת בבית ואפילו מטפחת תחביב. ״אני אוהבת לאפר ואני מאוד רוצה להיות מאפרת ביום מן הימים״.
ומה היא אומרת לאלו שעדיין לא חתמו על כרטיס אדי? שהם צריכים לפחות לחשוב על כך. ״זו אצילות נפש לחתום על הכרטיס הזה כי אתה פשוט מעניק חיים״.
