בשיתוף ד"ר אריק כהנא ואינפומד
ככל שגיל האישה עולה, כמות ואיכות הביציות אותן האישה נושאת יורדות ובהתאמה גם סיכויי האישה לשאת ילד בריא פוחתים.
הקפאת ביציות מתבצעת לשם שימור פוריות האישה והגדלת טווח הזמן בו הן יכולות להשתמש בביציות שלה. הביציות נשאבות מהשחלה בגילאים צעירים, מופרות או שמוקפאות ללא הפריה שלהן.
בשלב בו האישה מעוניינת להיכנס להריון הביצית שעוברת הפריה, מוחדרת אל חלל הרחם בתהליך הדומה להזרעה תוך רחמית.
בדומה להפריה חוץ גופית, השלב הראשון בתהליך הקפאת הביציות כולל מתן של טיפול הורמונלי שיאפשר ייצור של מספר ביציות במהלך המחזור החודשי, זאת בניגוד לביצית אחת המיוצרת באופן טבעי.
צפו ברופא מסביר
לאחר שאיבת הביציות, ישנן שתי אפשרויות מרכזיות להקפאה שלהן:
1. הקפאת ביציות שאינן מופרות (ביציות ערומות)
2. הקפאת ביציות מופרות (עוברים)
מהם היתרונות והחסרונות בכל אחת מהשיטות?
במקרים בהם האישה פגשה בן זוג בשלב מאוחר יותר בחיים, הקפאת ביציות שאינן מופרות מאפשרת להפרות את הביצית עם הזרע של בן הזוג, כך שהעובר יהיה בעל מטען גנטי של שני ההורים. אולם, בשל העובדה שמדובר בתא בודד, מדובר בהליך מורכב יותר והסיכוי להפריה אינו מוחלט.
אם הוקפאו ביציות מופרות, אין צורך בקיום של תהליך נוסף ומפגש עם הזרע לפני החדרת העוברים לרחם. עם זאת, החיסרון המרכזי הוא שמטענו הגנטי של העובר כבר נקבע, גם במצבים בהם האישה מצאה בן זוג חדש.
לכן, ההמלצה היא לחלק את כמות הביציות שנשאבו ולהקפיא אותן בשתי הדרכים. כך ניתן לאפשר לאישה להקים משפחה בעתיד בכל דרך בה תבחר.
בשיתוף ד"ר אריק כהנא ואינפומד
