בשיתוף מכון אברהמסון
רק בן 13, משה אניג'ר, תלמיד כיתה ח' מהיישוב שוקדה, מספר כי במשקל 83 ק"ג, התקשה לתפקד וממש נעלב מההערות של החברים בכיתה. "בשיעורי ספורט הייתי מותש. היה לי קשה לרוץ ולנשום. כשלא הצלחתי לקלוע לסל, או להבקיע גול הילדים האשימו אותי ואמרו לי שזה בגלל שאני שמן. נורא נפגעתי וניסיתי לרדת במשקל, אבל לא ידעתי איך. אכלתי את הדברים הדיאטטיים והמשמינים יחד.
"תמיד הייתי קצת שמנמן, אבל שנה שעברה עליתי במשקל. התחלתי ללמוד בישיבה וכל ארוחת צהריים מילאתי את הצלחת שלי בכמויות גדולות של פסטה או אורז עם שניצלים וקטשופ. כל יום אחרי הישיבה הלכתי למכולת לקנות חטיפים, חמצוצים וברד מתוק".
רחלי אניג'ר, אמא של משה מספרת: "הוא היה מכור למתוקים. המגירות שלו בחדר היו מלאות בחטיפים ובממתקים. הוא לא נחשב שמן אבל היה בתהליך השמנה. בעלי נלחץ מאוד. הוא סבל מהשמנה בתור ילד ולא רצה שזה יקרה לבן שלו. הבנו שאם לא נעזור לו עכשיו, הוא יהיה שמן".
"לקראת בר המצווה שלי, ההורים שלי פנו אליי והסבירו לי שזה לא בריא להיות שמן", משה ממשיך לספר. "הם שאלו אותי אם אני מוכן לעבור גמילה מהממתקים ומהחטיפים באברהמסון. יותר מהכל, רציתי להיראות טוב ולהרגיש טוב בבר מצווה. גם חשבתי על העתיד – איך אראה אחרי שארד במשקל"?
"בימים הראשונים אחרי שעברתי טיפול באברהמסון, היה לי לא פשוט. הייתי צריך להתרגל לאוכל חדש, כמו קינואה. במקום שוקולדים אכלתי פירות, במקום חטיפים אכלתי ירקות. כדי לשבוע אכלתי ביצים ובשר. בהמשך התרגלתי לאכול לפי התפריט של אברהמסון. והיום אין לי חשק לאכול מתוק ולשתות משקאות מתוקים".
"אני שוקל היום 63 ק"ג. מצליח לעשות דברים שלא עשיתי קודם. אני רץ מהר יותר, עושה שכיבות שמיכה. מרגיש קליל. לפני כמה ימים הסתכלתי על תמונות שלי לפני התהליך באברהמסון וחטפתי שוק. היה לי קשה לזהות את עצמי. לא זכרתי שככה נראיתי".
אמא רחלי מספרת: "אבא שלו ואני גאים בו מאוד. הוא צבר ביטחון עצמי ומרגיש טוב יותר עם עצמו. בזכותו אנחנו אוכלים בבית אוכל בריא יותר. כשהוא רואה אחד מאיתנו אוכל מאכלים שמכילים סוכר וקמח לבן, הוא מציע לנו חלופות בריאות יותר".
"לא אהבתי להיות שמן. היום אני מרגיש כמו ילד רגיל. אני אוהב את עצמי יותר. המטרה שלי עכשיו היא לשמור על זה. זה שינוי טוב באורח החיים שלי וככה אני מתכנן לחיות כל החיים", אומר משה.
"כיף לי לקום מהמיטה!"
"אני לא השמנה הטיפוסית", מספרת ציפי עסיס, 61, נשואה ואם לשלושה, מאשקלון. "דווקא תמיד הייתי רזה. סיפור ההשמנה שלי התחיל כתוצאה משרשרת של בעיות רפואיות. בבדיקה שגרתית, גילו שאני סובלת מסוג קטלני של סרטן השד. הגילוי המוקדם הציל את חיי. הסירו את הגוש ואמרו לי שיש 5% סיכוי שזה יחזור.
"שלושה חודשים אחר כך סבלתי מדימומים בנרתיק בגלל השימוש בתרופות למניעת סרטן. עברתי גרידה ובדיקות נוספות שהראו שאני סובלת מגרורות סרטניות בריאות. מסתבר שהייתה טעות באבחנה וזה היה כתם שנבע מההקרנות שעברתי. אבל עברו עליי ימים קשים נורא מתוך המחשבה שהרע מכל לפניי. שמונה חודשים אחר כך גילו גוש נוסף בשד השני. ובנוסף, כיוון שהמשכתי לסבול מדימומים בנרתיק, כרתו ממני את הנשיות שלי: את הרחם, החצוצרות, הכל.
"אחרי שהסירו לי את הרחם, הרגשתי שאיבדתי את הדבר הכי יקר לי. זו הייתה תקופה נוראית. אני אדם מאוד אופטימי ואנרגטי מטבעי, אבל לא הצלחתי להתאושש. לא היה לי חשק לעשות כלום: בקושי קמתי מהמיטה, לא ניקיתי או בישלתי, לא יצאתי מהבית ולא נפגשתי עם חברות. גם לא עשיתי דברים שאני אוהבת כמו ריקודי בטן או חדר כושר - ממש כלום. לא אהבתי את עצמי. לא רציתי אפילו להסתכל על עצמי במראה. הגוף שלי כאב בלי הפסקה. הרגשתי חלשה ונפלו לי דברים מהידיים. מסתבר שכל המתח והלחץ שעברתי הוביל לכך שחליתי בפיברומיאלגיה".
היא ממשיכה ומספרת: "במשך כחמש שנים, התנחמתי באוכל ועליתי 30 קילוגרמים במשקל. לפני כחצי שנה החלטתי לקחת את עצמי בידיים. בדיקות הדם שלי הראו שאני גבולית בסוכר ובעלי הציע שאעבור גמילה מסוכר ומפחמימות ממכרות באברהמסון. לא ניסיתי שום דיאטה לפני כן. הרגשתי שאני זקוקה לליווי צמוד שיעטוף אותי וייתן לי דחיפה.
"בתוך שבוע בלבד, הפחתתי שני ק"ג. הירידה במשקל הייתה מאוד קלה ועד עכשיו ירדתי 15 ק"ג. היום, פחות כואב לי בגוף ממחלת הפיברומיאלגיה. סבלתי מצלצולים באוזניים ומנחירות והם פסקו לחלוטין! אני אוהבת את עצמי יותר, כיף לי לקום מהמיטה, להתלבש, לטפח את עצמי, לעשות דברים, לצאת לטייל, לחיות".
השמן לשעבר של החבר'ה רץ בקלות 10 ק"מ
עד לפני כחמישה חודשים, בן ברקמן, 25, איש צבא קבע ממושב עמינדב, שקל 120 ק"ג. "הייתי השמן של החבר'ה. לא היו לי מעצורים באוכל. אכלתי את האוכל המשמין בטירוף של הצבא ובנוסף הזמנתי אוכל. נהניתי במיוחד לאכול כל דבר שהיה בו בצק, שוקולדים ושתייה מתוקה".
אבל עם ההנאה שבאוכל היה את הקושי של ההשמנה: "בשנה האחרונה הגעתי למשקל שהיה לי כבר קשה ממש מבחינה גופנית. היו לי כאבי רגלים וגב, התקשיתי לנשום בהליכה והזעתי כל הזמן".
"לאברהמסון הגעתי בזכות דודה שלי. היא התביישה ללכת לבד. לא רציתי כל כך לבוא איתה. אפילו אמרתי לה שאני לא מאמין בזה בכלל ושתעזוב אותי בשקט. במהלך השנים היינו שותפים להשמנה ולדיאטות. ניסינו כל מיני דיאטות ושום דבר לא עזר לנו. אחרי כל ניסיון ירדתי קצת ועליתי בחזרה. בכל דיאטה חדשה הרגשתי יותר יותר מתוסכל וחסר ביטחון: החרטה על הפיצה שאכלתי, המרדף אחר עצמי. ניחמתי את עצמי שמשבוע הבא אני עושה דיאטה ועושה ספורט, אבל זה לא קרה".
"איך שיצאנו מאברהמסון, אמרתי לדודה שלי שסתם בזבזנו את הזמן. לא הצלחתי להבין את התהליך שעברנו שם. אבל כבר יום למחרת הרגשתי שהתאווה שלי לאוכל פחתה באופן דרסטי. חזרתי לבסיס והחבר'ה שלי הזמינו פיצה. ופתאום לא התחשק לי. כולם ישבו מולי לאכול פיצה ואני לא הרגשתי שאני חייב את זה או רוצה את זה".
"בתוך זמן קצר ירדתי 36 ק"ג במשקל. זו תחושה מדהימה: אני מרגיש בריא וקליל. אני יכול לצאת לריצת 10 ק"מ בלי להתאמץ בכלל. לפני זה, אם הייתי מנסה לרוץ שני ק"מ, היה צריך לפנות אותי לטיפול נמרץ. גם מתח אני עושה היום בקלות 12 חזרות. יותר מתחשק לי לעשות דברים. אני מרגיש את השינוי גם בעבודה שלי כמכונאי טנקים. זו עבודה פיזית שאני עושה היום בקלות ולא מתעייף.
החברים שלי בהלם. הביטחון העצמי שלי השתפר בטירוף. בשונה מפעם, היום אני מסוגל בקלות לנתק את המחשבה של מה יגידו עליי ואיך אני נראה ומה ללבוש כשאני הולך, למשל, לים. אני שמח מאוד, ורוצה לשמור על זה ולהמשיך בדרך".
"הפחתתי 19 ק"ג בקלות כמו שרציתי"
"אחרי אברהמסון, החלפתי את כל הבגדים בארון. אני לא מפסיק להוסיף חורים חדשים בחגורה ולובש חולצות שלא האמנתי שאלבש בחיי", מספר ברוך פאר בן 39, עצמאי בתחום התקשורת, נשוי ואב ל-4 ילדים, מנתניה.
"לא ייחסתי חשיבות רבה לאוכל. בדרך כלל לא אכלתי כל היום. בגלל שהייתי מאוד עסוק בעבודה, נהגתי לקפוץ באמצע היום לקנות חטיף ושתיה מתוקה. בסוף יום הגעתי הביתה ואכלתי בגט שלם עם שניצל ובקבוק ליטר וחצי של שתייה מתוקה. לא שתיתי מים בכלל, וההתמכרות שלי הייתה ממתקי חמצוצים".
"לא אכלתי מסודר ולא אכלתי בריא, והייתי מוטרד מאוד מעודף המשקל. שקלתי 109 ק"ג. השינה שלי הייתה לא טובה, נחרתי והפרעתי לאשתי לישון בלילה. הייתי עייף מאוד במהלך היום. היה לי גם קשה לטפס על סולם בעבודה. הבגדים לחצו לי מיום ליום ולא היה לי נעים עם עצמי. דיאטות לא ניסיתי. ראיתי את אשתי נאבקת כל הזמן בדיאטות, נלחמת בפיתויים, ולא רציתי בזה עבור עצמי. רציתי שיהיה לי קל. ידעתי שאם יהיה לי קשה, לא אצליח".
"לפני חמישה חודשים, עברתי טיפול באברהמסון. אחרי זה קרה שינוי, שהוא מעבר להבנה שלי. שמתי לב שקורים לי דברים לא הגיוניים. הלכתי לקנות לחמניות לבנות שלי והריח לא גירה אותי. לא היה לי חשק להזמין, כהרגלי, בורקס וקרואסון. זה לא עניין אותי. הרגשתי שמשהו קרה, וקרה לטובה וזה מאוד הפתיע אותי".
"בעקבותיי, גם אשתי עברה טיפול באברהמסון. כולנו אוכלים יותר בריא. גם הילדים, שאוכלים פחות לחמים ושותים יותר מים. מאז הטיפול הפחתתי 19 ק"ג בקלי קלות. זה סיפוק אדיר. אני מרגיש קליל ונוח עם עצמי. יותר כיף לי לקום בבוקר, להתלבש. בעבודה יותר קל לי בהרבה ואני חוזר הביתה ערני. לא האמנתי שזה יהיה ככה. אני גם מקבל פידבקים מעולים מאשתי ומהסביבה. והכי מפתיע – פעם לא הייתה לי תחושה של רעב. היום אני יודע מתי אני רעב וזה מדהים בעיני".
בשיתוף מכון אברהמסון
פורסם לראשונה: 08:59, 03.11.20
