אינסוף ספלי קפה, מוזיקה תוך כדי העבודה, ובעיקר המשפחה - אלו הכלים שסייעו לפרופ' רן בליצר לשרוד את ימי הקורונה. "זו הייתה תקופה קשה ברמה שלא הכרתי", הוא אומר. "עם צורך לקבל החלטות בעלות השלכות כבדות משקל, ברמה גבוהה של אי־ודאות, עם מידע חסר ותחת לחץ כבד - מאות החלטות לאורך התקופה, מאות שאלות קטנות וגדולות, החל מהראשונה, אם לסגור את השמיים, ועד אם לצאת לסגר שלישי". בליצר לא פגש את עולם המגפות לראשונה השנה. "נושא הדוקטורט שלי היה 'מוכנות מדינות לפנדמיה' (מגפה), ובמשך חמש שנים, בין 2003 ל־2008, עסקתי במוכנות מדינת ישראל ומערכת הבריאות למגפה", הוא מספר.
את לימודי הרפואה שלו הוא התחיל בגיל 16 במסגרת עתודה אקדמית, ובשירותו הצבאי כרופא הגיע עד לתפקיד ראש מדור אפידמיולוגיה בחיל הרפואה. בגיל 36 היה לצעיר ביותר שהתמנה לפרופסור לרפואה. בנוסף יש לו תואר שני בבריאות הציבור ודוקטורט בניהול מערכות בריאות, והוא נחשב למומחה בעל שם עולמי בחדשנות רפואית ובריאות דיגיטלית. הוא פירסם יותר מ־200 מחקרים, כולל המחקר הראשון הגדול שהוכיח את יעילות חיסוני פייזר שפורסם ממש לאחרונה.
לדבריו, כשהיה בגיל 36 אמר לעצמו שבגיל 40 הוא ימלא תפקיד מרכזי במערכת הבריאות. זה קרה חמש שנים מאוחר יותר, כשהגיעה הקורונה ואיתה העבודה מסביב לשעון כראש קבינט המומחים המייעץ לממשלה בהתמודדות עם המגפה. וזאת בזמן שהוא ממשיך בעבודתו השגרתית בשירותי בריאות כללית כמנהל מערך החדשנות וכמנהל מכון כללית למחקר.
איך שורדים בלחץ כזה?
בליצר: "כאן בא לידי ביטוי הניסיון שצברת, החשיבה המוקדמת בנושא, וקבוצות העמיתים שאיתם אתה יכול להחליף דעות".
ואיך משתחררים?
"רק עכשיו אני מתחיל לצאת ממצב החירום של השנה. היו לי חודשים כמעט בלי שינה. אשתי הייתה עסוקה לילות שלמים בלהכין לי סבבים של קפה, ואוכל פה ושם. במשך חודשים רבים היה מתח מתמיד, והאדרנלין שהוא יוצר בגוף, עם תחושת גודל האחריות, גורמים לכך שאתה לא מרגיש את העייפות. אתה מעורב בהחלטות רבות, יחד עם גורמים שונים, לכל אחד יש את העצה ואת הדעה שלו, אתה עושה את המרב מתוך הבנה שכולם רוצים לעזור, ואין אמת מוחלטת. אתה מנסה לקבל את ההחלטה הנכונה לאותה שעה לפי הידע שיש לך, וכל הזמן שואל את עצמך אם צדקת או לא. במבט לאחור יש הרבה סיפוק שהחלטות היו נכונות. מי שהחזיקו את האירוע בסופו של יום היו ארגוני הבריאות, בהם זה שאני נמנה עימו (קופות החולים - ש"ח).
"אתה שואב כוח גם מעבודה סביב השעון של אנשים רבים כל כך. הצוות של מערך החדשנות עבד מסביב לשעון. הצלחתי לעשות מה שעשיתי כי אני מוקף אנשים מוכשרים כמו שדים ומסורים בלי גבולות. ועוד גורם מעודד הוא העובדה שדווקא בימים כאלה אתה רואה ששנים של הכנה ותרגול, מודלים מנבאים שיצרנו, בינה מלאכותית ורפואה מונעת - הביאו לכך שבזמן אמת, כבר בחודש מארס יצרנו מודל ניהול יש מאין של החולים עם הסיכוי הגדול ביותר להידרדר. כשאת מסתכלת על שורת תמותת החולים, הנמצאת בפער עצום מזו שבעולם, זוהי הפעולה של מערכת הבריאות, שדאגה לפחות הידבקות של מבוגרים פגיעים. יצרנו מודל מבוסס בינה מלאכותית שאומר מי עלול להידבק, ובכל פעם שנכנס מטופל כזה למרפאה - קופצת התראה על מסכי המחשבים שהרגע נכנס מישהו עם פוטנציאל הידבקות גבוה. המערכת הזאת סייעה גם למחקר החיסונים הגדול הראשון שעשינו שממצאיו התפרסמו בכל העולם".
איך שומרים על צלילות?
"קודם כל המשפחה. זה מה שהחזיק אותי. התמיכה והמון רגעים משפחתיים יפים, בהפסקות מתודיות שמייצרים עם המשפחה. גם זמן איכות עם המשפחה המורחבת. וכל הזמן שמים את חיי היומיום בהולד ואומרים לעצמי ולאחרים: אני במילואים".
כשאני שואלת את פרופ' בליצר אם היה איזה ספר שגרם לו הנאה או השראה בימים הקשים, תוכנית או סרט בטלוויזיה שהוא זוכר, הוא צוחק צחוק גדול. "לא קראתי ספר הרבה זמן, אין לי טלוויזיה בבית, אבל הקשבתי הרבה למוזיקה, תוך כדי עבודה, אני אוהב מוזיקה מהרבה סגנונות. תוכניות הטלוויזיה היחידות שבהן צפיתי היו תוך כדי המתנות רבות באולפנים לעלייה לשידור. הייתי צריך גם לפנות זמן לבוא להסביר בקהילות שונות, לשבת עם רבנים, עם הרב גרשון אדלשטיין (ראש ישיבת פוניבז', מראשי הציבור הליטאי - ש"ח), עם הרב יצחק זילברשטיין".
רגע מיוחד מבחינתו היה הרגע שבו הרב זילברשטיין - מגדולי הפוסקים במגזר הליטאי, הנחשב בין היתר מומחה בפסיקה הלכתית בתחום הרפואה - הודיע כי על פי ההלכה יש להתחסן. "זה היה אחרי דיון ער וסוער בשידור חי על נושא החיסונים, שנמשך שלוש שעות. השתתפו בו רופאים רבים, נשאלנו שאלות רבות, חלקן לא קלות. בסופו של דבר הרב הוציא את פסק הדין שלו שהחיסון יעיל ובטוח. בראיון משותף שנערך מאוחר יותר ב־CNN עם השר האחראי על מבצע החיסונים בבריטניה, נאדים זהאווי, סיפרתי על העבודה עם המגזר החרדי ועל הפסק של הרב זילברשטיין ובעקבותיו של שאר גדולי הדור, ואז השר הבריטי אמר שמאותו רגע חל שינוי גם בנכונות של הציבור החרדי בבריטניה להתחסן, ולכן הוא מודה לי על הסיוע".
איך אתה מתמודד עם שאלות של רבנים, שבאים מעולם תוכן וחשיבה שונים משלך?
"אלו היו שלוש שעות לא קלות, גם שיחות עם רבנים אחרים. התמודדתי מתוך הערכה גדולה לאנשים שנדרשים לקבל החלטות קשות, ומתוך מודעות גבוהה מאוד להיותם מורי דרך. אני מבין שהם יודעים שמה שיאמרו - מהם יראו וכן יעשו, והם רוצים לקבל הערכה נכונה. ואני נותן להם את כל הידע המדעי שיש לי במלוא הסבלנות, כדי שיוכלו לקבל את ההחלטה הנכונה. לכל קהל צריך לדבר בגובה העיניים. אלו אנשים מאוד חכמים. לשמחתי הם קיבלו את ההחלטה שאני חשבתי שהיא הנכונה".
איפה החמצת?
"הייתי צריך אולי להיות יותר נחוש בנקודות הכרעה שבהן התעלמו מהמלצות הצוות המקצועי, והייתי חייב להתעקש יותר, למרות שאני לא מקבל ההחלטה. למשל ביציאה המהירה מדי משני הסגרים הראשונים, כשלא עשו את תקופת ההמתנה שסוכמה בצוות המקצועי, וזה הוביל לסגרים הבאים. במבט לאחור הייתי יכול לעשות טוב יותר בניסיונות השכנוע".
אתה מרגיש כשליח ציבור?
"חד־משמעית. כל הפעילות הציבורית שעשיתי במהלך הקורונה הייתה בהתנדבות מלאה, מעבר לשעות העבודה, מתוך תחושת שליחות. אפילו לא עצרתי לשאול. מהיום שקראו לי בפעם הראשונה לירושלים. זה מה שמדינת ישראל צריכה, זה מה שאני עושה. כל חיי הייתי בתפקידים ציבוריים וכל חיי החזקתי בו־זמנית במספר משימות ציבוריות".
ועכשיו אפשר לנוח?
"הקורונה לא מאחורינו. אנחנו אמנם מצויים בנקודה הטובה ומלאת התקווה ביותר מאז תחילת המשבר, רגעים שבהם צריך לשמוח על מה שהושג ולהחזיר עד כמה שאפשר את שגרת החיים, אבל תוך עין צופייה, משום שאנחנו בנקודה שקרוב למחצית האוכלוסייה, 30% ילדים ומבוגרים, לא התחסנו, יש לנו עדיין פגיעוּת, עדיין מאות חולים חדשים מתגלים כל שבוע, 25% מתוכם מהאוכלוסייה הצעירה יותר. הוסר האיום הפוטנציאלי על תחלואה עצומה שתפגע ותגרום לאי־ספיקה של מערכת הבריאות, אבל המחלה לא אמרה את מילתה האחרונה".
ומה הלאה מבחינתך? עולים עם המשפחה על המטוס הראשון?
"עוד לא. כרגע צריך לעקוב ולראות שהספינה מגיעה לחוף מבטחים. נעצור, ניקח פסק זמן עם המשפחה, ודווקא בישראל. כי ישראל תצא לפני כל העולם, ולא צריך נופים בחו"ל כדי להרגיש את החופשה. אני מאמין שחופש הוא בפנים, הוא מצב נפשי. לחלוק אותו עם משפחה, חברים, וקודם כל משפחה. הכל מתחיל ונגמר בה. והשנה ראיתי זאת יותר מתמיד. ויש גם טבע ואתרים, לא חסרים בארץ".
