כשבוחנים את מאה השנים האחרונות בהיסטוריה האנושית, נראה שבאף תקופה אחרת בעת הזאת אנשים לא התעסקו בבריאות שלהם כמו שאנחנו מתעסקים בה היום. מהדורות חדשות נפתחות בראיונות עם פרופסורים לרפואה במקום עם פרשנים ביטחוניים, מודדים לנו חום בכניסה לקניונים במקום לחפש נשק, והנטייה לחטא כל הזמן את הידיים ולהימנע ממגע, שבעבר נתפסה בעיני רבים כ"היסטריה", היא היום דרישה לגיטימית ואף הכרחית.
אי-אפשר להתעלם מכך שבימי הקורונה כולנו חושבים הרבה יותר על הבריאות שלנו – וזה מובן לחלוטין כשמגפה כזאת מאיימת על כל העולם ומשנה את החיים שלנו כמעט בכל היבט משמעותי. אבל איפה עובר הגבול בין עיסוק לגיטימי בשמירה על הבריאות לבין פחד שדווקא פוגע בנו? האם העיסוק המוגזם במחלות גורם לנו להיות "היפוכונדריים" או שזו דווקא השפעה לגיטימית של כל מה שקורה סביבנו? כדי להבין את זה, ראשית בואו נבין מה זה בדיוק אומר להיות "היפוכונדר".
כדי לאבחן בעיות נפשיות, פסיכולוגים ופסיכיאטרים בוחנים תמיד את התמונה הקלינית, כפי שהיא מוגדרת בספרות המקצועית. בהגדרה הרשמית, היפוכונדר הוא אדם שדואג יתר על המידה לבריאות שלו – בין שזו הבריאות של כל הגוף ובין של מערכת ספציפית.
מדובר בעיסוק בבריאות שיוצא מגבולות ההיגיון והלגיטימיות, שיכול להתבטא באחד משני מובנים – או שהאדם ירבה בביקורים תכופים לרופאים, יעשה המון בדיקות ויבקש כל הזמן חוות דעת נוספות, או לחלופין – יימנע מהגעה לבדיקות ולאבחונים מתוך פחד משתק מהתוצאות. אנשים אלו בדרך כלל ידונו יתר על המידה בבריאות גם בשיחות עם חברים ומשפחה – לעיתים באופן שעשוי לגרום לאנשים להרגיש שלא נעים להם להיות לידם ולשוחח איתם.
חרדה בימי קורונה: מעגל קסמים שקשה לשבור
מגפת הקורונה היא אולי המגפה המשמעותית ביותר שידענו במאה השנים האחרונות, אך היא לא האיום המשמעותי הראשון שפקד אותנו בעת האחרונה. גם בהתפרצויות קודמות של שפעת החזירים או סארס לדוגמה, אנשים שגם ככה חרדים לבריאותם דיווחו על עלייה משמעותית בתחושות הקשות שהם סובלים מהן ועל פגיעה ביציבות הנפשית.
אנשים אלו מתמודדים עם חרדה בכל יום – וכשמגיעה מגפה עולמית דרמטית כזו, התחושות האלו רק מתעצמות יותר ויותר. גם הדיווחים בתקשורת והנאומים של הפוליטיקאים תורמים את חלקם להעצמת התחושות – פתאום כותרות מאיימות מדווחות על מחסור בביצים ובאלכוג'ל, פוליטיקאים מדברים על "ציבור לא ממושמע שלא מציית להנחיות" והתחושה הכללית ברחוב מזכירה במידה רבה סרטים אפוקליפטיים.
לאנשים שסובלים מהיפוכונדריה או מחרדה כרונית, כל אלו מהווים טריגרים שרק מעצימים את התחושות הקשות והופכים את חיי היומיום לכמעט בלתי אפשריים. מטופלים כאלו מגיעים גם לקליניקה שלנו ומדווחים שהם מתקשים לתפקד כרגיל בתקופה הזאת, לא ישנים כמו שצריך וסובלים מלחץ נפשי מתמשך שרק מתעצם ככל שחולף הזמן.
ולא רק הדאגה לבריאות מתעצמת בתקופה הזאת. בסיר הלחץ שכולנו חיים בו, אנחנו רואים עלייה מתמשכת גם בתופעות כמו דיכאון, אכילה רגשית, בעיות התנהגות בילדים ובנוער וגם, כמובן, דאגות כלכליות שמשפיעות על היבטים רבים בבריאות הגוף והנפש.
למה בכלל אנשים מפתחים היפוכונדריה?
הסיבות המרכזיות להפרעת היפוכונדריה יכולות להיות רבות ומגוונות. במקרים רבים, אנשים מפתחים את התופעה מפני שהם חוו טראומה משמעותית בעבר הקשורה למצב בריאותי כזה או אחר. זה יכול להיות התמודדות עם מחלת הסרטן או מחלה קשה אחרת, של האדם עצמו, קרוב משפחה או חבר. ככל שההתמודדות עם המחלה קשה יותר – כך יגבר הסיכון שהפחד ממחלה נוספת יקועקע בנפש ויהפוך לטראומה של ממש ככל שיחלוף הזמן.
גם אנשים שסובלים מחרדה שבאה לידי ביטוי בתחומים נוספים בחייהם – יהיו בסיכון מוגבר לפתח היפוכונדריה – בייחוד בתקופה רגישה ומטלטלת זו. גם מצבים נפשיים כמו דיכאון, חשיבה אובססיבית או מחשבות טורדניות יכולים להגביר את השכיחות של הבעיה הנפוצה הזאת. חשוב להבין גם שככל שאנחנו רחוקים יותר מהמשפחה ואין לנו מעגלי תמיכה אחרים – אנחנו מצויים בסיכון מוגבר לפתח בעיות נפשיות מסוגים שונים – בהן גם היפוכונדריה.
להתרחק ממסכים, להתקרב לאנשים אמיתיים
אז האם אפשר להיפטר מההיפוכונדריה ולהפסיק לסבול ממנה כל כך? ובכן, למרבה הצער – אין לכך תשובה פשוטה. פחד הוא רגש חיוני שבסופו של דבר נועד להגן עלינו מסכנה – ולכן אנחנו לא יכולים וגם לא באמת רוצים להיפטר ממנו לחלוטין.
הבעיה מתחילה כשהפחד מתעצם יותר מדי והופך לחרדה שלא רק שלא מועילה לנו – אלא אף מסכנת את הבריאות הפיזית והנפשית. אם אתם מרגישים שהפחד ממחלות גובה מכם מחיר יקר מדי – יש הרבה דברים שתוכלו לעשות כדי להפחית את עוצמתו.
הדבר הראשון שכדאי לעשות בהקשר הזה הוא להפחית את משך הצפייה בחדשות ואת השהייה ברשתות החברתיות בתקופה המורכבת הזאת. לכלי התקשורת – חשוב להבין – יש אינטרס ברור לייצר דרמה שמביאה רייטינג. זה נכון גם לגבי פוסטים ויראליים ברשתות החברתיות שבדרך כלל הופכים פופולריים כשהם מצליחים להפעיל רגשות עוצמתיים כמו חרדה, בהלה או זעזוע.
בנוסף, אחד הדברים החשובים ביותר שעוזרים להפחית את עוצמת הרגשות השליליים, בייחוד בזמנים מוזרים כאלו, הוא קשרים בין-אישיים עוצמתיים ועמוקים. חשוב לייצר לעצמנו מעגלי תמיכה שכוללים בני משפחה וחברים שאנחנו יכולים לדבר איתם בגלוי ובפתיחות, בלי לחשוש מביקורת או לעג. אפשר גם להיעזר באנשי מקצוע ובקבוצות תמיכה כדי לפתח כלים טובים יותר להתמודדות עם האתגרים של העת הזאת.
בנוסף, חשוב לזכור שלכל אחד מאיתנו יש כוח לייצר לעצמו מציאות רגועה ובריאה יותר – תוך הטמעת פעולות בשגרת החיים שהוכחו מדעית כדרכים להפגת לחץ וחרדה. בהקשר הזה מומלץ ללכת יותר ברגל ולהרבות בסוגים נוספים של פעילות גופנית כמו יוגה, שחייה, ריקוד או רכיבה על אופניים. אפשר גם לתרגל מדיטציה, להקפיד על תזונה מאוזנת יותר שגם משפיעה על הנפש ובאופן כללי – לשבת פחות מול מסכים ולזוז יותר ככל שמתאפשר.
הכותב הוא פסיכולוג קליני
