פרופ' בלה קאופמן, נשיאת המערך האונקולוגי במרכז הרפואי שיבא ואחת ממומחיות סרטן השד המובילות בעולם, נפטרה הבוקר (יום ה') מסרטן השד.
פרופ’ קאופמן עסקה שנים רבות בטיפול ובמחקר של סרטן שד תורשתי והייתה חברה בפורום בינלאומי של רופאים העוסקים בנושא. קאופמן טיפלה במאות חולות סרטן השד ופרסמה מחקרים רבים בתחום ונחשבה לאחת הרופאות האנושיות והאמפטיות ביותר בישראל. ביוני 2013 קיבלה פרס בכנס ASCO (האיגוד האמריקאי לאונקולוגיה קלינית) בשיקגו.
קאופמן אובחנה בשנת 2005 עם סרטן שד דו־צדדי. "השינוי הפתאומי הזה מסטטוס של רופאה מוכרת, מוערכת ואולי אפילו קובעת מדיניות, לזה של חולה, היה בלתי נסבל בשבילי. בבת אחת קם לו קיר דמיוני משני עברי השולחן – מצד אחד הרופאים, המטפלים, הממליצים, הקובעים את הדרך, ומצד שני החולות, המבולבלות, אלו שמאבדות קצת שליטה על החיים. נוצר מין קיר כזה גדול שמפריד ביני לבין החברים שלי, ביני לבין הקולגות שלי, שרואים אותי כעת כחולה ולא כרופאה. אני חשבתי שהצד הזה של הרופאים נותן לנו רשת ביטחון. אבל זה ממש־ממש לא ככה", סיפרה בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" בשנת 2018.
1 צפייה בגלריה
"השינוי הפתאומי הזה מסטטוס של רופאה מוכרת, מוערכת ואולי אפילו קובעת מדיניות, לזה של חולה, היה בלתי נסבל בשבילי". פרופ' בלה קאופמן ז"ל
(צילום: לי קוברסקי)
"פשוט שכחתי לחזור לביקורת, היה לחץ בעבודה"
פרופ' קאופמן טופלה, אבל בשנת 2012 חזרה המחלה. "בדיקת MRI שגרתית הראתה נגע בכבד. כמובן שהלכתי לאולטרסאונד שהראה ציסטה בכבד או משהו נוזלי", היא משחזרת. "כולם נשמו לרווחה וביקשו ממני לחזור אחרי שלושה חודשים לביקורת, אבל אני שכחתי. באמת שכחתי. זו לא הדחקה, זו לא הכחשה. פשוט שכחתי. היה לחץ בעבודה, התעלמתי לחלוטין ושכחתי".
כשהיא ביצעה את בדיקת ה-MRI הגידול היה גדול פי שלושה מאשר שנה קודם לכן ופרופ' קאופמן הוגדרה כחולת סרטן שד גרורתי. אולם מהר מאוד חזרה לתפקיד של פרופ' קאופמן ועד לאחרונה עוד טיפלה בחולות. "הייתי ואני עדיין בסוג של תזזית כדי ללמוד יותר על הגידול שלי. אני רוצה להכיר אותו, להבין אותו – אבל לא להתיידד. משהו בבחינת 'דע את האויב'. רציתי לקבל את כל האינפורמציה. ואולי־אולי להיות יצירתית בבחירת הטיפול".
על הדסקטופ שלה במחשב הייתה תיקייה שנקראת "המחלה של בלה", וכוללת עשרות מסמכים עם שמות כמו "11 דרכים לטפל בכבד" או "המשמעות של מוטציה תורשתית CHEK2". קאופמן העידה שהיא ממלאה את התיקייה הזו באובססיביות. יש שם שקופיות, מאמרים, התכתבויות, וכל מה שהיא צריכה לדעת על הגידול שלה.
קאופמן הייתה אהודה במיוחד על המטופלות שלה, חלקן שמרו איתה על קשר זמן רב לאחר שהחלימו:"המטופלות שלי יוצאות ממני עם כל האינפורמציה אבל תמיד גם עם קצת תקווה. אני, כמטופלת, לקחתי לעצמי את התקווה והאופטימיות. אולי בגלל שאני יודעת כל כך טוב איך נראה הסוף, ולהן זה לא כל כך ברור עדיין. אני נותנת לעצמי יחס אחר, פחות עדין, לעומת היחס שאני מפנה כלפי החולות שלי".
בזכותה נמשך הטיפול ב"לינפרזה"
בזכות פרופ' קאופמן לא נגנזה התרופה "לינפרזה" שהצילה חיים של אלפי נשים בעולם. "המצאת התרופה הייתה מהלך גאוני של כמה מדענים אנגלים, אבל משם ואילך היו לה חבלי לידה קשים", סיפרה בעבר פרופ' קאופמן. "בחברת התרופות בדקו אותה על חולות עם סרטן השחלה והתוצאות לשיטתם לא היו מספיק טובות. היו כבר תוצאות ראשונות בסרטן השד, אבל הם קיבלו רגליים קרות – אולי מנימוקים כלכליים, אולי מנימוקים אחרים.
"לנו, האונקולוגים, היה ברור שיש איזושהי השפעה של התרופה. לפני תשע שנים הודיעה פתאום החברה שהיא מפסיקה את פיתוח התרופה. כולם נרעשו. גם החולות. בכינוס שהשתתפתי בו פגשתי את הסמנכ"ל לענייני אונקולוגיה של אסטרהזניקה ואמרתי לו בסוג של חוצפה ישראלית, 'תשמע, אי־אפשר לעשות כזה דבר, חייבים להמשיך לבדוק את זה. אי־אפשר להשאיר את החולות ללא טיפול. אנחנו יודעים שהתרופה עובדת. לפחות תאשרו לנו לתת את התרופה כטיפול חמלה'".
"התוצאות של הטיפול ב'לינפרזה' בסרטן השחלה היו יוצאות מן הכלל, בסרטן הלבלב זו הייתה הפעם הראשונה שנצפתה פעילות של תרופה על סוג הסרטן הזה"
למרבה ההפתעה, הבכיר בחברת התרופות אישר את הבקשה של פרופ' קאופמן. "הוא הסכים שניתן את הטיפול לחולים וחולות שמיצו כל טיפול אחר – לא רק עם סרטן השד אלא בכל האבחנות שיש בהם מוטציה של BRCA. הקולגות שלי בחו"ל ששמעו על כך, ביקשו גם להצטרף וככה קיבלנו אישור ל-300 חולות בכל העולם. אצלנו בשיבא גייסנו 82 חולות למחקר. התוצאות בסרטן השחלה היו יוצאות מן הכלל, בסרטן הלבלב זו הייתה הפעם הראשונה שנצפתה פעילות של תרופה על סוג הסרטן הזה. המחקר התפרסם בסופו של דבר והתקבל לעיתון אונקולוגי נחשב ביותר".
בארגון רופאים לזכויות אדם כתבו הבוקר בחשבון הטויטר שלהם: "אנו אבלים על פטירתה של חברתינו האהובה, פרופ' בלה קאופמן, מבכירות האונקולוגיות בישראל ובעולם, מתנדבת מסורה וחברת הוועד המנהל מזה שנים רבות. הקהילה הרפואית וקהילת זכויות האדם בישראל איבדו את אחת החברות החשובות בהן. היא תמשיך להיות עבורנו מודל לחיקוי ומקור השראה. יהי זכרה ברוך".
פרופ' קאופמן הובאה למנוחות היום (יום ה') בבית העלמין בתל מונד.
