"סגרנו שבת בבסיס, בשעות הבוקר המוקדמות התעוררנו בשגרה, כמו בכל יום, ל'כוננות עם שחר', היינו חצי מנומנמים בתוך רכב הזאב (אמבולנס צבאי ממוגן) והאזנו בקשר לכוחות. בסביבות השעה 06:20 שמענו בומים מטורפים, לא הייתה אזעקה, ולא הפסיקו פצמ"רים על מוצב כרם שלום. במקביל החלו בקשר דיווחים על התקרבות מחבלים לגדר שהתצפיתניות זיהו, הפצמ"רים נפלו כבר ממש כמה מטרים לידנו וההדף היה קשה".
בשלב הזה, קיבלו החובש הגדודי של סיירת חטיבת הנח"ל, סמל ראשון דור אשכנזי (21), והפרמדיק של הסיירת, סמל אלמוג אורן (21), החלטה ראשונה דרמטית: "החלטנו להיכנס למיגונית הקרובה. הבנו שבטוח יש פצועים בגזרה. רצינו להיות זמינים והדילמה הייתה קשה, אבל החלטנו לרדת מהזאב למיגונית הקרובה. לא היה לנו ספק שזה אירוע רב-נפגעים. למרות האינסטינקט הראשוני לפתוח את המרפאה ולטפל בפצועים בה, במקום שבו נמצא כל הציוד הרפואי, הבנו שזה מסוכן. יש הרבה פצועים והם במצב לא טוב".
דור ואלמוג בחרו אפוא במיגונית קטנה עם פתח צר מאוד שתשמש כמרכז איסוף הפצועים והטיפול בהם. היא הפכה במהלך הלחימה ל"בית חולים שדה", שם טיפלו בפצועים והכינו אותם להטסה במסוק. מתוך המיגונית, שהייתה חצי פתוחה, דור ואלמוג התחילו לראות עשרות מחבלים שדוהרים בדרכם למוצב. "החובשים ואני התחלנו בחילופי אש משמעותיים ואז הצטרפו ללחימה גם כוחות נוספים של לוחמים, שהיו עדיין במיטות עם בוקסרים. התחלנו לירות עליהם כדי שלא יכבשו את המוצב", מספר אשכנזי.
"אלמוג הפרמדיק התחיל לטפל בפצוע ואנחנו, אני ושני החובשים, ניסינו להגיע לפצועים הנוספים. באותו הזמן זיהיתי מחבל שרץ לכיוון מגורי הבנות, יריתי בו והוא נפל על הרצפה. עליתי בקשר של הקצינים כי הבנתי שהמחבלים מנסים לעשות לנו איגוף"
"קיבלנו בקשר דיווח על פצוע בתוך המוצב שנמצא בנקודה יחסית מרוחקת". ההגעה לאותו הפצוע, תחת אש בלתי פוסקת ותוך חיפוי של מפקד כוחות הצלפים, הייתה מורכבת. בגבורה ובקור רוח, תוך שיורים עליהם מחבלים, הצליחו להגיע לאותו חייל פצוע והכניסו אותו למיגונית. "הייתה לו פציעת גפיים, כדור ביד ימין. אלמוג הפרמדיק התחיל לטפל בפצוע ואנחנו, אני ושני החובשים, ניסינו להגיע לפצועים הנוספים. באותו הזמן זיהיתי מחבל שרץ לכיוון מגורי הבנות, יריתי בו והוא נפל על הרצפה. עליתי בקשר של הקצינים כי הבנתי שהמחבלים מנסים לעשות לנו איגוף".
4 צפייה בגלריה
מימין פרמדיק הסיירת, סמל אלמוג אורן, משמאל - החובש הגדודי, סמ"ר דור אשכנזי
(צילום: דו"צ)
סמ"ר דור אשכנזי ביקש מאחד הלוחמים לעזור להם בחיפוי אש. הם דילגו בצמדים, "ממש כמו בטירונות", כדבריו, כדי להצליח להביא את הפצועים הקשים לאותה המיגונית הקטנה תחת המון המון ירי ואש. "אלמוג ואני עברנו פצוע פצוע כדי להבין את תמונת המצב. בנינו טבלה מסודרת, סיכמנו, בנינו מה תוכנית הטיפול להמשך", מספר אשכנזי, "ניהלנו את האירוע והתייחסנו אליו כעוד אחד מעשרות התרגולים שעשינו".
קראו עוד:
לפני כמה שבועות, קצינת הרפואה החטיבתית אימנה את תאג"ד (תחנת איסוף גדודית) סיירת הנח"ל לאליפות צה"ל, שהייתה אמורה להתקיים השבוע. החובש הגדודי, הפרמדיק וצוות החובשים תרגלו טיפול בעשרות פצועים, תחת אש, שלכל אחד מהם מורכבות טיפולית אחרת. הם לא דמיינו שאותו התרגיל הוא זה שיכין אותם לטפל ולהציל את חייהם של עשרה מחבריהם לגדוד.
"אנחנו קודם כל לוחמים ואחר כך מטפלים", מסביר אשכנזי, "השלב הראשון בטיפול כצוות תאג"ד הוא בכלל להגיע למצב שאתה יכול לטפל. אני בתור חוג"ד (חובש גדודי) מנהל אירוע, זו הדמות הפיקודית של צוות הכוננות הרפואית. איתי יש פרמדיק שהוא הסמכות הרפואית הבכירה באירוע בשטח, ובנוסף יש שני חובשים שנותנים סיוע".
דילמות טיפוליות תחת אש
הקרב על מוצב כרם שלום נמשך כשש שעות. שש שעות שבמהלכן שום עזרה בפינוי הפצועים לא הגיעה למרות זעקתם. "במהלך השעות, הרבה מהציוד הרפואי שלנו נגמר. אזלו לנו למשל הפלסמות, מנות הדם מצילות החיים, בגלל כמות הפצועים המורכבים וגם בלון החמצן נגמר".
השניים הבינו שהם לבד, ששום סיוע לא יגיע בקרוב, והם חייבים להסתדר ולהיות יצירתיים. הם החליטו להתקשר לקצין הרפואה הראשי באיו"ש, רופא בכיר, שענה להם במקצועיות, כדי לסייע מרחוק בניתוחים שעשו בתנאים לא תנאים ותחת ירי בלתי פוסק. הפרמדיק אלמוג אורן משתף בניתוח השדה שהוא זוכר במיוחד: "הבנו שאנחנו חייבים לעשות ניתוח פתיחת נתיב אוויר (טרכאוסטומיה) כדי להציל לחייל את החיים. זה היה מאתגר לעשות את זה על החול, במיגונית הקטנה בשטח, עם פצועים נוספים, גם בבית חולים זה מורכב, אבל אפילו לא חשבנו על זה".
"התסכול היה מאוד גדול והיינו צריכים בכל פעם למצוא אלתורים כדי להחזיק את הפצועים בחיים", משחזר אשכנזי, "הזאב של התאג"ד, נורה בכמה טילי RPG עם כל הציוד הרפואי בתוכו. כל המכשור והציוד נשרפו לגמרי. היה לנו אמבולנס של החטיבה הדרומית במוצב, המפתח שלו היה בתוך רכב הזאב השרוף. אז החלטתי לרוץ לאמבולנס ועם הקנה של הרובה שברתי את השמשה כדי להצליח להביא את בלון החמצן שנמצא בתוכו, בלון ששוקל משהו כמו 30 קילו, וסחבתי אותו לאלמוג שטיפל בפצועים".
"יש גדר שמפרידה ביני לבין הפרדס שבו מסוק החילוץ אמור לנחות. באמצע יש עדיין מחבלים. החלטנו בהחלטה של רגע לקחת רכב זאב של צוות הצלפים ופשוט ניגחנו עם הרכב את הגדר. הצלחנו לעשות בה חור ענק שדרכו העברנו למסוק את הפצועים"
האלתורים לא תמו שם. השניים התרוצצו בכל החדרים במוצב כדי לאסוף שאריות של ציוד רפואי, מתיק של חובש שיצא בשבת הביתה ועוד ציוד שהצליחו לאתר במקרה בחלק מהחדרים.
התקווה הגיעה עם טלפון שקיבל אשכנזי מחמ"ל חיל האוויר שבישר שמסוק פינוי בדרך אליהם. "הם התקשרו לטלפון האישי שלי. לא לקשר. טייסת חיל האוויר מתקשרת אליי, היא במסוק יסעור ושואלת אותי איפה היא יכולה לנחות, אני שולח לה מיקום בווטסאפ של פרדס שאיתרתי ליד המוצב", הוא מספר.
מוצב כרם שלום, שבתוכו עדיין התנהלו קרבות וחילופי אש, מוקף בגדר. "יש גדר שמפרידה ביני לבין הפרדס שבו מסוק החילוץ אמור לנחות. באמצע יש עדיין מחבלים. החלטנו בהחלטה של רגע לקחת רכב זאב של צוות הצלפים ופשוט ניגחנו עם הרכב את הגדר. הצלחנו לעשות בה חור ענק שדרכו העברנו למסוק את הפצועים".
4 צפייה בגלריה
משמאל לימין: אלמוג הפרמדיק, דור אשכנזי החוג"ד, גיא לאמב חובש מהתאג"ד וניתאי קסטוריאנו חובש תאג"ד
(צילום: דו"צ)
צוות של יחידת החילוץ 669 עם פרמדיקים ורופאים שקפצו מהמסוק סייעו לדור ולאלמוג לפנות את הפצועים תוך דקות. "זה היה מהיר מאוד אבל קשה מאוד. הפצועים היו בתוך המיגונית והפתח היה צר מאוד. חלקם היו ללא הכרה וחלק מהם לא יכלו ללכת. החלטנו לקחת שמיכות צבאיות שעליהן הנחנו את הפצועים, וכך הצלחנו להוציא אותם מהפתח הצר אל האלונקה ולמסוק".
ברגע שפינו את כל הפצועים, במקום לנשום לרווחה, דור ואלמוג הבינו שהם חייבים לסדר ולהיערך לפצועים הבאים. "הדבר הראשון שעשינו כשפינינו את הפצועים היה להתאפס על הציוד שלנו ולהבין מאיפה אנחנו משיגים ציוד חדש. חילקנו תפקידים. כל אחד הלך לחפש ציוד מכל מקום שאפשר למצוא בבסיס, פינינו את הדברים וניקינו את המיגונית, התכוננו מחדש לאירוע רב נפגעים נוסף. כשאתה חובש, אי אפשר לדעת מתי וכמה פצועים עוד יבואו".
הדודה ובת הדודה נרצחו בכפר עזה
דור, שפעל בקור רוח יוצא דופן ופיקד ועדיין מפקד על התאג"ד, נאלץ במקביל לאירוע המורכב להתמודד עם בשורות אישיות קשות מאוד. "בזמן שאלמוג ואני טיפלנו בפצועים, אמא שלי עדכנה אותי שאבד הקשר עם דודה שלי ובת דודה שלי מכפר עזה, ארן וטובה אורן ז"ל, שנרצחו בממ"ד בביתן", סיפר בכאב.
דור ואלמוג חולמים להיות רופאים. "יש בינינו קשר מיוחד", הם מודים: "אנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים, מסתכלים על טבלת השליטה ואנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות. אנחנו יודעים להרגיע אחד את השני ולחזק אחד את השני, למרות התסכולים".
"בזמן שאלמוג ואני טיפלנו בפצועים, אמא שלי עדכנה אותי שאבד הקשר עם דודה שלי ובת דודה שלי מכפר עזה, ארן וטובה אורן ז"ל, שנרצחו בממ"ד בביתן"
אלמוג משתף מצדו שאירוע רב נפגעים זה משהו שמתכוננים אליו במהלך כל השירות. "כשהרגע הזה מגיע, בתור מטפל זה הזמן שלך להתעלות על עצמך. אתה סומך על האינסטינקטים שלך. אין זמן לעצור. אתה רץ על הפרוטוקולים שאתה פשוט זוכר בעל פה", הוא מספר.
סמל ראשון דור אשכנזי היה אמור לצאת השבוע לחופשת השחרור. במקומה היא ממשיך להציל חיים עם הפרמדיק של הסיירת, אלמוג אורן, ועם יתר החובשים בצוות התאג"ד.
בימים אלה הם נמצאים בבסיס אימונים בדרום. "האירוע הזה נתן לנו המון ניסיון מקצועי. זה נתן לנו הרבה ביטחון עצמי באיך אנחנו מטפלים בפצועים בזמן אמת. אבל אנחנו ממשיכים להתאמן על התרחישים הגרועים מכל", משתף אורן, "אירוע כזה משנה את התפיסה שלך בנוגע להכל. פתאום מבינים את המהות של התפקיד שלנו. אחרי שחווים אירוע אמיתי מסתכלים על תרגולים מזווית שונה. אנחנו יודעים לקחת את הלקחים והמסקנות".
"גאה שעשינו את העבודה שלנו"
עולם הרפואה לא רחוק מאורן הצעיר, שאחותו הגדולה רופאה. "לקח לי כמה ימים לדבר על הסיפור הזה עם המשפחה, זה אירוע קשה ולקח כמה ימים לעכל אותו. אבל המשפחות שלנו גאות. אחותי התלהבה מהתפקוד שלי, אני גאה שעשינו את העבודה שלנו, את הדברים שהוכשרנו לקראתם ושהצלחנו כתאג"ד במשימה שמוטלת עלינו".
"כל הפצועים שעברו דרכנו נמצאים כרגע בשיקום. ואני אומר את זה בגאווה גדולה. דיברתי עם עוד אחד מהפצועים שנפגע מ-RPG והוא סיפר שעכשיו הוא כבר לא מרותק למיטה. הוא מתחיל להשתקם. כל השיחה הוא רק חזר ואמר כמה הוא מעריך אותנו וכמה אנחנו תותחים. זה נותן פרופורציה לדברים"
"שני חיילים שטיפלנו בהם עם פגיעות גפיים הגיעו השבוע לבקר אותנו בבסיס האימונים. וזה היה מרגש לראות אותם הולכים על הרגליים – זה היה ממלא בצורה אחרת", משתף אלמוג. דור מוסיף: "כל הפצועים שעברו דרכנו נמצאים כרגע בשיקום. ואני אומר את זה בגאווה גדולה. דיברתי עם עוד אחד מהפצועים שנפגע מ-RPG והוא סיפר שעכשיו הוא כבר לא מרותק למיטה. הוא מתחיל להשתקם. כל השיחה הוא רק חזר ואמר כמה הוא מעריך אותנו וכמה אנחנו תותחים. זה נותן פרופורציה לדברים, זה מראה שאשכרה הצלנו חיים והוא לא הפך לעוד שם ברשימת ההרוגים הארוכה. זה מה שנותן לנו את מהמוטיבציה להמשיך ולהבין כמה חשוב מה שאנחנו עושים".
המסר של דור להמשך ולצוותי הרפואה האחרים: "תמיד להיות מוכנים לאירוע המורכב הבא. לא להגיד 'טוב, זה לא יפגוש אותי', אלא להתכונן לפצועים מורכבים והרבה. תתכוננו לגרוע מכל. תחשבו כמטפלים שכל חייל הוא עולם".
