באוגוסט קשה לנו להקשיב אחד לשני. חם ולח, הילדים בלי מסגרות ויש בידודים - בקיצור יש לנו המון סיבות. אבל האמת היא שגם ביולי היה לנו קשה להקשיב, וגם לפני זה.
כי להקשיב זה לא פשוט. אתה צריך לרוקן את עצמך מעצמך - כדי לתת מקום לדברים שהשני אומר לך, וזה אפילו מסובך יותר כשזה מגיע לאנשים הקרובים לנו ביותר - בן/בת הזוג, ילד, אחות, ההורים שלנו - אז יש לנו מעורבות ודעה, ואיזו עצה טובה לתת, אנחנו מעורבבים שם.
עוד שיחות של שירלי:
"אנשים מפחדים להקשיב - כי הם מפחדים שזה ייאלץ אותם להשתנות", אומרת אסנת בוסקילה-ים, יועצת ארגונית, מרצה במרכז הבינתחומי וחוקרת הקשבה. את עבודת הדוקטורט שלה הקדישה לחקר תהליכי הקשבה בצוותים. בוסקילה-ים נוגעת בליבת הקושי עצמו - הפחד להקשיב הוא צאצא של הפחד להשתנות.
אנחנו פוחדים להקשיב ואוטמים את עצמנו מחשש שאם נקשיב באמת, נצטרך לשנות את הדעה ואת ההתנהגות שלנו.
יש בדיחה שאומרת שלישראלי יש רק שני מצבים בתוך שיחה - או שהוא מדבר, או שהוא מחכה לתורו לדבר. (אם הוא אכן מחכה ולא מתפרץ). סגנון ההקשבה שלנו הוא ללא ספק גם תוצר של התרבות שבתוכה אנחנו גדלים. אבל היכולת להקשיב והתחושה שמקשיבים לי, הם התנאים הבסיסיים ליצירת קשר קרוב ובטוח. הקשבה הדדית היא הדבק של מערכות היחסים שלנו, היא מה שעוזר לנו להרגיש שייכים. היא מפיגה את בדידותנו ומהווה אקלים נפלא להתפתחות שלנו.
כדי להבין מה אפשר לעשות כדי להיות מקשיבים טובים יותר - הזמנתי את ד"ר אסנת בוסקילה-ים לשיחה בפודקאסט שלי. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בתהליכי הקשבה המתקיימים בתוך צוותים בחברות הייטק. אבל מהמחקר שלה מאפשר לגזור מסקנות יישומיות לסלון המשפחתי של כל אחד מאתנו, לצוות הקטן והחשוב הזה שנקרא המשפחה שלנו.
הפרק גדוש ברעיונות וטכניקות שיעזרו לכם ליצור אווירה של הקשבה בתוך המשפחות שלכם, לאמן את עצמכם להיות מקשיבים טובים יותר, וגם להדריך את האנשים שלכם, איך לשמוע אתכם טוב יותר.
לשיחה המלאה עם אסנת בוסקילה-ים בפודקאסט - איך להקשיב טוב יותר - האזינו:
הנה כמה רעיונות ומחשבות שיעזרו לכם להיות מקשיבים טובים יותר:
1. יכולת הקשבה היא תכונה שאנחנו נוטים לייחס לעצמנו בקלות יתרה, ולעיתים קרובות באופן שלא מחובר למציאות. הצעד הראשון שכדאי לעשות בדרכם להפוך למקשיבים טובים יותר, הוא לשאול את האנשים הקרובים לכם: "איך אני בתור מקשיב"? בקשו מהם לספר לכם בכנות מה הם מרגישים על אופן ההקשבה שלכם, באיזה סיטואציות הם מרגישים מוקשבים ומתי לא? ומה הם היו רוצים שתעשו אחרת.
2. "יש נטייה להאשים תמיד את המקשיב, כאילו כל האחריות נופלת עליו", מסבירה בוסקילה-ים, "אבל גם לדובר יש תפקיד בסיפור הזה. הוא צריך לדבר באופן שאוכל להקשיב לו". אם אתם רוצים שיקשיבו לכם טוב יותר - תנו את הדעת גם על האופן שבו אתם מדברים. שאלו את עצמכם - האם אתם מאריכים בדיבור? אולי משעממים או הולכים סחור סחור במקום ישר ולעניין? האם בחרתם את התנאים הנכונים לשיחה הזו? אולי בחרתם לספר לבת הזוג על המריבה האחרונה עם המתבגר דווקא כשאתם עומדים בתור לקופה בסופר ויש המון הסחות דעת מסביב? בחרו את נושא השיחה גם בהתאם לתנאים הסביבתיים. שיחות עמוקות ונושאים מורכבים - כדאי שיחכו לסביבה שקטה ומאפשרת.
3. בסיטואציות שבהן יש ריבוי משתתפים, גם נושא ההקשבה הולך ומסתבך. בדיוק כפי שקורה סביב שולחן ארוחת הערב המשפחתית שלנו, כך גם בישיבות צוות במשרד - יש ריבוי דוברים וריבוי מקשיבים, בכל יחידת זמן מישהו רוצה להתפרץ. המנהל בצוות ("ראש המשפחה" אם תרצו) הוא מי שמשתית את הנורמות של הקשבה או אי הקשבה בחדר. לדוגמא, האם הוא מאפשר התפרצויות רבות אחד לדברי השני? האם הוא מאפשר הסחות דעת (כמו רשות לסמס בזמן הישיבה)? האם המנהל נואם באופן בלעדי או משאיר מקום גם לאחרים לדבר? המחקר של בוסקילה-ים הצביע על כך שבמקרים שבהם המנהל היה זה שתפס את כל הבמה, נרשמו מדדי ההקשבה הנמוכים ביותר.
כהורים יש לנו נטייה למלא את השתיקה באמצעות מלל, בניסיון לדובב את הילדים. לפעמים כדאי לעשות ההיפך. לפעמים תופתעו לגלות שהשקט מאפשר לילדים להתחיל לספר, לאט, בדרך ובקצב שלהם
4. אם אנחנו רוצים לגזור מהמחקר על הצוותים כמה כללי אצבע לעידוד הקשבה בצוות המשפחתי שלנו - הנה כמה תובנות שכדאי ליישם:
- לא להרבות בנאומים.
- לאפשר לכל מי שיושב סביב השולחן לדבר גם בסולו.
- לוודא שאין כאלה שתמיד מדברים וכאלה שתמיד שותקים. את השתקנים כדאי לדובב, לפנות אליהם באופן ישיר ולהזמין אותם לשיחה.
- כאשר אתם מעוניינים לעודד הקשבה, הרחיקו את כל ה"מסיחים" מהשולחן המשותף. זה הזמן לערום את הטלפונים הסלולריים ולהניח אותם על מדף רחוק.
- לא לפחד מרגעי שתיקה. כהורים יש לנו נטייה למלא את השתיקה באמצעות מלל, בניסיון לדובב את הילדים. לפעמים כדאי לעשות ההיפך. תנו לשקט לרבוץ קצת סביב השולחן, אל תמהרו למלא את המקום. לפעמים תופתעו לגלות שהשקט מאפשר לילדים להתחיל לספר, לאט, בדרך ובקצב שלהם.
- אסנת מספרת איך בעקבות המחקר האקדמי שלה היא עשתה שינוי באופן שבו היא מקשיבה. "אימנתי את עצמי להקשיב טוב יותר, הדבר הראשון שאני עושה זו ההחלטה להיות עדה לסיפור שלך. פשוט להיות נוכחת". אפשר לאמן את השריר הזה לפרק זמן קצוב. להחליט ביני לבין עצמי שבעשר הדקות הבאות אני מקשיבה בלי להשלים את המשפט של הצד השני, בלי לדעת מראש מה הוא הולך לומר לי, בלי לתקן אותו ולהוסיף עובדות, בלי להתווכח ולהניח את דעתי על הדעה שלו.
קשה - אבל משתלם!
