אולי זו הקורונה, אולי האנטישמיות הגואה בארצות-הברית, אבל נתונים כאלו לא נרשמו כבר 40 שנה: בשנת 2021 הגיעו לישראל 4,500 עולים חדשים מארצות הברית, 1,000 עולים יותר מהממוצע השנתי. מתוך אותם אלפים שעלו בשנה שעברה, הגיעו גם 96 רופאים ו-286 בעלי מקצועות מתחום הרפואה, תגבור נאה למערכת הבריאות הישראלית, שתעמוד בשנים הקרובות בפני מחסור רציני ברופאים, עם פרישתם לגמלאות של אלפי הרופאים שהגיעו לכאן בעלייה הגדולה מרוסיה בשנות ה-90.
מגמת הזינוק בעולים מארצות-הברית צפויה להימשך גם ב-2022. רמז לכך אפשר היה לראות בכנס MedEx, שאורגן על-ידי "נפש בנפש", הארגון שמסייע בהעלאת יהודי צפון אמריקה ב-20 השנים האחרונות, בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק״ל ו-JNF-USA. מטרת הכנס, שנערך בניו-ג'רזי לפני מספר שבועות בשיתוף משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית בישראל - לסייע לאנשי רפואה המעוניינים לעלות ארצה לנחות בישראל כשבידם רישיון תעסוקה ומקום עבודה מובטח במערכת הבריאות.
"בזמן הקורונה ראינו עלייה גדולה מאוד בפניות של רופאים מארצות-הברית לעלות לישראל", אומר רונן פוקסמן, מנהל חטיבת קשרי ממשל ותעסוקה ב'נפש בנפש', "ואני מדבר גם על כאלו שכבר עלו לישראל והמשיכו לעבוד בארצות-הברית. פתאום השמיים נסגרו והם מצאו עצמם או תקועים שם ולא יכולים לחזור הביתה לישראל, או חסרי עבודה בישראל. זו היתה הפעם היחידה מאז קום המדינה שהעלייה לישראל ממש נעצרה. גם במלחמות הכי גדולות העלייה מעולם לא נעצרה. אנשים הבינו שבישראל יותר בטוח".
העלייה מארצות-הברית וצפון אמריקה נחשבת לא רק לאיכותית, אלא רשמה בשנים האחרונות נתוני הצלחה חסרי תקדים בכל הקשור להצלחת הקליטה בישראל. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-90% מהעולים מצפון אמריקה נקלטים מצוין בישראל ונשארים כאן. "זה נתון חסר תקדים", מוסיף פוקסמן. "כשמדובר ברופאים או כאלו שעוסקים במקצועות הרפואה, רובם סוגרים עבודה לפני שהם מגיעים לכאן, כך שהסיכוי למפח נפש נמוך מאוד".
השכר הנמוך יותר בישראל , יוקר המחיה או קשיי הקליטה הרבים שצפויים להם כאן – כל אלו לא מנעו מ-350 רופאים ואנשי צוות רפואי להגיע על חשבונם מכל רחבי ארצות-הברית ליריד התעסוקה, שהתקיים בניו-ג'רזי בהשתתפות נציגי משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית, בכירים מקופות החולים ונציגי בתי-חולים במרכז ובפריפריה.
אחד אחד הם עברו בין עשרות הביתנים ביריד, שם ישבו נציגים מכל בתי החולים וקופות החולים וערכו ראיונות עבודה, כדי שלפחות לישראל יגיעו העולים החדשים, עם משרה מובטחת בכיס. חמישה מהם ישבו איתנו לשיחה על הכוונה לעלות באמצע החיים לישראל, על הסיבות שהובילו אותם להחלטה, על הפחדים ממה שהעתיד בארץ צופן להם וכן, גם על הקיצוץ המשמעותי בשכר והירידה הצפויה ברמת החיים.
ד"ר אלן ספיירא
בן 59, מומחה ברפואת חירום, רפואת מטיילים ורפואה טרופית, מוסמך בדיקור סיני. מתגורר בפרבר של סן פרנסיסקו
מה גרם לך לרצות לעלות לישראל?
"זה חלום ישן שלי של הרבה מאוד שנים שאני סוחב איתי. יש לי בני דודים בישראל ואני מגיע כמעט כל שנה. אני מאוהב בישראל מאז שהייתי ילד. שירתתי בקבע בצבא ארה"ב עד לפני שנה ולכן לא יכולתי לעלות כל עוד אני בצבא. עכשיו אני יכול. אין לי משפחה, אני מקווה למצוא אישה בישראל, מרגיש שזה הייעוד שלי".
אז אתה מכיר את ישראל, אתה לא תגיע למקום זר.
"לגמרי. אני יודע עברית בסיסית, מכיר את הכבישים, נהגתי הרבה בארץ. אני אפילו מכיר את המסעדות. בחודש הבא אני נוסע לכמה שבועות לישראל לראיונות עבודה. אני רוצה לגור בצפון אז קבעתי ראיונות בבתי החולים העמק, פוריה וזיו, ואולי גם רמב"ם".
הכינו אותך לירידה בשכר?
"ישראל בין המדינות היקרות בעולם. אני לגמרי לא מתלהב מזה שרמת השכר שלי תרד. אני גם דואג מזה שכשאגיע לגיל 67, אצטרך לפרוש לגמלאות. בארה"ב יש לי חיים מאוד נוחים ומשכורת מכובדת. המעבר לישראל הוא ממניע דתי-רוחני, אני רוצה להרגיש שייכות".
בגילך, אתה לא פוחד מהשינוי הגדול?
"לא, זה מרגש אותי. אני מאמין שזה הייעוד שלי בחיים. אני ציוני, זה חשוב לי. הרצון קיים וגם האמונה שזה יצליח. עכשיו אני צריך לעשות קצת מבחן מציאות לבדוק שאני באמת יכול להתקיים שם בכבוד ולאפשר לעצמי את הדברים שאני צריך כמו בית, מכונית ורמת חיים נוחה. ברור לי שיהיו הרבה קשיים, אבל בשביל חלומות שיש לך, לפעמים צריך לשלם, ואני מוכן לשלם לא מעט. איכות הרפואה בישראל מדהימה, גם רמת הרפואה, זה ידוע בכל העולם".
מה התגובות שאתה מקבל מהחברים?
"כולם אומרים לי שאני משוגע. יש לי בית מדהים, איכות חיים מעולה, אני גר באחד המקומות היפים בארצות-הברית. אבל אין לי כאן משפחה, הוריי נפטרו, אני גרוש, אין לי ילדים. תמיד רציתי ילדים, אולי זה מאוחר מדי, אבל לך תדע, אולי אכיר מישהי צעירה בישראל ואוכל להגשים גם את החלום הזה. הגעתי לנקודה בחיי שאני צריך לבחור – האם אני רוצה להמשיך לגור בארצות-הברית בנוחות או לעבור למקום שיעניק לי אושר. בארצות-הברית אני מרגיש מאוד נוח, אבל אני לא מאושר. בישראל, אני מאין שאהיה יותר מאושר. ארוויח הרבה פחות ואצטרך להצטמצם מבחינה כלכלית, אבל פוטנציאל האושר שם גדול יותר".
איך אתה יכול להיות כל כך בטוח שתהיה מאושר בישראל?
אני לא בטוח. אני בונה על זה ומדובר בהימור. בשנים האחרונות חוויתי לא מעט אנטישמיות. זה מגיע מלא מעט מטופלים וגם מהצוות הרפואי. יש בשנים האחרונות עלייה מאוד גדולה באנטישמיות. אתם אולי שומעים בארץ רק על ההתקפות השונות שהיו על בתי כנסת בכמה מדינות, אבל במציאות היומיומית אתה רואה את זה יותר ויותר".
אריאלה קפיטנסקי
בת 27, רוקחת במקצועה, תעלה לארץ ביחד עם בעלה עזרא ובנם בן השנה. עובדת ומתגוררת במדינת ניו-ג'רזי
איך עלה הרעיון לעלות לישראל?
"גדלתי בסביבה שעלייה לישראל היא סוג של מטרה בחיים. גדלתי במחנות קיץ של בני עקיבא, יש לי דודים ובני דודים בישראל וישראל מרגישה עבורי כמו בית. היה ברור לי שכשתהיה לי משפחה, ישראל תהיה המקום בו אגור".
מתי תעלו?
"תוך שנה, מקסימום שנתיים".
יש חששות? פחדים?
"עניין השכר הוא לגמרי מאתגר. ברור לי שרמת השכר בישראל הרבה יותר נמוכה מאשר כאן, אבל היתרונות האחרים הרבה יותר משמעותיים. כשאתה מגדל ילדים במקום שהוא לא זר לך מבחינת שייכות, זה יכול לכפר גם על משכורת יותר נמוכה. כסף לא גורם לך להיות יותר מאושר. זה לא שלא אייצר משכורת בישראל, היא פשוט תהיה נמוכה ממה שאני מקבלת כאן. אנחנו נסתדר".
מה בעלך עושה?
"הוא עובד בהיי-טק, בתחום המכירות. בוא נגיד שאני מאמינה שהוא יסתדר הרבה יותר מהר בישראל ממני כי ענף ההייטק הישראלי מחפש ידיים עובדות ויש לו הרבה מה להציע".
איפה את מתכוונת לעבוד?
"כרוקחת, לא בטוח שאעבוד בבית מרקחת. יש הרבה חברות תרופות בישראל שמעסיקות אנשים עם השכלה כמו שלי. אני לא מגבילה את עצמי לתחום עיסוק מסוים ודווקא השינוי הזה גורם לכל המעבר שלנו להיות הרבה יותר מרגש. וגם אם אעבוד כרוקחת, אני יודעת שיש מחסור גדול בישראל בתחום, אז אני לא דואגת".
ובכל זאת, מדובר בשינוי מאוד גדול.
"נכון, וזו הסיבה שהמטרה שלנו היא לעבור לקהילות שיש בהן הרבה דוברי אנגלית, כמו ירושלים, מודיעין או רעננה. אני מניחה שזה ירכך מעט את הנחיתה הקשה במדינה שלא גרת בה בעולם. אנחנו יודעים שיהיו הרבה מהמורות".
הילד הוא חלק מהמחשבה לעלות לישראל?
"לגמרי. ורצוי כמה שיותר מוקדם כדי שהוא ייקלט כמו שצריך ובכלל לא יזכור את הקשיים הראשוניים שיהיו".
ד"ר סעדיה גיז'ונט
בן 52, גינקולוג ורופא מיילד, מומחה ברפואה מונעת. נולד בגוואטמלה, משפחתו מצד אמו משתייכת לקהילת אנוסי ספרד, מתגורר בפורטו ריקו, שם גם עבר לאחרונה גיור והפך ליהודי "ללא סימני שאלה", לדבריו
למה בעצם התגיירת רק עכשיו?
"אני משתייך לבית הכנסת ולקהילה היהודית. יצא לא פעם שהכרתי בחורות יהודיות ובסוף, כשרצינו למסד את הקשר, נושא היהדות שלי תמיד היווה בעיה אז רציתי לשים לזה סוף ולהיות יהודי כמו שצריך, כמו שהדת דורשת".
ולמה לעלות לישראל בגיל שלא נחשב צעיר?
"כרגע אני חי בקהילה מאוד קטנה של 300 משפחות וקשה במצב כזה למצוא כלה יהודייה. אני רוצה לעבור לישראל ולהתחתן, זו המטרה הגדולה".
היית פעם בישראל?
"עדיין לא. הייתי צריך להגיע לישראל ב-2001, כבר היה לי כרטיס טיסה ומלונות מוזמנים, אבל אז בדיוק אירע הפיגוע במגדלי התאומים והטיסות בוטלו. מאז לא הצלחתי למצוא זמן".
מתי תעלה?
"תלוי בפגישות שיהיו לי כאן היום. אני רוצה להגיע מהר ככל האפשר. כבר שנתיים שאני עובד על זה ואני מקווה שממש תוך כמה חודשים אוכל להגיע לישראל ולהתחיל לעבוד".
איך אתה יודע שתאהב את החיים בישראל?
"אני מדבר עם הרבה אנשים מישראל, אני מודע לזה שהחיים שם לא הכי קלים וגם לא הכי זולים, אבל גרתי בחיי בהרבה מאוד מקומות בעולם ויש לי כלים טובים מאוד להתאקלמות במקומות זרים, גם אם קצת קשה".
שמעת כמה מרוויחים רופאים בישראל?
"כן, אני מכיר את הבעיה וזה בסדר. בגילי, כסף זה לא העניין. אני רוצה להקים משפחה בישראל, לפגוש את האישה המתאימה ולהביא ילדים לעולם, זו המטרה שלי. כשכסף הופך למטרה, אתה משעבד את החיים שלך כדי לעשות כמה שיותר, ואני נמצא היום במקום אחר. כרגע אני מחפש יותר את האושר בחיים, לא את המזומנים. אני מאמין שבישראל אוכל להיות מאושר יותר וכשטוב לך בחיים האישיים, הכסף גם יגיע".
ד"ר מייקל פרנק
בן 73, מומחה לרפואה פנימית ומחלות במערכת העיכול, ב-35 השנים האחרונות מנהל מרפאה פרטית במנהטן, ניו יורק, מרצה ב-NYU ומתגורר בניו-יורק
עכשיו באים?
"כן, 73 זה אולי נשמע מבוגר, אבל כוחי במותניי ואני עובד בצורה פעילה מאוד. אני לא מתכוון לעבוד במשרה מלאה וכשאני מדבר כאן עם נציגי בתי החולים וקופות החולים הם ממש מתלהבים מזה ולגמרי מוכנים לקבל אותי גם לחצי משרה".
תסגור את המרפאה במנהטן?
"כן, אולי אשכור חדר במרפאה קיימת. בכל מקרה, כיום ניתן לעשות הכל בטלמדיסין, כך שאני יכול לגור בישראל ולהמשיך לטפל בחולים שלי באזור ניו יורק ללא בעיה, לבצע כמעט כל בדיקה שאני צריך דרך המחשב. אני כבר עושה את זה כמה שנים כשאני נוסע לחודש או יותר, המטופלים שלי לגמרי מקבלים את זה ואני אפילו חוסך להם הגעה פיזית למרפאה".
למה דווקא בגיל 73?
"אבי היה רב בקהילה המקומית כאן וציוני גדול. הוא דיבר עברית שוטפת, אפילו קרא עיתונים בעברית. זה הרקע ממנו אני מגיע. ב-15 השנים האחרונות אנחנו מגיעים בכל שנה לישראל עם כל הילדים והנכדים. הם מרגישים בירושלים כמו בבית. עכשיו מגיע השלב הבא. אנחנו מגיעים לישראל ארבע פעמים בשנה. חשוב לנו שישראל תהיה חלק מחייהם".
ואתה מתכוון להישאר בישראל ולעבוד משם?
"זו הכוונה, אבל אני משאיר את כל האופציות פתוחות. זו גם הסיבה שאני לא סוגר לגמרי את המרפאה בניו-יורק. יכול מאוד להיות שנשכנע גם את הילדים לעשות עלייה. יש לי בת שגם היא רופאה באותו תחום בו אני עוסק והיא לא שוללת את האופציה לעבור לגור בישראל".
מה התגובות שאתה מקבל מאנשים סביבך?
"המטופלים שלי לא רוצים לשמוע על זה, הם פוחדים שאני אעזוב אותם. ויש את אלו שלא ממש מכירים את ישראל, רק דרך החדשות, ומאוד דואגים לי. אני צריך להסביר להם שללכת ברחובות בתל אביב או בירושלים זה לרוב הרבה יותר בטוח מללכת ברחובות של לוס-אנג'לס או ניו-יורק".
מה אתה שומע מחברים שלך מכאן שעברו לישראל ועובדים במערכת הבריאות הישראלית?
"האמת שרובם מאוד מתוסכלים כי הם עובדים הרבה יותר שעות תמורת שכר הרבה יותר נמוך. שלא לדבר על זה שחלק מהם נאלץ לעבוד בכמה משרות כדי לייצר הכנסה סבירה. אבל היתרון הגדול בלעשות עלייה בגילי זה שאני כבר לא רץ אחרי הפרנסה. עשיתי מספיק. הייתי מוכן אפילו להתנדב באחד מבתי החולים באזור ירושלים".
אסתר קוהל
בת 28, סטודנטית לרפואה ב-NYU, מתכוונת לעשות את ההתמחות בישראל כרופאת ילדים וכרופאת פגים. נולדה בירושלים, עברו לארצות-הברית עם משפחתה כשהיתה בת שנתיים. בן זוגה לחיים ישראלי
איך נולד הרעיון לעלות לישראל?
"הגעתי לישראל במסגרת שירות לאומי, עבדתי שנה בשערי צדק. השנה הזו עזרה לי לקבל את ההחלטה שאני רוצה לחיות בישראל, ורצוי לעשות את זה כמה שיותר מהר. אני מתכננת לעשות את הסטז' וההתמחות שלי בישראל. כרגע אני מחכה רק לסיים לימודים".
איך הגיבה המשפחה?
"הם מאוד תומכים, לאמא שלי לא קל שאעזוב ואולי אשכנע אותה לעלות בהמשך. אני מקווה למשוך אחרי כמה שיותר בני משפחה לישראל".
והאנשים מסביבך, מה התגובות שאת מקבלת?
"יש הרבה שאלות, איך תסתדרי עם משכורת נמוכה יותר מאשר כאן בארצות-הברית, איך תסתדרי בסטז' ובהתמחות בשפה שהיא לא שלך, אבל עבורי זה עניין גדול הרבה יותר ממשכורת, עבודה או שפה. הלב שלי רוצה כבר להיות בישראל. המוח מתרגל לאט לאט, האושר האישי שלי חשוב הרבה יותר מכסף".
מתי זה יקרה?
"במאי בשנה הבאה אני מסיימת לימודים ועוזבת מיד לישראל. יש לי חבר שגר בישראל, אז זה הופך את כל העניין לקל יותר".
גדלת באווירה ציונית?
כן, הוריי שניהם אמריקאים, גרנו בישראל חמש שנים והורי לא הסתדרו וחזרו לארצות-הברית. אז גדלתי כאן באזור ניו יורק אבל הייתי שם שנתיים – שנה בסמינר ושנה שירות לאומי במחלקת ילדים בשערי צדק. שם נפלה ההחלטה להיות רופאה".
מה מושך אותך לישראל?
"איכות החיים שם, ההרגשה שאתה בבית בכל רגע, הקרבה הבסיסית בין אנשים, החום. הרגשתי שם מאוד לא זרה למרות שהגעתי לשם רק לשנתיים. זה הקסים וקנה אותי, וכבר אז ידעתי שאני אעבור לגור בישראל בסופו של דבר".
הכתב היה אורח ארגון "נפש בנפש"
