ועידת "האנשים של המדינה" מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות
שבעה חודשים לתוך הלחימה ובמחלקות השיקום ברחבי הארץ מאושפזים 230 בני אדם, חיילים ואזרחים. ד"ר אורית שטיין-רייזנר, מנהלת בית החולים השיקומי רעות תל-אביב, אמרה היום (ד') בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו-"ידיעות אחרונות", כי מערכת השיקום לא ערוכה לתרחיש של הסלמה משמעותית בצפון. "בשיקום יש חסר מאוד מאוד גדול. גם באנשי טיפול, קשה מאוד לאייש".
לדבריה, "בנו מחלקות יפהפיות ב'פוריה', אבל צריכים לאייש אותם באנשי שיקום. אנחנו מדברים על רופאי שיקום, ואחיות, ומומחי פיזיותרפיה, וריפוי בעיסוק, וקלינאות תקשורת, ודיאטה ופסיכולוגיה שיקומית ועובדים סוציאליים ויש עוד רבים שלא אמרתי, אז זה מורכב". צפו בריאיון מתוך הוועידה:
מנכ"לית בית החולים "רעות" משתפת באתגרים
(צילום: סנטרל הפקות)
מערכת הבריאות נכנסה ל-7 באוקטובר במצוקה קשה. "החסר הזה מתבטא בחסר במיטות שיקום, במדינה יש כ-1,000 מיטות שיקום, מספר שלא עלה בשנים האחרונות, הוא נשאר די קבוע וממקם אותנו במקום לא מחמיא ביחס למדינות אחרות ב-OECD. אבל המחסור הוא לא רק במיטות. אנחנו במחסור גם של כוח אדם, גם רופאים, גם אחיות, גם מקצועות הבריאות. המקצוע במצוקה, הוגדר על ידי משרד הבריאות כמקצוע במצוקה. מתוך 9,000 מתמחים בארץ, כ-200 מתמחים בשיקום. זה המצב שהיינו בו ב-7 באוקטובר".
איך המערכת מצליחה בכל זאת להתמודד עם מספרים כל כך גדולים של אנשים שזקוקים לשיקום?
"מתמודדים עם זה עם הרבה חשיבה מחוץ לקופסה וגמישות, וניוד של מטפלים כדי להתמודד עם כמויות עצומות של פצועים. ועדיין אני חושבת שיש פערים ולא כל אחד יוכל לקבל את השיקום שהוא ראוי לו".
מה בכל זאת מאפיין את תהליך השיקום של פצועי המלחמה הנוכחית?
"הפצועים הם פצועים מורכבים. אני אגיד שכולם זקוקים לשיקום, הן גופני והן נפשי. יש פה אומה במשבר, נאמר הרבה פעמים קודם ואני מסכימה לגמרי. והמקרים הם לא מקרים בודדים כמו שראינו בשנים האחרונות. מי שמגיע לשיקום, זה תמיד אירוע שהוא משברי, וכל המעגלים התומכים מסביב מעניקים תמיכה. באירוע הזה, המטפלים עצמם צריכים לשאוב את הכוחות למרות שגם הם בעצמם עוברים את הימים המאוד קשים האלו ומתמודדים, חלקם עם אובדנים, חלקם מגויסים, אצל חלקם בני המשפחה שלהם מגויסים, אז בעצם הצרה של כולנו".
ד"ר אורית שטיין-רייזנר: "כולם זקוקים לשיקום, הן גופני והן נפשי. יש פה אומה במשבר, מי שמגיע לשיקום, זה תמיד אירוע שהוא משברי. יש פערים ולא כל אחד יוכל לקבל את השיקום שהוא ראוי לו"
יש סיטואציה שזכורה לך במיוחד מהתקופה הכל כך קשה הזו?
"טיפלנו בכמה פצועים גיבורים, מכיתות כוננות של קיבוצים בעוטף. קיבוצניק כזה מכיתת כוננות, שהגיע עם פציעה לא פשוטה, עם מוגבלות. ואני חושבת שמה שבאמת ריגש אותי ונגע לליבי זה תעצומות הנפש, שאני שהוא גייס. הכוחות האלה שבעצם הובילו אותו לבצע את מעשה הגבורה ב-7 באוקטובר, עזרו לו גם להשתקם. הוא הגיע עם התגייסות מלאה לעבור שיקום מורכב, גם גופני וגם רגשי, ולחזור היום לעבודה ולמשפחה ולתפקוד כמעט מלא, זה הישג מאוד גדול.
"נפגשתי פה עם מתנדב איחוד הצלה, נהג אמבולנס גיבור, שאמר לי לפני שנייה פה למטה 'הייתי צריך למות כל כך הרבה פעמים, אני לא יכול לספור'. הוא עבר אצלנו שיקום מוצלח, שיקום שממשיך, כי השיקום הוא כזה, מטבעו הוא ארוך ולפעמים הוא גם מלווה לשנים קדימה".
הפער בין המרכז לפריפריה הוא כל כך משמעותי, שלפעמים נדמה שמדובר על שתי מערכות בריאות נפרדות.
"אצלנו ברעות בימי שגרה, מגיעים חולים לשיקום מדן ועד אילת. יש פערים עצומים בין הפריפריה למרכז. עכשיו עומד להיפתח בצפון מרכז שיקומי חדש ב'פוריה', אבל כרגע המענים מאוד חלקיים בפריפריה הגיאוגרפית".
מה את רואה שם?
"אין שם שירותי שיקום. דווקא אותם אנשים נכים ומוגבלים, על מנת לקבל שיקום טוב, הם צריכים לנייד את עצמם למרכז. בין אם מדובר באשפוז, או טיפולי יום. כל דבר כזה הוא מכשול".
נסיים בנימה אופטימית - יש תוכניות להקמת בית חולים חדש
"כן, זו בשורה מאוד משמחת, אם אפשר להגיד משמחת בימים אלה. אנחנו מדברים על בנייה של קמפוס חדש לבית החולים 'רעות' תל אביב. הקמפוס יקום בשיתוף ורוח גבית של עיריית תל אביב וקרן תל אביב על אדמות שדה דב, במגרש מאוד מרשים. אנחנו מתכננים קמפוס של מאות מיטות עם מיטב הטכנולוגיות והבנייה העדכנית ביותר. מקווה מאוד שנשקם שם רק מקרים של שגרה ולא של מלחמות".
