צרבת – יש דרכים לטפל בה: בכתבה הקודמת, כתבתי שאצל רבים מהסובלים מהתופעה קיים חוסר איזון של חיידקי המעי, ומכיוון שזהו אחד הגורמים להתפתחות צרבת, יש לחפש דרכים ליצור איזון.
לכתבות הקודמות בסדרה:
לפני כחודשיים פורסמו הנחיות בנושא מטעם החברה הבריטית לגסטרואנטרולוגיה, ואין ספק שהן עשויות לעניין את כל מי שסובל מצרבת, משובע מוקדם או מאי-נוחות לאחר אכילה – כל התופעות שנכנסות להגדרה "דיספפסיה פונקציונלית", שהיא כזכור שם כולל לאוסף תלונות הנחשבות לקשורות למערכת העיכול העליונה בהיעדר מחלה אורגנית, סיסטמית או מטבולית היכולה להסביר את התלונות.
3 צפייה בגלריה
מומלץ שהיא תעבור בדיקת נשיפה או בדיקת צואה לגילוי החיידק הליקובקטר פילורי. ואם הוא נמצא, כדאי לטפל בו
(צילום: shutterstock)
קודם קורונה, אחר כך צרבת
הבריטים כתבו כי מרבית הסובלים מכאבים או מצריבה בבטן העליונה, משובע מוקדם ו/או מתחושת כובד לאחר ארוחות – וזה קורה להם באופן קבוע במשך יותר משמונה שבועות - הם חולי דיספפסיה פונקציונלית ואינם זקוקים לבירור באמצעות אנדוסקופיה. עם זאת, יש מצבים מסוימים הדורשים הפניה להמשך בירור, כמו הופעת הסימפטומים בגיל 55 ומעלה או בגיל 40 ומעלה כשיש במשפחה סרטן ושט או קיבה.
אם המטופל סובל גם מסימפטומים של המעי הרגיז, יש לבצע בדיקת דם לשלילת מחלת צליאק. מומלץ שכל הסובלים מדיספפסיה יעברו בדיקת נשיפה או בדיקת צואה לגילוי החיידק הליקובקטר פילורי. ואם הוא נמצא, כדאי לטפל בו.
התברר שבקרב כ-10% מהמטופלים קדם להופעת הדיספפסיה זיהום חריף של דרכי העיכול. לאחרונה דווחנו גם על מקרים שבהם הדיספפסיה הופיעה לאחר קורונה.
איך מטפלים
אם המטופל חיובי בבדיקת הנשיפה או הצואה, יש לטפל קודם כל בהליקובקטר פילורי. בשלב השני ממליצים הבריטים על שינויים באורח החיים.
פעילות גופנית אירובית מומלצת לכל הסובלים מדיספפסיה – וכמובן, שינוי בתזונה, שכן אכילה גורמת להופעת סימפטומים אצל רבים מהסובלים מדיספפסיה. המזונות שמדווחים בתדירות הגבוהה ביותר כגורמים לסימפטומים: מזונות שומניים, מוצרי חלב, אלכוהול, קפה, בשר אדום, משקאות מוגזים, ירקות, מזון מתובל, חיטה ופרי הדר.
ניתוח נתונים שנאספו מכ-30 אלף איש בצרפת מעלה שמזונות אולטרה-מעובדים המכילים כמות גבוהה של שומן וחומרי טעם וצבע, קשורים עם שכיחות מוגברת של דיספפסיה. לגבי אלכוהול, יש מחקרים שמראים שעלייה בצריכתו מגבירה את שכיחות הדיספפסיה, ויש מחקרים אחרים שמעידים כי יין ובירה בעייתיים במיוחד. הקפה בעייתי גם הוא והוביל לסימפטומים אצל כ-50% מהסובלים מדיספפסיה.
יש מחקרים שמראים שעלייה בצריכת אלכוהול מגבירה את שכיחות הדיספפסיה, ויש מחקרים אחרים שמעידים כי יין ובירה בעייתיים במיוחד. הקפה בעייתי גם הוא
מתברר שגם מזונות מתובלים הם בעייתיים: אחד מכל שני אנשים הסובלים מדיספפסיה נמצא רגיש לקפסאיצין (מרכיב שנמצא בפלפלים חריפים). יש דיווחים גם על רגישות למוצרים המכילים חיטה, אף שהשכיחות של צליאק בקרב הסובלים מדיספפסיה אינה שונה בהרבה מזו שבאוכלוסייה בריאה. במחקר אחר בו נבדקו כאלו שסבלו מהתופעה, נמצא שדיאטה ללא גלוטן שיפרה את הסימפטומים בכ-80% מהמקרים, אולם מדובר במחקר קטן שכלל רק 22 משתתפים.
דיאטה נוספת שנבדקה היא low FODMAP, שבה מגבילים את כמות הפחמימות שיכולות לעבור תהליך תסיסה על ידי חיידקי המעי. במחקר אחד נמצא שהדיאטה הזו הייתה יותר אפקטיבית מדיאטות שמומלצות בדרך כלל לטיפול בדיספפסיה ושכוללות הגבלת צריכת קפה, אלכוהול, שומן, סיבים ותוספי מזון שונים. הדיאטה הזו הביאה לשיפור אצל כ-50% מהמטופלים לעומת הדיאטה שבדרך כלל מומלצת לסובלים מרפלוקס ושמביאה להטבה אצל 16% מהמטופלים בלבד.
המינון הרגיל יעיל
בשלב השלישי המחברים ממליצים על טיפול תרופתי. לגבי הטיפולים סותרי חומצה ומדכאי חומצה, הבריטים מציינים שאין עדות לכך שהדיספפסיה קשורה לייצור מוגבר של חומצה בקיבה. קבוצה אחת של התרופות הללו היא סותרות החומצה, כמו טאמס ורני, שמנטרלות את החומצה בקיבה, וניתן לרכוש אותן ללא מרשם רופא. המחברים מציינים שיש רק עדויות ספורות לכך שהן יעילות בהקשר לדיספפסיה.
הקבוצה השנייה היא חוסמי היסטמין מסוג 2. תרופות אלה, כמו פמוטידין ורניטידין, מדכאות את הפרשת החומצה בקיבה. כותבי ההמלצות עברו על כל המחקרים שבדקו את יעילות התרופות הללו בהפחתת הסימפטומים של דיספפסיה, ומצאו שהייתה הטבה, אלא שאיכות המחקרים התבררה כנמוכה: היו הבדלים ניכרים בין המחקרים, ולא כל המטופלים שנבדקו ענו להגדרה של סובלים מדיספפסיה. בשל כך החליטו הבריטים לתת המלצה פושרת בלבד לתרופות האלה.
קבוצת התרופות השלישית כוללת מוצרים המעכבים את הפעילות של משאבת המימן בקיבה ובכך מעכבים את הפרשת החומצה בקיבה: אומפרזול, קונטרולוק, נקסיום, ולנטון ועוד. כשכותבי ההמלצות עברו על המחקרים שבדקו תרופות אלה, הם מצאו 16 מחקרים שבהם השתתפו כ-6,000 מטופלים. המחקרים בדקו מינון נמוך, רגיל וגבוה של התרופות הללו, ומצאו שמינון רגיל היה יעיל, ושאין יתרון למינון גבוה. הבריטים סיכמו שקבוצת התרופות הזו יעילה לדיספפסיה, אך לא נראה שיש קשר בין ההשפעה שלהן לבין המינון שלהן, ולכן מומלץ לטפל במינון הנמוך ביותר שמביא להטבה בסימפטומים.
ד״ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה, רפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית
