בשיתוף יאנסן
"אפשר לחיות עם דיכאון, וחשוב לא להסתיר", כך אומרת הדס נתן, יו"ר עמותת לשמ"ה (לשילוב מתמודדים והעצמה בבריאות הנפש), שבעצמה מתמודדת נפש כבר 23 שנה.
"אצלי זה התחיל אחרי הלידה של בתי השלישית", היא מספרת בפודקאסט, "בהתחלה כשחזרתי הביתה, הייתי פעילה מאוד, חזרתי להתנדב, אבל אז יום אחד הרגשתי שקשה לי לתפקד, שהאנרגיות שלי הולכות ויורדות, עד שאפילו התקשיתי לטפל בשלוש הבנות שלי", היא נזכרת.
כשהבינה שהיא בבעיה, פנתה לעובדת סוציאלית בקריאה לעזרה. היא הפנתה אותה לרופא פסיכיאטר, ובמקביל גייסה את הקהילה הדתית-לאומית, בה היא חיה, לעזור למשפחה עד שתחזור לעצמה.
אבל הדרך להבראה הייתה ארוכה. הטיפול התרופתי שהתמהמה כי הניקה ("תופעה שכבר לא תקרה היום", היא מציינת), יחד עם מחשבות אובדניות ופגיעה עצמית, הובילו אותה לאשפוז. "אושפזתי כ-30 פעם מאז", היא מספרת ומסבירה כי יש אנשים שהאפיזודה הדיכאונית היא חד פעמית, ולעומתם, יש אנשים שנאלצים להתמודד עם אפיזודות חוזרות, אבל בטיפול ובתמיכה נכונים, אפשר לחיות עם זה". היום, כאמור, היא יו"ר עמותת לשמ"ה ופועלת להעלאת המודעות למתמודדי נפש.
האזינו לפודקאסט המלא:
כיצד פועלת העמותה למען מתמודדי נפש?
"העמותה פועלת בשתי זרועות עיקריות: זרוע ביצועית לליווי אנשים ושיקום בקהילה, וזרוע שנייה בליווי אנשים במהלך האשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים. בנוסף אנחנו עוסקים בפרויקט חשוב למיגור הסטיגמה של מתמודדי נפש, הפרויקט פועל בקרב סטודנטים לעבודה סוציאלית, כדי שיוכלו לעבוד עם מתמודדי נפש בעתיד".
איך יכול להיות שבשנת 2022, יש עדיין סטיגמה כזו למחלה?
"זה שילוב של סטיגמה עצמית, כשמתמודד נפש חושש איך יתייחסו אליו אם יידעו על מצבו ומה יהיו ההשלכות על חייו, יחד עם סטיגמה חברתית שעדיין קיימת. זה משהו מאוד אנושי, אבל חשוב להסביר לאנשים את האמת, כדי לנסות ולפוגג את הסטיגמה".
"אני לא מסתירה מהאנשים שאני מלווה אותם את ההתמודדות שלי, בדרך כלל התגובה טובה מאוד, הם מרגישים שאני באמת מבינה אותם ויודעת על מה הם מדברים. לכן גם קל להם יותר לקבל דברים שעלולים להישמע להם אמביוולנטיים לגבי הטיפול. הם סומכים עלי"
העמותה פועלת לחיזוק הטיפול בקהילה, לפתיחה של בתים מאזנים, שהם למעשה חלופות אשפוז. למה זה כל כך חשוב?
"החשיבות של בתים מאזנים, היא ביצירת חלופה לאשפוז. כך שאדם שלא מרגיש טוב, יקבל את הטיפול הדרוש לו בסביבתו הטבעית, במקום לנתק אותו ממנה ולהוציא אותו מהחברה. למעשה, בית מאזן הוא בית בתוך עיר או בתוך יישוב, שנמצאים בו עד 10 אנשים. יש שם צוות רפואי ופארא-רפואי שמעניק טיפול לשוהים בו. אבל עיקר הליווי אינו הליווי הרפואי, אלא המדריכים שנמצאים בתוך הבית ונותנים את התמיכה הנדרשת בכל רגע נתון. זו חוויה אחרת לגמרי מאשר אשפוז בבית חולים".
איך מתמודדי נפש מגיבים לעובדה שאת בעצמך מתמודדת נפש?
"אני לא מסתירה מהאנשים שאני מלווה אותם את ההתמודדות שלי, בדרך כלל התגובה טובה מאוד, כי הם מרגישים שאני באמת מבינה אותם ויודעת על מה הם מדברים. לכן גם קל להם יותר לקבל דברים שעלולים להישמע להם אמביוולנטיים לגבי הטיפול, כי הם סומכים עליי".
איך באמת מצליחים לשכנע אנשים שלקחת תרופה פסיכיאטרית זה בדיוק כמו לקחת תרופה, נגד סרטן, ואין בזה סטיגמה כלשהי?
"זה בעיקר עניין של לדבר ולשתף את המתמודדים. לשכנע אותם שזה לטובתם. חשוב להבין גם שטיפול תרופתי הוא רק חלק ממכלול של טיפולים, שזה לא הדבר היחיד".
היום את מרצה על הסיפור שלך, היית שותפה בכתיבת הצגה על הסיפור שלך. את כבר לא פוחדת להיחשף.
"יזמתי והפקתי הצגה על הסיפור האישי שלי, בה הצגתי את עצמי והייתה עוד שחקנית ששיחקה דמויות מתחלפות. עכשיו אני מתחילה לעבוד על להפוך את ההצגה להצגת יחיד שלי. אני רוצה להנגיש את הסיפור שלי לכולם. שאנשים יבינו שזה יכול לקרות להם ואפשר להתמודד ולחיות עם זה".
לא סתם קוראים לזה "נכות שקופה", כי בעצם כל אחד יכול להיות מתמודד נפש.
"בהחלט. זה שכולם לא רואים עליהם שום דבר כמו כלב נחייה או מכשירי שמיעה או ראייה, לא אומר שאנשים לא מתמודדים. זה חלק מהסטיגמה".
אגב סטיגמות, יש גם סטיגמה שטוענת שמתמודדי נפש קשורים לאלימות.
"מצב כזה קורה בדרך כלל כשמישהו נמצא במצב פסיכוטי אקוטי, רוב האנשיםלא נמצאים במצב הזה. יש כרבע מיליון מתמודדי נפש במדינת ישראל, אנחנו לא שומעים כמעט על מקרי אלימות מצדם. אם כבר, הסיכוי הוא שמתמודד נפש יהיה בעצמו קורבן לאלימות".
מה המסר שלך לחברה לגבי מתמודדי נפש?
"המסר הכללי הוא זה שצריך ללמוד לקבל את האנשים. לתת הרגשה שנמצאים ביחד, לתת תמיכה. המסר הכי חשוב הוא מסר של תקווה. החיים מתנהלים עם זה, עם כל הקושי והמשבר. אפשר לחיות עם זה".
בשיתוף יאנסן
