הסיפור שלי עם הסרטן התחיל במהלך מגפת הקורונה. בתחילת שנת 2021, תקפו אותי כאבים עזים בקיבה שבאו וחלפו לסירוגין – במשך שלושה ימים הופיעו כאבים חדים, ואז הם נעלמו כלא היו למשך שבוע. הייתי בן 38 ולא הייתה לי שום סיבה לחשוד שמדובר בבעיה רצינית. חשבתי שאולי אכלתי משהו חריף שגרם לקיבה להגיב באופן הזה. בשלב מסוימים חשדתי שמדובר באולקוס אלא שהכאבים לא פסקו ואשתי התעקשה שאלך להיבדק. אל תחששו להיבדק:
שלומי ברנדמן קורא לכם לא להזניח, ולהיבדק
אנחנו מתגוררים ביוטבתה, הורים לשלושה ילדים ולפרנסתי עסקתי בחקר שיטפונות – מקצוע מעניין שראוי לטור נפרד. היישובים בחבל אילות הם קטנים, כולם מכירים את כולם, המרפאה נמצאת מעבר לכביש, והרופאה – ד"ר נעה היא השכנה שלנו. אבל בגלל שתמיד סלדתי מבתי חולים, הדחקתי את הבעיה עד שכבר לא הייתי מסוגל.
לבסוף לא נותרת לי ברירה. אמרתי לרופאה "נעה, נראה לי שיש לי אולקוס. מה אפשר לעשות?", אבל היא לא השתכנעה מהאבחנה שלי ואמרה בחיוך: "חכה חכה, בחדר הזה, אני כאן שואלת את השאלות".
לכאורה הכול היה נראה תקין, לא ירדתי במשקל ולא היו לי יציאות עם דם. כדי לוודא שהכול בסדר, נשלחתי לגסטרוסקופיה – בדיקה של מערכת העיכול העליונה. אחרי שהתאוששתי מההרדמה, הרופאה הראתה לי בצילום שלוש נקודות לבנות והסבירה שיכול להיות שמדובר במשהו חריג. אני מניח שהיא כבר ידעה במה מדובר, אבל נשלחה דגימה לצורך ביופסיה וביקשו שאמתין בסבלנות לתוצאות.
לא התרגשתי במיוחד, ולראיה לאחר כמה ימים יצאתי עם כל המשפחה לטיול בצפון. ביום ראשון בבוקר, כמה דקות לאחר שהגעתי למקום העבודה, הטלפון צלצל ועל הצג הופיע השם של נעה הרופאה. "שלומי, תגיע לפה מהר ותביא גם את חן, אשתך".
התוצאות היו קודרות: אבחנו לי גידול סרטני מסוג קרצינומה בקיבה עם תאים ממאירים מסוג "טבעת חותם", שנחשבים לאגרסיביים במיוחד. לאחר הבשורה, נכנסתי למצב רוח קרבי. בעברי, הייתי מ"פ בצה"ל. לכן ניסיתי להבין מה ה"משימה" ומה ה"פרוטוקול" שצריך לפעול על פיו. בנוסף, אשתי ואני קיבלנו שתי החלטות: להמשיך את השגרה לילדים ולשמור על אופטימיות כזוג.
נאלצתי לעזוב את העבודה כדי להתמקד בתהליך הטיפול וההחלמה. בהתחלה היינו במרתון על מנת להשיג תור לאולטרסאונד ו-CT. לשמחתי, לאחר הבדיקה התברר שהגידול לא פרץ את הקיבה. לאחר מכן נכנסנו למרוץ כדי לעבור ניתוח להסרת הגידול ולהתחיל את הטיפולים כמה שיותר מהר כי ידענו שכל יום עלול להיות מכריע.
שלומי ברנדמן: "מה שקרה לי ברמה האישית קרה לכל המדינה – חייתי באשליה שאני בריא והכול בסדר. מדי פעם היו כאבים – אבל התעלמתי מהם. בסוף, גם אני וגם המדינה נקלענו למלחמה. המדינה עם חמאס, ואני עם הסרטן"
כל שבועיים עליתי על טיסה מאילת למרכז הארץ, והתחלתי כימותרפיה בבית החולים בילינסון. בהתחלה אשתי ליוותה אותי, ובהמשך הגיעו גם חברים. למרות הניסיונות לשמור על אופטימיות ולשדר חוזקה למשפחה ולסביבה, ההתמודדות לא הייתה קלה. הטיפולים הכימותרפיים החלישו אותי מאוד. התחלתי לקחת סטרואידים כדי לחזק את הגוף, אבל גם לטיפול הזה יש תופעות לוואי לא פשוטות. איבדתי ממשקלי קרוב ל-30 ק"כ, בד בבד השיער שלי החל לנשור. באותו הזמן כבר היה קשה להעמיד פנים בפני הילדים ולהמשיך ולשקר שהכול בסדר. אחת האימהות בגן של הילדים נפטרה מסרטן, ולכן ניסינו להימנע ככל הניתן בשימוש בבית במילה "סרטן", אבל בשלב מסוים זה הפך לבלתי אפשרי.
מעבר לסבל הגופני, הכאב הנפשי לא היה פחות. נאלצתי לנוח כמעט כל הזמן, בקושי הצלחתי לתפקד כהורה. באינטרנט קראתי שכ-85% מהחולים עם סרטן קיבה נפטרים תוך כמה חודשים, וזה הכניס אותי לדיכאון. נאלצתי לבלות שעות ארוכות עם עצמי – אשתי הייתה בעבודה, הילדים במסגרות, הפחדים והחששות הציפו את המחשבות. לא פעם דמיינתי איך אני נפרד מהילדים ומאשתי. קשה אפילו להיזכר בזה. לאחר תקופה לא פשוטה החלטתי שאני לא מוותר, קיבלתי על עצמי להתרכז רק במחשבות על החיים שאחרי המחלה – בזוגיות, במשפחה בכלל. זה בהחלט עזר לי.
לאחר שעברתי ניתוח להסרת הגידול, נמצאו בביופסיה תאים סרטניים נוספים ולכן הוחלט לעשות סבב נוסף של כימותרפיה. במשך כל הזמן הזה גם פחדנו מהקורונה – היינו כל הזמן בסגרים, והמערכת החיסונית הייתה חלשה בגלל הטיפולים. לצערי, כמעט כמו כולם, נדבקתי בנגיף, אלא שבמקרה שלי, הגוף הגיב בצורה קשה, ונאלצתי לעבור שיקום משמעותי כדי לחזור לתפקד.
בנוסף למשפחה ולחברים, מצאתי אוזן קשבת גם בקרב קהילת "מתמודדים ביחד – סרטן קיבה", שהקימה מלי שי. בעלה של מלי, אייל ז"ל, נפטר בגיל 41 מסרטן הקיבה והיא לקחה על עצמה להעלות את המודעות למחלה בקרב צעירים. לשם כך היא הקימה קהילה עבור המתמודדים עם סרטן הקיבה ובני משפחותיהם.
הצטרפתי לחברים בלוט"ר ונלחמתי 86 ימים
לאחר הניתוח וסבבי הכימותרפיה, המצב שלי השתפר. לאחר הביקורת ראשונה התקבלו תוצאות חיוביות שמלמדות שאין עדות למחלה בגוף. בימים הקרובים אני אמור לעבור ביקורת נוספת. למעשה, ההשפעה של הטיפולים על המחלה הייתה משמעותית. לכן עכשיו כשהגוף במצב טוב, הרגשתי שגם אני חייב לשרת במילואים למען העם והמדינה. מה שקרה לי ברמה האישית קרה לכל המדינה – חייתי באשליה שאני בריא והכול בסדר. מדי פעם היו כאבים – אבל התעלמתי מהם. בסוף, גם אני וגם המדינה נקלענו למלחמה. המדינה עם חמאס, ואני עם הסרטן.
ב-7 באוקטובר היחידה שלי הוקפצה בבוקר לעוטף ונלחמה בקיבוץ סופה וברחב, אני רצתי איתם כבר בימים הראשונים לעוטף כדי לתפוס הגנה על אזור דרום הרצועה. היה לי ברור שכקצין ביחידת לוט"ר אילת אין לי שום כוונה לתת למחלה שלי לעצור מימני להגן על הבית שלי. מבחינתי היחידה שלי זאת המשפחה שלי הם ליוו אותי בכל הטיפולים והם מכירים אותי שנים ולכן רציתי להיות איתם שם כתף לצד כתף. שוחררתי מהמילואים לאחר 86 יום, חזרתי מינוס 4 קילו ואיבדנו חברים יקרים. אבל לי היה ברור מההתחלה שזאת החובה שלי ואין שום דבר שיעצור אותי מלהיות שם עם חברי ליחידה.
אני מפציר בכל מי שקורא את הכתבה הזו לא להתעלם מכאבים, וללכת להיבדק כמה שיותר מהר. המודעות לסרטן הקיבה נמוכה בהשוואה למודעות לסרטן השד או לסרטן המעי הגס, בעיקר קרב צעירים. למזלי, אני נמנה עם ה-15% שהחלימו מסרטן הקיבה אבל חשוב לזכור שגילוי מוקדם מציל חיים וההתפתחות של הטיפולים החדשים מאפשרים לעצור את המחלה ולהאריך חיים.
"הגורם השלישי לתמותה ממחלות ממאירות"
ד"ר גלי פרל, מנהלת היחידה לאשפוז יום ורופאה בכירה ביחידה לגידולים במערכת העיכול במרכז דוידוף לחקר הסרטן בבילינסון, מסבירה על המחלה ולאילו דברים חשוב לשים לב.
מהי מחלת סרטן הקיבה?
הקיבה היא איבר דמוי שק הממוקם בחלק העליון של חלל הבטן, מתחת לסרעפת. המזון שאנו אוכלים עובר מהלוע דרך הושט לקיבה, שם מבוצעות פעולות עיכול מכניות וכימיות לפירוק המזון. תאי הקיבה מפרישים מיצי קיבה המסייעים לפירוק ועיכול המזון. לרוב, סרטן הקיבה מתחיל בתאים הנמצאים בשכבה הפנימית ומשם הוא מתפשט לעבר בלוטות לימפה ואיברים נוספים.
ד"ר גלי פרלצילום: דוברות בילינסוןמדובר בסרטן החמישי בשכיחותו בעולם, אבל הגורם השלישי לתמותה מבין המחלות הממאירות. למעשה מדובר בגידול שנחשב מאוד אלים. הסרטן הזה שכיח יותר באסיה, ושכיח פחות באירופה. לצערנו השכיחות של מחלה זו בעולם המערבי גדלה בין היתר כתוצאה מעלייה בשיעורי ההשמנה. המחלה נמצאת בשכיחות גבוהה יותר בגברים.
מהם גורמי סיכון?
גורמי הסיכון המרכזיים הם השמנת יתר והחיידק הליקובקטר פילורי. גורמים נוספים שעלולים להעלות את הסיכון לתחלואה כוללים: היסטוריה משפחתית, עישון וצריכת טבק, חשיפה לקרינה מייננת וצריכת יתר של מלח, בשר ואלכוהול.
כיצד מאבחנים?
אחד השלבים הראשונים באבחון של סרטן קיבה כולל אנדוסקופיה. זו בדיקה שבה מוחדרת מצלמה עם סיב אופטי לוושט ולקיבה. באמצעות האנדוסקופ ניתן לקחת פיסה מרקמת הגידול (ביופסיה) ולשלוח למעבדה הפתולוגית. בערך כ-30 אחוזים מהחולים מאובחנים בשלב מוקדם שהגידול מרוכז רק בקיבה (מחלה מקומית). בכ-70 אחוזים מהמקרים החולים מאובחנים בשלב מתקדם. חלקם מאובחנים עם מחלה מתקדמת מקומית המערבת בלוטות לימפה אזוריות אך עדיין ניתנת לריפוי וחלקם עם מחלה גרורותית בה המחלה התפשטה לאיברים נוספים שכבר אינה ניתנת לריפוי.
מהן נורות האזהרה?
ברוב המקרים כשמתפתח גידול ממאיר בקיבה, כמעט ולא מרגישים משהו חריג. בשלבים מתקדמים של המחלה לעיתים מופיעים תסמינים כמו ירידה במשקל, שובע מוקדם, צרבות, קשיי בליעה, חוסר נוחות או כאבים בבטן. במקרים מסוימים אפילו עלול להופיע דימום מדרכי העיכול העליונות או התחתונות. פעמים רבות, החולים לא חושבים ללכת להיבדק ובטוחים שאלו תופעות חולפות שמיוחסות ללחץ או לגורמים אחרים. המודעות לסרטן הקיבה אינה גבוהה במיוחד.
ד"ר גלי פרל: "ברוב המקרים כשמתפתח גידול ממאיר בקיבה, כמעט ולא מרגישים משהו חריג. בשלבים מתקדמים של המחלה לעיתים מופיעים תסמינים כמו ירידה במשקל, שובע מוקדם, צרבות, קשיי בליעה, חוסר נוחות או כאבים בבטן. פעמים רבות, החולים לא חושבים ללכת להיבדק ובטוחים שאלו תופעות חולפות"
איך מטפלים?
הטיפול בסרטן הקיבה נעשה בהתאם לשלב המחלה ובהתאם למאפיינים האישיים של כל חולה. תוכנית הטיפול יכולה לכלול: ניתוח, כימותרפיה, קרינה ותרופות ביולוגיות או שילובים שונים שלהם. לרוב במקרים של גידול מקומי, נתחיל בטיפול כימי ואם התגובה תהיה טובה נבצע ניתוח ולאחריו טיפול משלים שנועד לוודא שלא נותרו תאים מיקרוסקופיים שקשה לראות.
במקרים של מחלה גרורתית, האסטרטגיה הטיפולית היא שונה מפני שלא ניתן לנתח ולהסיר את הגידול. גם במקרים של מחלה בשלבים מתקדמים, חשוב לנו לתת טיפולים שיכולים להאריך את חיי החולה תוך שמירה על איכות חייו. לרוב נעניק לחולה טיפול כימותרפיה בשילוב עם טיפולים נוספים. כיום לכל חולה בסרטן קיבה עושים בדיקה מולקולרית שנועדה למצוא מאפיינים בגידול כמו HER2 או סמנים ביולוגים אחרים. בחלק מהמקרים ניתן לעשות התאמה של הטיפול לחולה באמצעות תרופות ממוקדות מטרה, תרופות מסוג אימונתרפיה או נוגדנים חד שבטיים מהונדסים הנושאים עליהם כימותרפיה בעלת יכולת לפגוע בתאים הסרטניים.
מהי חשיבות רופאי משפחה בהקשר של סרטן קיבה?
לרופאי המשפחה יש חשיבות משמעותית. הרופאה של שלומי הצילה את חייו, מכיוון שהיא שלחה אותו לבדיקות הנכונות, לייעוציים אצל רופאי גסטרו וקידמה את בדיקות ההדמיה בבית החולים. רופא המשפחה הוא הגורם הרפואי הראשון שפוגש את החולה, ולכן יש חשיבות גדולה שהוא יהיה קשוב לתלונות של המטופל, יישאל את השאלות הנכונות וגם יפנה אותו לגורמים הרלוונטיים בתוך המערכת.
האם יש התקדמות רפואית משמעותית בטיפולים למחלה הזו?
הטיפולים הקיימים כיום בארגז הכלים של הרופאים השתפרו כולל הטיפול התומך. יחד עם זאת, לצערנו עדיין לא מצאנו את ה"גביע הקדוש". חשוב לזכור, אבחון מוקדם משפר משמעותית את הסיכוי לריפוי. צריך להקשיב לגוף ולגלות ערנות. חשוב להדגיש, לא כל כאב בטן מעיד בהכרח על סרטן, אבל אם אדם מתלונן שוב ושוב, צריך להיבדק ולבחון את כל האפשרויות. בנוסף, במחלות בהן יש בדיקות סקר, כמו במעי גס או בסרטן שד, יש להקפיד לבצע את הבדיקות במועד.
להצטרפות לקבוצה הסגורה של מתמודדים עם סרטן קיבה ובני משפחתם – לחצו כאן
