זה סיפורו של דוד ריסין, אבא שהחליט להציל את הילדה הקטנה שלו ממוות, ובדרך, החליט להציל גם את העולם.
יחד עם פרופסורית מאוניברסיטת אלברט איינשטיין לרפואה בניו יורק, גנג'ם קלפנה ורופאה בכירה לשעבר במערך ההמטולוגי ברמב"ם , ד"ר אילת בן ברק - הוא פיתח מיזם לגילוי מוקדם של סרטן, באמצעות בדיקת שתן פשוטה.
בימים אלו הוא מנסה לגייס משקיעים למיזם שלו הנקרא "ליבי דיאגנוסטיק". "הפוטנציאל הרווחי של המיזם שלי טמון בחדשנות ובשינוי כל תפיסת הטיפול בסרטן", הוא אומר. "כמה אנשים בריאים נוכל להציל? כמה שווים חיים של אדם?".
ריח מוזר בשתן
ריסין הוא עורך דין בתחום הרשלנות הרפואית ותביעות ייצוגיות. כשנולדה ליבי, היום בת חמש, בת הזקונים אחרי ארבעה ילדים, הוא היה בן ארבעים, בשיא הקריירה שלו כקצין חקירות במשטרה.
"ליבי נולדה בהפתעה", מספר ריסין. "ילד חמישי זה כבר עולם אחר. ערבה אשתי ואני תיכננו להחליף לרכב גדול משפחתי, לעבור לבית גדול יותר, רצינו ללכת עם זה עד הסוף. כשליבי נולדה היינו עסוקים בתכנונים החדשים".
איך גיליתם את הסרטן?
"יום אחד אשתי הרגישה ריח מוזר בשתן של ליבי, שהייתה אז בת חצי שנה, וגם עלה לה החום. רופא המשפחה אמר שזה לא אופייני לגיל כזה, במיוחד כשהיא עדיין יונקת, ושלח אותן מיד למיון. בבית החולים הציעו לנו להישאר למעקב ומיד ביום ראשון לעשות סי טי. נשארנו שם איתה כל השבת. אחרי הסי טי הודיעו לנו שמצאו לה גידול סרטני בכליה.
"בהתחלה חשבו שזה סרטן נפוץ יחסית לילדים, אבל ככל שהעמיקו את הבדיקות, הבינו שמדובר בסרטן מסוג RHABDOID TUMEOR OF THE KIDNEY - הסרטן הכי נדיר עם הכי פחות מידע טיפולי וסיכויי ההישרדות שלו שואפים לאפס. אמרו לנו במילים פשוטות: תתחילו להיפרד ממנה".
אתה זוכר את הרגע הזה?
"הקרקע נשמטת מתחת לרגליים. אשתי ואני הסתכלנו אחד על השנייה בפנים קפואות, לא בכינו. באותו הרגע היה ברור לנו שאנחנו עושים את הכל כדי להציל את ליבי. הסתכלתי על זה כמו מצבא צבאי לכל דבר, דומה למה שחונכתי עוד בשירותי במג"ב ובצנחנים.
"עזבתי את הקריירה והחלטתי להקדיש את חיי להציל את ליבי. שמים את המשפחה בצד, הילדים מתפזרים אצל סבא וסבתא, ועכשיו אנחנו נחושים להצליח במשימה להצלת חיים".
דם טבורי במקום מח עצם
ביחד עם אשתו האמריקאית שעזרה עם האנגלית, החלו השניים וקוראים מאות מחקרים רפואיים. "מדובר בשפה רפואית לא פשוטה", הוא אומר. "לא היה לנו שום מידע רפואי, אבל אין דבר שלא חשבנו עליו. כל פרוצדורה שליבי הייתה אמורה לעבור בבית חולים, התקיימה רק אחרי שהוכחנו היתכנות ורתמנו את צוות בית החולים".
בגיל חצי שנה עברה ליבי את הניתוח הראשון להוצאת הגידול והגרורות, ניתוח קשה ולא פשוט. "הניתוח לא הצליח, הגידול היה רך והתפורר בידיים בתוך חלל הבטן", אומר דוד. "מה שהציל אותה היה שילוב בין הפרוטוקול הכימותרפי המיוחד שהצענו, והשתלה של הדם הטבורי שהייתה נקודת מפנה קריטית בהבראה שלה.
"כשליבי קיבלה את הדם הטבורי, כל הפצעים והכוויות שהיו לה מהשתן נרפאו, וזה עוד לפני שהופיע תא לבן אחד, לפני שהמערכת החיסונית שלה בכלל הופעלה".
ממתי הורים הם אלו שמחליטים על הטיפול הרפואי?
"צריך להבין - לרופאים אין זמן לעשות מחקרים, אנחנו עשינו את זה בשבילם. גם את הפרוטוקול הכימותרפי שלה, מצאנו בגרמניה. באנו ממקום של ידע והוכחה של היתכנות, מצאנו מה הפרוטוקול והסיכויים הכי טובים, והבאנו אותו.
"כשלא הסכימו לעשות לה השתלה של דם טבורי, רק של תאי אב, דם פריפרי (מח עצם) - התעקשנו. הייתי צריך להוכיח למנהלת בית החולים בבדיקות גנטיות שיזמתי, שהדם הטבורי נקי יותר מהדם שלה בגוף, מאחר והוכחתי גנטית, שהיא לא נולדה עם הגידול, אלא הוא התפתח אצלה אחרי הלידה".
היה לכם ידע רפואי קודם?
"לא לי ולא לאשתי היה רקע רפואי, פשוט לא הייתה לנו ברירה. לגבי דם טבורי - כל ילד שנולד לנו, לקחנו לו דם טבורי. נחשפנו לזה עוד בילד הראשון והחלטנו לעשות ככה עם כולם. לא כל הורה עושה את זה, וכך היה לנו דם טבורי לליבי".
טכנולוגיה חדשה של הקרנות פרוטונים
"צריך להבין - הטיפול הזה מנוגד לחלוטין לתפיסה של המערכת הרפואית כיום, ממש הפוך ממנה. הטיפול הקונבנציונאלי כולל השתלה של תאי אב (דם פריפריאלי) ומחכים שהמערכת תחזור לפעול ותתקן את הפצעים. אצל ליבי, הדם הטבורי, יוזמה שלנו בלבד, תיקן באופן ספונטני את כל הפצעים עוד לפני שהמערכת החיסונית הופעלה.
בעל כורחו, הפך ריסין גם למומחה להקרנות. ליבי הייתה אמורה לקבל טיפולי הקרנות ברמב"ם, אבל לריסין זה לא הספיק.
לדבריו, שיטת הטיפול הנהוגה בארץ, של הקרנות בגלים אלקטרוניים, הורסת לא רק את רקמת הגידול אלא את כל מה שעובר דרכו. "לא רצינו להרוס את הגוף הקטן שלה, אז מצאתי שקיימת טכנולוגיה חדשה בארצות הברית, מתקן להקרנות פרוטונים שמשוגרים כמו טיל ממוקד. חודרים לגוף בלי לפגוע באף רקמה נוספת".
אחרי שהביא חוות דעות ממומחים להקרנות שקבעו חד משמעית שהטיפול הקרינתי בפרוטונים יעיל יותר - הצליח לשנות גם את הטיפול הזה. "הגעתי לבתי חולים לשכנע מומחים שאמרו לי מראש שחבל לי על הזמן - והצלחתי לשכנע אותם לתת לליבי את ההמלצה לטיפול שונה - בניגוד גמור למדיניות הקבועה שלהם. הבאתי מחקרים, עשיתי מצגות, הבאתי המלצות של מומחים, כל מה שצריך. לבסוף קיבלנו את האישורים".
למה אין כזה טיפול בארץ?
"ב-2009 רצו להקים מתקן כזה בארץ, והייתה אפילו ישיבת ממשלה על זה, אבל לאור העלות הגבוהה, החליטו שלא. תוכנית המקורית הייתה שכל מטופל שימצא מתאים, ישוגר לארה"ב ויקבל שם את הטיפול בשילוב קופות החולים".
שימור פוריות
"כל פרוצדורה רפואית בסוג כזה נדיר של סרטן, היא תורה בפני עצמה", אומר ריסין. "לדוגמה, כשיש סרטן עם סיכויי הישרדות עגומים כאלו כמו של ליבי, לא נהוג לעשות שימור פוריות (הוצאת שחלה והקפאתה). לא הייתי מוכן לשמוע על זה.
"כעורך דין, רציתי לדעת מאיפה הסמכות לקבוע דבר כזה, שיש לו השלכות עצומות על העתיד של הבת שלי. הם אמרו לי שקופות החולים לא יממנו תהליך כזה אז אמרתי שאלך לבנק ואוציא כסף בעצמי. לבסוף הם שוכנעו שאני נחוש, ובצעו את זה בעצמם. לליבי יש היום שחלה מוקפאת".
מבחינת טיפול ואחוזי החלמה מסרטן כליה כמו שהיה לליבי – אנחנו במקום טוב?
"בארץ מכירים את סוג הסרטן הזה פחות, בגלל שהוא נדיר. אני אומר חד משמעית: אם אתה רוצה את הטיפול הטוב ביותר, אתה צריך לחקור ולהשיג אותו. לרופאים אין זמן לעשות את זה, העומס עצום, סרטן זה מפעל ענק".
להבריא אבל להישאר נמוכת קומה
הדרך לא הייתה קלה אבל מהניתוח הראשון, בגיל חצי שנה, להסרת כליה והגרורות שהיו מפושטות בחלל הבטן - ועד לטיפול בהקרנות שעברה ליבי בארה"ב, שנה וחצי אחרי - היה ברור שחייה ניצלו. "רק אחרי ההקרנות הבנו שהטיפולים שהתעקשנו עליהם הצליחו, וליבי נקייה", אומר דוד. "אז גם השתחררו רגשות שלא יכולתי להוציא קודם. הייתי במוד של רובוט, טכני, ללא רגשות, ממוקד רק במה צריך לעשות".
"כשליבי הייתה בת שנה וחצי, רצו לתת לה תרופה ביולוגית שהייתה עוזרת מצד אחד לסרטן, אבל מצד שני, מדכאת את הגדילה שלה. זה מצב בלתי נסבל. מצד אחד תן לי להבטיח שהסרטן לא יחזור, כי אם הוא חוזר זה סופני. מצד שני, אם אתן לה את התרופה, גמרתי על החיים שלה. מה זה תינוקת בת שנה? זה חצי מטר בן אדם".
בעקבות הדילמה הקשה הזו, הבין ריסין שהמצב מצריך חשיבה אחרת, מקורית, עקיפה, חדשנית. "זה לא ייתכן שאני אתן לבת שלי טיפול משמר ואגזור עליה חיים של נמוכת קומה. חייב להיות משהו אחר. חיפשתי בדיקה שיכולה להראות את נקודת הזמן שבה אותו גן מתעורר - ולא מצאתי.
"אז, התחלתי לחשוב. איך אני יכול לדעת מתי הפגם הגנטי שקיים בגוף מתחיל לאותת ולייצר גרורות? אם יהיה לנו אמצעי למדוד ביטוי של אותו פגם גנטי לפני שיתפתחו הגרורות – נוכל לשלוט עליו ולמנוע את ההישנות של הסרטן. בדיקה כזו לא קיימת בעולם - לדעת לתפוס את הסרטן מהרגע שמתחיל לאותת מבחינה אינזימית בגוף, בשלב שעוד אפשר לשמר אותו עם תרופות ביולוגיות".
בדיקה פשוטה לזיהוי הסרטן
"המיזם שלי אומר דבר פשוט: דרך בדיקת שתן פשוטה, אני יכול למדוד ביטוי אנזימי (חלבוני) ולהגיד למטופל שהוא לא נקי וכדאי שידרוש תרופה גם אם הבדיקות הרשמיות טוענות שהוא נקי. ברגע שיש למטופל את המידע הזה, הוא יכול לדרוש תרופה ביולוגית שיש לה תפקיד אחד בחיים: היא לא נוצרה לטפל בגרורות, בזה מטפלים דרך ניתוחים, כימותרפיה והקרנות. תרופה ביולוגית מדכאת ביטוי אנזימי ובכך שומרת על המצב הקיים והסרטן לא חוזר.
"מאחר וסטטיסטית יש אנשים שהפגם הגנטי הוא מקומי, וכשאתה מסיר אותו בניתוח וטיפלת בגרורות - הוא לא יחזור, אבל מאידך, יש כאלו שהפגם הגנטי נמצא על הרצף הגנטי שלהם ואם הם לא יקבלו תרופה ביולוגית, הוא יחזור - חייבים בדיקה מסוג אחר".
פריצת דרך
"זה לא מקרי שאני עוסק בשנים האחרונות בעריכת דין בתחום רשלנות רפואית", אומר ריסין. "תוך כדי טיפול בליבי, למדתי הרבה מאד על המערכת ואיך היא פועלת".
פריצת הדרך אירעה לפני שלוש שנים. ריסין נפגש עם מומחים עוד בארה"ב, ביחד עם ליבי. "חיפשתי ספציפית את האדם שפיתח את התרופה של ליבי והגעתי לפרופסורית לגנטיקה ואימונולוגיה מאוניברסיטת אלברט איינשטיין בניו-יורק. רופאה הודית בשם גנג'ם קלפנה, ושם, בזכותה, התחילה פריצת הדרך האמיתית".
אחרי כמה חודשים של עבודה, מצאה ד"ר קלפנה את דרך טכנולוגית פשוטה ולא פולשנית. "בתוך השתן שלנו נמצא כל המידע האינזימי שאנחנו צריכים", אומר ריסין, "הגוף מתנקה דרך השתן".
לפני שנה וחצי התחיל להתגלגל עם הרעיון של פיתוח סטארטאפ להפצת הבדיקה החדשה. "הבנתי שאף אחד לא יתרום לי כסף, ואם כבר, למה שלא אעשה את זה בארץ".
"מבחינה טכנולוגית אין מידע מספיק בשביל להרים את זה", הוא אומר. "פניתי לאוניברסיטת טקסס למשל, אבל המחקרים שלהם ממומנים על ידי חברות התרופות עצמן, אז אין להם שום אינטרס לעשות את זה".
ריסין החליט שהוא יפתח את הבדיקה לבד. הוא נרשם וסיים את התוכנית "אקסלרטור" (מאיץ) לסטרטאפים של משרד הכלכלה שנקראת "מעוף טק" - שסייע לו בגיבוש ומימוש הרעיון. התוכנית הוקמה על ידי הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה ומופעלת על ידי מעוף, בשיתוף של הסוכנות עם הרשות המקומית.
דרכם עבר המיזם בקרה להיתכנות ובימים אלו הסתיים. ריסין הכניס כשותפה את ד"ר אילת בן ברק, לשעבר
רופאה בכירה בשירות ההמטו אונקולוגי ברמב"ם, מי שטיפלה בליבי מהרגע הראשון. היא עזבה את עבודתה ברמב"ם והצטרפה לריסין בעבודה על המיזם.
בשורה חדשה לחולי סרטן
"בכל מה שקשור לסרטן, צריך לשנות פאזה", הוא אומר. "והדרך שעברתי עם ליבי, הוכיחה לי את זה. יש עוד דברים רבים לתקן במערכת".
למה אתה מתכוון?
"הסטטיסטיקה אומרת שברוב המקרים, הסרטן חוזר. וכשהוא חוזר, הוא לא סתם חוזר, אלא זה קורה אחרי שעבר מוטציה גנטית והפך להיות עמיד לאותו טיפול שעשית קודם.
"בתוך כל זה, אפשר לתחזק את הגוף באופן כזה שהסרטן לא יחזור בסטטיסטיקה כל כך גבוהה, אבל במחיר כלכלי גבוה. בעולם היום לא קיימת שום בדיקה שיכולה לזהות התפתחות סרטנית עוד לפני שנוצרות גרורות בגוף, ובאמצעות המיזם שלי, אני יכול לדעת מה הרגע שבו כן צריך לתת את התרופה הביולוגית".
להתקדם שנות אור בטיפול בסרטן
לדברי ריסין, המוצר שלו - סמן ביולוגי של פגם גנטי מסוג אורורה A- ליתר דיוק, הוא סמן שאחראי באופן ישיר על התפתחות תאים סרטניים של רוב סוגי הסרטן הקטלניים, כולל סרטן לבלב, סרטן ריאות, סרטן חזה, סרטן שחלות, סרטן ושט ומערכת העיכול, סרטן כליה, סרטן הערמונית, סרטן המעי הגס, ועוד.
"הבדיקה הזו תקדם אותנו שנות אור בטיפול בסרטן, ותשנה את כל הגישה הטיפולית לטיפול בו. חולי סרטן חיים היום מבדיקה לבדיקה.
"לעומת זאת, בבדיקות שלי אני יכול לזהות את הסרטן בשלב הראשוני שלו, עוד לפני שהגרורות נוצרות, וכל זה בבדיקת שתן פשוטה שיכולה לתת אינדיקציה של חזרתיות ובכך נותנת למטופל אפשרות להציל את עצמו".
ריסין עסוק מאד בימים אלו בגיוס כספים למיזם. כדי להתחיל את העבודה במעבדות האוניברסיטה, יש צורך לגייס מליון ומאה אלף דולר.
"השלב הכי קריטי בכל המיזם הזה זה בעצם שלב ההיתכנות. מדובר במוצר "יש מאין" שכרגע אין לו שום מתחרה בשוק. נכון להיום לכל סוג סרטן מומחה משלו, ויש קושי לאסוף את המידע הקיים מכל סוגי הסרטן ולהצליב אותו. לכן ההתקשרות עם אוניברסיטת איינשטיין מניו יורק היא שלב קריטי, כי הם מאמינים בהיתכנות של המוצר ויש להם המכשור המתאים במעבדה והיכולת להוציא לפועל מחקר דו-שנתי שבו יבדקו האם בפועל זה עובד".
באיזה שלב נמצא המיזם שלך כיום?
"ברגע שיהיה לי אב טיפוס מאוניברסיטת איינשטיין, אני אפתח מעבדות פה בארץ, בשאיפה לספק את המוצר למערכת הבריאות בישראל ובעולם, וגם למכור את הבדיקה הזו באופן ישיר למי שיבקש אותה.
"הבדיקה הזו תוכל לאבחן ביטוי אנזימי מקדים בכל אדם שהחלים מסרטן, וגם באדם בריא, ותאפשר לו לקבל טיפול מקדים לפני התפרצות הגרורות.
"חלק מהתרופות הביולוגיות נמצאות בסל הבריאות וכך נוכל לחסוך לו הרבה מאד סבל וייסורים. בדיקות השתן ינותחו במעבדות ייעודיות, ותוך זמן קצר יהיה אפשר לאתר את התרופה הביולוגית המתאימה".
להציל חיי אדם
לא במקרה, ריסין הוא עו"ד שמתמחה במקרים מורכבים של רשלנות רפואית בסרטן. "כשליבי חלתה עזבתי את הקריירה שלי, וכדי להתפרנס פתחתי משרד עורכי דין. אני מתמחה ברשלנות רפואית דווקא בסרטן כי לזה אני מתחבר. אני רוצה לעזור לאותם אנשים שחוו פגיעות במהלך מחלתם, ומעבר לייעוץ המשפטי, אני מחלק איתם את הידע האישי מניסיון שלי כמובן".
"אני אשנה את התפיסה הטיפולית בסרטן, תפיסה שתשנה חיי אדם. אנשים יקנו את ערכת הבדיקה הזו כי הם לא רוצים למות, פשוט מאד". אומר דוד. "אסור לשכוח שמדובר במיזם שהמטרה הראשונית הבסיסית שלו היא להציל חיי אדם והמודל הכלכלי, טמון בעובדה הזו. מדובר במיזם שתוך שלוש שנים יראה רווחים אדירים, ויציל חיי אדם".
מה שלום ליבי היום?
"ליבי ילדה מדהימה, עוד מעט בת חמש, ילדה רגילה לכל דבר, רק שבניגוד לילדים אחרים, סף הכאב שלה מאד גבוה, היא לא מוציאה הגה כשדוקרים אותה. מגיל חצי שנה היא חוותה כאבים חזקים בגלל כל הטיפולים, וגם חוותה רעב קיצוני כחלק מההליכים הרפואיים שדרשו צומות ממושכים.
"לכן היום מותר לה לאכול הכל, כמה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה. אם מתחשק לה משהו לאכול, אני אביא לה אותו גם מהחלל. טיפולים כימותרפיים גורמים לבחילות קשות ולכן המפלט היה שוקולד וסושי - המאכלים שהיא הכי אוהבת עד היום".
איך היא התמודדה עם הטיפולים הקשים?
"ליבי לא מודעת למחלה שלה. הצלחנו לגרום לה לרצות להגיע לבית החולים כחוויה כייפית, למרות שמדובר בהתמודדות עם כאב וסבל נוראיים. לכל אורך הטפולים ליבי ינקה ולהנקה יש יתרונות בריאותיים ומנחמים.
"אני חלק מהפאזל הגדול הזה שנקרא הצלת חיים", אומר ריסין. "אין מישהו אחר, אז אני חייב לעשות את זה. הסיכוי לחלות בסרטן בעתיד הוא החשש הכי גדול שלנו, ולכן המחקר שלנו הוא מפעל חיי".
