בשיתוף פארמה ישראל
את רגע השבר העמוק שלה, חוותה שושי דיאמנט, אחות בבית החולים השיקומי עדי נגב נחלת ערן, הרבה אחרי אותה שבת ארורה ב-7 באוקטובר. "באחד מימי ההפוגה ביקשתי להגיע לבית של משפחת ביבס בקיבוץ ניר עוז", היא מספרת בשיחה מיוחדת עם ד"ר אורן טנא, מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש. "אנחנו מטיילים בין הבתים השרופים ומגיעים לבית שלהם, ירדן - אב המשפחה - הוא בן משק מצאלים והמשפחות שלנו קרובות כבר שנים. הוא ואשתו שירי והילדים הג'ינג'ים חטופים. פתאום אני מביטה הצידה ורואה סדין לבן, ואני אומרת לא יכול להיות שהייתה פה שריפה כזאת והלבן נשאר ככה. אני ניגשת ומתקרבת ורואה בפנים לולב, אני מבינה שזו סוכה, ושבמקום הזה שום דבר לא קרה. זה הרגע שבו נשברתי".
צפו בקטע מהשיחה:
מטפלים בחזית- שושי דיאמנט- גרסא מקוצרת
(צילום אולפן: שמוליק דודפור)
"מטפלים בחזית", בהנחיית ד"ר אורן טנא, היא סדרה בת שישה פרקים של מפגשים עם אנשי טיפול ורפואה, שנולדה בשיתוף פארמה ישראל, הארגון שמאגד את חברות התרופות הבינלאומיות המובילות בעולם, מתוך רצון להעניק גם להם מרחב לשתף ולעבד את החוויות הקשות מאירועי 7 באוקטובר. רופאים ורופאות, עובדות סוציאליות ופרמדיקים, נדרשו באותה שבת שחורה להעניק טיפול מציל חיים - כשהם עצמם נתונים תחת אש ובתנאים מורכבים ומאז נמצאים בחזית יומיומית של מלחמה על חייהם של חיילי צה"ל ושל החטופים ששבו, תוך התמודדות אישית ומשפחתית רגשית עמוקה. חלקם השאירו מאחור בני משפחה וחברים, ונאלצו לחוות מקרוב מראות קשים. עכשיו הם מדברים על מה שמתחולל אצלם בפנים.
קובי צורף, מנכ"ל פארמה ישראל, שיזמה את הפרוייקט אמר כי "בימים קשים אלה שבהם נלחמים מיטב בנינו בעזה בשמירה על הבית ובעוד הצוותים הרפואיים מטפלים באלפי הפצועים מאז החלה המלחמה בשבת השחורה, וכולנו ממתינים לחזרת השבויים אנחנו מבינים עד כמה החזית והעורף שלובים זה בזה. סיפורה המרגש של שושי דיאמנט ממחיש זאת. אחות בחזית המלחמה ותושבת קיבוץ צאלים בעורף, אותו הקיבוץ שבו נולד וגדל ירדן ביבס אב המשפחה שעודנה שבויה בידי החמאס".
"אנחנו מבקשים לחבק את שושי המטפלת בחולים יותר מ-35 שנים, שכבר באותה השבת החלה לטפל בפצועי ירי שהגיעו למרפאת הקיבוץ, וממשיכה לטפל מאז ועד היום בחולים ופצועים ומבקשים ולחזק את ידם של כל האחים והאחיות, החובשים והפרמדיקים בחזית והצוותים הרפואיים בעורף מערכת הבריאות. רצינו להשמיע את סיפורם של המטפלים שנמצאים בחזית המלחמה, להבין כיצד הם מתמודדים מאז ועד היום, להביע את הערכתנו ולקבל מהם גם תקווה לאתגרים שעוד נכונו לנו. למענם הרמנו את הפרוייקט הזה".
שושי, ספרי על הקשר שלך עם משפחת ביבס.
"בשנים הראשונות שלי בקיבוץ צאלים עבדתי בכל מיני מקומות - כולל כאחות וכמטפלת. ירדן היה אחד הילדים בגן שמאוד התחברתי אליהם. ילד מקסים, עם תלתלים ארוכים. בשנים האחרונות יש לנו גם קבוצה של טיולי ג'יפים ואבא שלו יוצא איתנו באופן קבוע לטיולים. כבר שנים שאנחנו קרובים כמו משפחה. לראות מהצד מה אחותו וההורים שלו עוברים בניסיון להחזיר אותם, זה מאוד קשה".
בואי נחזור לבוקר של 7 באוקטובר. את אחות שגרה בקיבוץ צאלים, תארי מה עובר עלייך.
"שש וחצי בבוקר מתחילות האזעקות, ואנחנו כבר מתורגלים - אין ממ"ד אז נשכבים עם הידיים על הראש. אחרי כמה דקות אנחנו יוצאים החוצה לנסות להבין מה קורה. אני רואה נהירה של אנשים צעירים ומכוניות. אני עוד לא יודעת מה קורה, אבל הרבש"צ מבקש ממני להגיע למרפאה. אני רואה את כולם רצים אבל אני חדורת מטרה - להגיע למרפאה ולתת טיפול. שם אני רואה שמתחילים להגיע מקרים מורכבים. פצועי ירי, ילדים. אבא עם שלושה ילדים שנפצעו מרסיסים. ואני מתחילה לטפל".
במרפאה של קיבוץ צאלים מנהלות את האירוע שלוש אחיות בסך הכול - כולל שושי. בשעה שעשרות נערות ונערים נמלטו אל שטח הקיבוץ בניסיון להסתתר מהמחבלים, חלק מהם מצאו עצמם מקבלים טיפול ראשוני במרפאה. אחד המטופלים, בחור צעיר שנפגע מירי בגבו, נשאר איתה עד היום. "אני חושבת בעיקר עליו כי הוא ממש צעק מכאב. הייתי יחד איתו עד שפינו אותו, ממש לקחתי אותו תחת חסותי. כשהגיע סוף-סוף רופא דרשתי שיפנו אותו ראשון".
את הצלת אותו.
"לא יודעת אם הצלתי, בטח הצילו אותו אחרי הניתוח. אבל כן דאגתי שהוא יפונה ראשון, וכשראינו שאין אמבולנסים גם פירקנו כיסאות מהטנדר ודאגנו להוציא פצועים".
יצא לך לעבד את כל מה שקרה עם אנשי טיפול?
"לא. בגלל שאני ישנה בסך הכול טוב - אני מבינה שזה פחות מפריע לי. רק פעם אחת היה לי סיוט: חלמתי שמחבלים יוצאים בהמוניהם מחוף הים. זה החלום היחיד שחלמתי וממש התעוררתי ממנו בבהלה, ומאז כלום. מה שכן עוזר לי זה החיבוק של הקהילה".
שאלה לסיום, מה יהיה?
"חייב להיות טוב. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה".
בשיתוף פארמה ישראל
פורסם לראשונה: 09:22, 23.01.24
