תם המאבק האמיץ של שחר בכנר בת השנתיים וחצי, שבמשך קרוב לשנתיים התמודדה עם סרטן מוח נדיר: שחר נפטרה בסוף השבוע במיטת הוריה, בבית המשפחה שבמושב מולדת, כשהיא מחובקת ועטופה בחום ואהבה של בני משפחתה.
"ב-3 באפריל 2021, שחר התעוררה בבוקר שבת רגיל, היא הייתה שמחה וניסתה לעמוד בפעם הראשונה, אכלה ארוחת בוקר וחזרה לישון, ואז התחילה להקיא מתוך שינה. הבנו שמשהו לא טוב קורה, לא הצלחנו להעיר אותה, היא הייתה מעורפלת הכרה ומיד נסענו איתה לביה"ח העמק. שם המערכות שלה החלו לקרוס, הרופאים ממש נאבקו עליה, הרדימו והנשימו אותה, הכניסו אותה לבדיקת סי.טי ראש וגילו גידול ענק במוח. היא הועברה לרמב"ם, עשו לה ניתוח חירום והכניסו נקז זמני לראש, מה שעזר לשחרר לחץ מהראש. הכל קרה שבועיים לפני שחגגנו לה שנה", כך מתארת אמה איילת בכנר, 35, את תחילת המאבק במחלה.
"הניתוח הצליח והגידול הוסר מגזע המוח, נלקחה ביופסיה ולאחר מספר ימים קיבלנו את התשובה שזה היה סרטן, עברנו לאונקולוגית ילדים ושם חגגנו לה יום הולדת שנה, שחר עברה טיפולים כימותרפיים קשים מאוד, כולל שתי השתלות מח עצם, ולפני ההשתלה השלישית התגלה בבדיקת MRI שהסרטן מתפשט בגוף. הבנו שאין מה לעשות ובאוגוסט 2021 עברנו להוספיס במטרה להיפרד משחר.
"פחדתי שאשמח ויקרה משהו רע"
"כל המשפחה עשתה תהליך פרידה משחר. במהלך התקופה שבה אנו מדברים על המוות שלה, אנחנו מבינים שמשהו משמח ולא מתוכנן קורה: שחר ממשיכה לגדול רגיל. ביקשנו לעשות עוד בדיקת MRI ולהבין מה קורה. בנובמבר 2021 הבנו שהסרטן נכנס לתרדמת וקצב ההתפשטות שלו נעצר והיו אפילו מקומות עם נסיגה, התחלנו את השיקום איתה בבית, נעזרנו בכל בעלי המקצוע כדי לקדם את שחר ולפני כשנה היא נקלטה במעון יום שיקומי שבו קיבלה את כל הכלים שהיא הייתה צריכה, זו אחת ההחלטות הכי חשובות שעשינו עבורה".
במשך 10 חודשים שחר פקדה את המעון במרחביה שבעמק יזרעאל מדי בוקר ושהתה במעון עד שעות אחר הצהריים, כשהיא מתפתחת ומשדרת שמחה, סקרנות ומצליחה להפתיע מדי יום את הצוות המטפל. בחודש מרץ לפני שנה הפתיעה שחר את כולם כשהגיעו תוצאות הבדיקה שגילו שהיא נקייה לחלוטין מסרטן.
"לאורך כל הדרך שמרנו על שמחה זהירה, פחדתי שאשמח ויקרה משהו רע, התוצאה הפתיעה מאוד את הרופאים, ומה שנשאר לתת לזמן לעשות את שלו, היא המשיכה להתפתח ולהיות שמחה. באוקטובר האחרון עשינו בדיקה שגרתית ולאסוננו גילינו שהסרטן חזר למיקום המקורי שלו בגזע המוח, ומשם בעצם התחילה הידרדרות. עין שמאל התחילה להיעצם ולאט-לאט הצטרפה גם עין ימין. היא עדיין הייתה איתנו לגמרי, ולאט לאט התחילה לדעוך ואז נכנסה לתרדמת.
האם, איילת בכנר: "באוקטובר האחרון עשינו בדיקה שגרתית ולאסוננו גילינו שהסרטן חזר למיקום המקורי שלו בגזע המוח, ומשם בעצם התחילה הידרדרות. עין שמאל התחילה להיעצם ולאט-לאט הצטרפה גם עין ימין. היא עדיין הייתה איתנו לגמרי, ולאט לאט התחילה לדעוך"
"שחר הייתה בגן עד אמצע דצמבר, הקפדנו שהיא תצא מהבית עד הימים האחרונים, וכתבתי ושיתפתי המון על מצבה ברשתות. היו רגעים שהייתי צריכה עזרה, כשהיינו בטיפול נמרץ הוואטסאפ שלי געש, לא הצלחתי להגיע לכל אחד, ואז החלטתי לעדכן בשוטף בפייסבוק, לא הייתה שום דילמה אם להעביר אותה למקום אחר, היא קיבלה טיפול ביתי עד לרגעיה האחרונים, כל החודש האחרון היא הייתה בתרדמת ותקשרנו איתה רק עם יד שמאל, ידענו שהיא שומעת אותנו, המשכנו לדבר איתה, היא מאוד אהבה את ערוץ הופ ילדות ישראלית והשירים האלה ליוו אותה יחד עם מוזיקה מרגיעה עד לרגעיה האחרונים.
"היא נפרדה מאיתנו כשהיא מחובקת איתנו במיטה שלנו, בחדר השינה שלנו, בבית שלה במושב מולדת, זו הדרך הכי נכונה להיפרד ממנה. היא מתה בדיוק כמו שרצינו, בדיוק, ברגוע, בשקט, מחובקת ונושמת את הנשימות שלה ואנו מרגישים אותה. היא הייתה כל כך רגועה ולא כאובה, היה חשוב שלא יכאב לה, וזה מה שהעסיק אותנו בתקופה האחרונה.
"שחר ניהלה מאבק אמיץ במחלה במשך כמעט שנתיים והמשיכה לנהל שגרת יום שמחה ומאושרת של ילדה בת שנתיים וחצי", סיפרה האם איילת בריאיון ל-ynet. "היא הותירה אחריה זוג הורים, איילת ועמיחי, ואת נועם אחותה הבכורה בת השבע והשאירה למשפחה משימת חיים להילחם עבור כל הילדים הסופניים".
הלווייתה תתקיים היום (ראשון) בשעה 14:30 במושב מולדת.