ניתוח אורתופדי אינו תמיד הפתרון הטוב ביותר לקרע בגיד אכילס: כך, לפחות, טוענים חוקרים שעקבו אחר מאות חולים שסבלו מהבעיה. מתברר שהחולים שלא נותחו התאוששו באופן משביע רצון, בדומה לאלו שעברו את הניתוח. המחקר פורסם בכתב העת הרפואי "ניו אינגלנד ג'ורנל".
קראו עוד:
הגיד החזק והגדול ביותר
גיד אכילס, החזק והגדול ביותר מבין הגידים בגוף, מחבר בין שלושת שרירי השוק האחוריים עם עצם העקב. בזמן ריצה או ניתור הגיד צריך לעמוד בעומסים מכאניים עצומים, עד פי 12 ממשקל הגוף: אצל אדם השוקל כ-85 ק"ג, לדוגמה, עשוי הגיד להתמודד עם עומס של יותר מטון משקל.
בזמן ריצה, השרירים האחוריים של השוק מפעילים עליו עומס גדול - יותר מזה שמפעיל כל אחד משרירי הרגליים. בזמן הנחת כף הרגל על הקרקע נמתח הגיד לא רק באופן פסיבי: הוא גם אוגר אנרגיה אלסטית שמנוצלת לדחיפת הרגל מהקרקע. כ-30% מהאנרגיה הזו מגיעה כתוצאה ממתיחת הגיד. לכן, למרות חוזקו הרב, ובשל תפקידו החשוב בזמן הריצה, דלקת בגיד אכילס וקרעים בו מהווים פציעות ספורט שכיחות ביותר. על פי ההערכות, מדי שנה מתבצעים בארץ עשרות ניתוחים של גידי אכילס. אלא שהמחקר החדש, שהתקיים בנורווגיה, עשוי לשנות את התמונה.
המדענים עקבו אחרי 526 חולים, רובם גברים בני 39 בממוצע, שנפצעו וקרעו את גיד אכילס. הם חולקו לשלוש קבוצות: האחת עברה ניתוח זעיר פולשני שבו לא מתבצע חתך גדול; האחרת עברה ניתוח רגיל; והשלישית עברה טיפולים שכללו סד לשיקום כף הרגל הפגועה ופיזיותרפיה. כל החולים התבקשו להימנע מפעילות גופנית מאומצת במשך שישה חודשים.
פרופ' אופיר צ'צ'יק מאיכילוב: "פציעה כמו קרע בגיד אכילס אינה תמיד קלה לאבחון, וחשוב להתייעץ עם רופא מומחה. חשד לקרע כזה יתעורר כשיש קושי בהליכה, בעלייה במדרגות או בירידה מהן או כשיש חוסר המשכיות של הגיד באזור העקב"
תוצאות המחקר הראו ששנה לאחר הפציעה נמצאו רק הבדלים קלים באופן שבו החולים משלוש הקבוצות התאוששו. השינוי המשמעותי היחיד היה במספר האנשים שנפצעו מחדש בגיד אכילס: בקרב אלו שלא נותחו, עמדה הכמות על 6.2%, לעומת 0.6% בקרב אלו שעברו ניתוח. אצל אלה שעברו ניתוח דווח יותר על פגיעות עצביות נוספות: כ-5% מאלו שעברו את הניתוח הזעיר פולשני דיווחו על פגיעות עצביות לאחר מכן, לעומת 2.8% מאלו שעברו את הניתוח הרגיל ו-0.6% מאלו שדילגו על הניתוח.
"לאדם הממוצע, שאינו ספורטאי בעל ביצועים גבוהים, אין צורך לעבור ניתוח", אומר ד"ר מתיו קוסטה, פרופ' לניתוחי טראומה אורתופדיים באוניברסיטת אוקספורד. לדבריו, היתרון היחיד בניתוח הוא בהורדת הסיכוי לפציעה חוזרת, אבל יש סיכונים גם בניתוח, כמו זיהום בפצע. הוא הוסיף כי ניתוח יכול להועיל לאנשים שלא יודעים שקרעו את הגיד עד זמן רב לאחר הפציעה. במקרים אלו ייתכן שהגיד לא הצליח להחלים כראוי.
ד"ר וויליאם לוין, יו"ר כירורגיה אורתופדית במכללה לרופאים ולמנתחים של אוניברסיטת קולומביה, אמר שהמטופלים צריכים לבדוק אפשרויות עם הרופא שלהם. "אם אתה קורע גיד, יש תהליך ריפוי טבעי שמתרחש בגוף", הסביר לוין, "אבל המנתחים מסוגלים לתקן את זה בצורה מדויקת יותר".
ד"ר סטייל מיהרבולד, המחבר הראשי של המחקר, אמר שכדי שאנשים יוכלו לדלג על ניתוח, עליהם לקבע בסד את כף הרגל הפגועה מהר ככל האפשר ולא יותר משלושה ימים מהפציעה. "רוב הקרעים החריפים בגיד אכילס אצל מבוגרים ניתנים לטיפול ללא ניתוח", אמר. "רוב המטופלים שלי בוחרים בטיפולים לא ניתוחיים".
איך מאבחנים קרע בגיד אכילס?
זו העמדה המקובלת גם בישראל, מתברר. "גיד אכילס ניחן ביכולת ריפוי עצמונית", אומר פרופ' אופיר צ'צ'יק, סגן מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים איכילוב. "בדומה לשבר המקובע בגבס, גם גיד אכילס יכול להחלים באופן מלא - עם קיבוע ושיקום נכון. היתרון בניתוח הוא בהחלמה מאורגנת יותר של הגיד, דבר המתבטא בשכיחות נמוכה עד פי עשרה של פציעה חוזרת. עבור רוב המטופלים, אלה שאינם ספורטאים מקצועיים, זה לא מספיק משמעותי ולא מצדיק את הסיבוכים האפשריים הכרוכים בניתוח".
לדברי פרופ' צ'צ'יק, עד לפני עשור נהגו האורתופדים לנתח כמעט כל מקרה של קרע בגיד אכילס, אלא שאז פורסמו מחקרים שמצאו שאין לניתוח יתרונות משמעותיים. "כיום מרבית הקרעים מטופלים בהצלחה ללא ניתוח", הוא אומר. "ניתוח יבוצע רק אם סיכויי ההחלמה בלעדיו הם נמוכים בגלל קרע ישן או מחלות רקע, או אם מדובר בספורטאים מקצועיים.
"פציעה כמו קרע בגיד אכילס אינה תמיד קלה לאבחון, וחשוב להתייעץ עם רופא מומחה. חשד לקרע כזה יתעורר כשיש קושי בהליכה, בעלייה במדרגות או בירידה מהן או כשיש חוסר המשכיות של הגיד באזור העקב. הקרע אינו ניתן להדגמה בצילום, אבל בדיקת רופא מספיקה כדי לאבחן אותו".