"אחרי שקמתי מהשבעה על הבן שלי גלעד שנרצח על-ידי מחבל נוחבה, הייתי על רכבת הרים. חיפשתי איך ממשיכים לנשום ולחיות מחדש עד שהצטרפתי לפרויקט האימהות של הביטוח הלאומי. שם לימדו אותי להתייצב, להזדקף, לא ליפול. אחרי ארבעה חודשים יצאתי משם נושמת".
שושי בן יהודה, ששכלה את בנה גלעד במסיבת "פסיידאק", היא אחת המשתתפות בפרויקט "נשי-מאמא", קבוצת תמיכה ניסיונית וייחודית, שיזם אגף השיקום של הביטוח הלאומי, לטובת אימהות ששכלו את ילדיהן בנובה (ליד רעים) ובפסיידאק (מסיבה קטנה שהייתה בין ניר עוז לנירים) ב-7 באוקטובר. הרוח החיה מאחורי המיזם היא עו"סית מילי שוורצמן, מנהלת שיקום בביטוח הלאומי מסניף רחובות, שנחשפה למצוקת האימהות כשביקרה בבתיהן.
"כבר במהלך השבעה, כחלק מהנוהל, פוקדים נציגי הביטוח הלאומי את משפחות נרצחי/נפגעי פעולות האיבה. זה מתנהל כבר שנים שנציג המוסד מגיע לבית המשפחה האבלה ומנגיש לה את הזכויות שלה אצלנו. אבל אחרי האסון ב-7 באוקטובר, כשהתחלנו להיחשף למסת הנרצחים, לקלוט את ממדי האירוע ואת גודל השעה, הבנו שהפתרונות שהיו לנו עד עכשיו כבר לא מספקים והם דורשים הרחבה. וכך בנינו מודל טיפולי ייחודי וגמיש לטיפול באימהות, מתוך הבנה שאם הן יהיו מטופלות, הבית שלהן יוכל לחזור לתפקד. הקפדנו שהתכנים שננגיש, ייבנו על פי דרישתן תוך כדי הליכה ובהמשך הן יקימו בעצמן קהילה תומכת". בדצמבר 2023 התקיימה הפגישה הקבוצתית הראשונה. צפו בה מספרת על הקבוצה:
במה היא שונה מיוזמות טיפוליות רבות אחרות שהציעו טיפול נפשי פרטני וקבוצתי?
"בשעת משבר מתגייסים גופים רבים בישראל להושיט עזרה. זה מרגש לראות איך מתרוממת רוח ההתנדבות האזרחית, דבר שכבר הפך לחלק מה-DNA שלנו. מטבע הדברים, מיזמים כאלה לא התברכו באורך נשימה ובהדרגה הם מתאדים ושוקעים, שעה שאנחנו כגוף ממלכתי רוצים ויכולים להיות היתד היציבה, ההמשכית למשפחות ולספק להן מענה טיפולי קבוע לאורך כל חייהן".
כשהופנם הצורך בהתגייסות מיידית, פנו נציגי המוסד ל-50 אימהות שכולות מהרצח במסיבת נובה. 17 מהן נענו אבל בפועל קבוצת התמיכה "נשי-מאמא" יצאה לדרך עם 13 אימהות. "היה בכלל לא פשוט ואפילו מורכב למשות את האימהות מבור הכאב ולנתב אותן לפרויקט הטיפולי שבנינו עבורן וזה נבע מכמה מכשולים", אומרת שוורצמן, "היינו בסך הכל חודשיים אחרי האסון כשאנשים היו עדיין ספונים בבתים מחשש לצאת ולהיפגע והאימהות השכולות עוד לא יכלו לדבר".
יסכה אברג'יל, אמא של עודד ז"ל: "הגענו לסדנה הזאת כמו פרחים נבולים. הכלים שקיבלנו והחיבור שנרקם בינינו היו כמו מים, שמש ואוויר"
יסכה אברג'יל, אמא של עודד ז"ל: "הגענו לסדנה הזאת כמו פרחים נבולים. הכלים שקיבלנו והחיבור שנרקם בינינו היו כמו מים, שמש ואוויר". במפגשים הראשונים היו האימהות המומות ובלי מילים לתיאור ולפורקן, דבר שחייב את שוורצמן למצוא כלי טיפולי שיחליף את המילים. לכן חשפה אותן להילינג, ליוגה, לדמיון מודרך, לטיפול במוזיקה, נשימה מודרכת, ליקוט, ביבליותרפיה - כל מה שלא מצריך שימוש במילים ומחליף או נוסף על טיפול נפשי קונבנציונלי.
בהדרגה נפתחו האימהות ושיתפו. "הכי קשה היה לי בפעם השנייה שקברו אותו. זה קשה יותר מההלוויה. חופרים ומוציאים בלוקים ואני מציצה, אולי אצליח לראות אותו ואז אני רואה משהו לא מזוהה שסביבו זבובים ואני אומרת לעצמי, זה מה שנשאר מהילד שלי", תיארה ורד משה, אימו של משה סעדיאן ז"ל, את פתיחת קברו לאחר שאיברים מגופתו אותרו כעבור חמישה חודשים והובאו לקבורה מחדש.
במקביל לבניית המודל הטיפולי שמספק למשתתפות חשיפה לכלים מווסתים, יצרו המארגנים קשר עם "החווה של דני" במושב סתריה. "הביטוח הלאומי עובד עם גורמי קהילה רבים לרבות החווה ששכרנו לארבע שעות בשבוע. החשיבה שמאחורי בחירת המקום הייתה לספק לאימהות מרחב ירוק מרגיע ולא פורמלי שבו ירגישו בנוח", מתארת קטי זוהר, אמא של בר ז"ל: "ההשתתפות נתנה לי מקום שהוא רק שלי. פעם בשבוע לכמה שעות שלא מסתכלים עליי ברחמים".
"הן נאחזות זו בזו"
בכל מפגש הן נחשפו לטכניקה טיפולית אחרת שלמדו מאנשי מקצוע. כל אחת השתתפה בכל סדנה ואז בחרה את הטיפול שמתאים לצרכים שלה, כשבהמשך יממן הביטוח הלאומי השתתפות בקבוצת הנושא בקהילה. "במפגשים מתכנסים לפגישה מילולית על קפה ועוגה, אני מנגישה להן את הזכויות המגיעות להן כפרט וכמשפחה", מספרת שוורצמן.
בלה חבני, אמה של שקד ז"ל: "רק אחרי חמישה ימים זיהו את הגופה שלה, כשהנייד על ידה. בסרטון שנשמר שמענו אותה מספרת על חדירת מחבלים בזמן אמת ואת השורה הכתובה 'אני לא יודעת אם אחיה, אבל אלוהים אוהב אותי'"
המפגש נערך בתוך מבנה שמדמה בית עם סלון ומטבח וירוק מהחלון. התנאים פתחו את ליבה של רויטל הרמן, אמא של עידן ז"ל שסיפרה: "אחד הדברים הכי מזעזעים שחוויתי היה כשהכנתי ג'חנון טרי. ארזתי אותו מסודר בקופסאות והכנסתי לאוטו ,שבהמשך מצאו אותו ירוי מכל כיוון והרוס לגמרי. רק הג'חנון של אמא נשאר שלם בלי שריטה".
התכנון היה לקיים חמישה מפגשים, אבל לבקשת האימהות הורחב המיזם ל-17 פגישות בגלל הצורך שלהן להיפתח, להקשיב ולשתף. בלה חבני, אמה של שקד ז"ל: "רק אחרי חמישה ימים זיהו את הגופה שלה, כשהנייד על ידה. בסרטון שנשמר שמענו אותה מספרת על חדירת מחבלים בזמן אמת ואת השורה הכתובה 'אני לא יודעת אם אחיה, אבל אלוהים אוהב אותי'".
אחרי פסח, כשהפרויקט מיצה את עצמו, נתפר מודל טיפולי המשכי walk&talk (לצעוד ולדבר) כשאחת לשלושה שבועות נפגשות בנות הקבוצה בחוף פלמחים לצעידה על החול. "הן נאחזות זו בזו ובין המפגשים הן מתחזקות קבוצת ווטסאפ", מספרת שוורצמן. מירב קינן, אמא של לינור ז"ל, סיכמה את החוויה: "הכאב והאובדן נכחו כל הזמן אבל בקבוצה יכולתי להתנתק לרגע מהמחשבות".
אגף השיקום בביטוח הלאומי הקים קבוצת אימהות נוספת ובמקביל קבוצה ייעודית לאבות ולאחים/אחיות של נרצחי המסיבה. ככל שיעלה הצורך ייפתחו קבוצות נוספות. פרטים במוקד השיקום: 02-6463488 ובאתר הביטוח הלאומי.