מצרי קדום שהיה מייחל לראות את אל הפריון והלידה בס, היה מצייר את דמות האל על היד, מלפף בד שחור סביב היד והצוואר ואז נשכב לישון. הנוהג מתואר בפפירוס המתוארך לשנת 1350 לפני הספירה לערך, והוא הדוגמה המתועדת הקדומה ביותר לשימוש בגירוי חושי כדי לנסות להשפיע על תוכן של חלום.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שלושת אלפים שנה מאוחר יותר, מדעני מוח ופסיכולוגים מציעים לרעיון העתיק גרסה מעט יותר מדעית. "מהנדסי חלומות" עושים שימוש בקולות, ריחות, מגע ואפילו תנועות של הגוף כדי להשפיע על תוכן החלומות שאנחנו חולמים, כשהם מנפצים דעות קדומות וארוכות שנים על הניתוק בין המוח לגוף בזמן שינה. שיטותיהם הצליחו להשיג יתרונות מובהקים, החל משיפור איכות השינה ומצב הרוח ועד לחיזוק יכולת הלמידה והיצירתיות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מהנדסי החלומות אינם מסתפקים בכך, ועתה הם מפתחים מכשירים מעוררי חלומות שיוכלו לשמש כל אדם בפרטיות ביתו. אם יצליחו, עולה הסיכוי שבקרוב נוכל כולנו לרתום את שעות השינה שלנו לטובתנו. מנגד, הכוח שיש לטכניקות כאלה על הנפש הרדומה מעורר בחלק מהעוסקים בתחום, ובעיקר בקרב החוקרים עצמם, חשש מפני שימוש לרעה. "אין לי ספק שהנדסת חלומות יכולה להרחיב את התודעה, לרפא ולעזור לנו להבין זה את זה טוב יותר", אומר אדם האר הורוביץ מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, "אבל היא יכולה גם להפוך לגימיק פרסומי. עלינו להתקדם בעיניים פקוחות ובזהירות".
הנדסת חלומות אינה חלומות צלולים – מצב שבו אנשים מסוימים מצליחים להיות מודעים להיותם חולמים ולומדים לכוון את התרחשות החלום. כבר למעלה ממאה שנה שפסיכולוגים מתעניינים בשיטה זו של "פריצה" לחלומות, אבל טכניקת החלום הצלול קשה ללמידה. יתרה מכך, בניגוד למניפולציה שנעשית בהנדסת חלומות, היא כרוכה ברמה של שליטה מודעת מצד החולם. "מדובר בדיאלוג עם העצמי שאינו נגיש לנו בזמן הערות", מסביר האר הורוביץ.
הרצון למצוא דרך "לדבר" עם הקול הפנימי שלנו הוא הסיבה לכך שחוקרים כמו האר הורוביץ ואחרים מנסים למצוא דרך להשפיע על החלומות שלנו ללא ההיבט של מודעות החולם. עד לאחרונה זה נראה בלתי אפשרי, מכיוון שחוקרי מוח ופסיכולוגים סברו שהמוח מתנתק בצורה מסוימת מהגוף במהלך השינה כדי למנוע מאיתנו לנוע בזמן שאנו חולמים. ואולם, כיום ברור שאין זה כך, וכאן נכנסים לתמונה מהנדסי החלומות. הרעיון שלהם, כפי שהוא מנוסח באחד המחקרים, גורס שהגוף הוא "מחסום חדיר, שיכול להיות מנוצל כממשק בין החלום לעולם האמיתי".
המפתח ליכולת להתממשק נכון הוא השיפור בידע על הדפוסים והתפקודים של החלימה, ובכלל זה הגילוי העדכני שחלומות מתרחשים בכל ארבעת שלבי השינה, כאשר הסגנון והתוכן משתנים בין השלבים בצורה אופיינית ועקבית. בשלב השינה הראשון, הקליל יחסית, שבו חל המעבר מערות לשינה, אנו חווים מצב תודעתי הנקרא היפנגוגיה. האר הורוביץ מתאר אותו כ"מעין טריפ, משוחרר, גמיש ומגוון". ה"מיקרו-חלומות" המתרחשים בשלב זה הם קצרים מאוד, ולרוב משלבים אירועים מהמציאות עם חוויות אחרונות וזיכרונות קשורים. כך לדוגמה, קול של חלון נטרק עשוי להביא לחלום על ספר שנפל או על מישהו שדופק בדלת.
השלב השני, שיש לו תפקיד בהטמעת עובדות ובלמידה מהתנסויות, והשלב השלישי (שנקרא גם שנת הגלים האיטיים), שבמהלכו הזיכרונות מתארגנים מחדש, נתפסו בעבר כחסרי חלומות, אולם מחקרים עדכניים על המוח הישן שינו את התפיסה. יחד עם זאת, החלומות בשלבים השני והשלישי פרוזאיים וקצרים יותר מאשר החלומות בשלב הרביעי, המכונה שנת REM (תנועת עיניים מהירה). לדוגמה, אם בשלב השלישי חלמנו שאנחנו אוכלים ביסקוויט, הרי שבשלב הרביעי הביסקוויט יקבל תפקיד במזימה מורכבת שבה אנחנו מובילים צבא נגד פולשים חייזריים.
עבודות קודמות שחקרו השפעה על חלומות התמקדו בחוויות ובהתערבויות המתרחשות סמוך לשינה. מבחינה רעיונית אין זה רחוק מהנוהג המצרי הקדום של מיקוד המחשבה באל בס כדי להעלותו בחלום, ועדיין, חלק מהתוצאות היו מרשימות. באחד המחקרים התבקשו המשתתפים לחשוב על בעיה אישית במשך 15 דקות לפני השינה. כמחציתם דיווחו על חלום שהיה קשור לבעיה - ורובם האמינו שהחלום שלהם כלל פתרון. טיפול בדמיון חזרתי (IRT) הוא שיטה עכשווית לטיפול בסיוטים שאימצה גישה דומה, בתוספת טוויסט: הסובלים מסיוט חוזר מתבקשים לדמיין במשך חמש עד עשר דקות בכל לילה, לפני שהם נרדמים, סוף חיובי לסיוט. מחקרים מראים שבסופו של דבר ניתן לשכתב כך את סוף החלום.
יש מהנדסי חלומות שמכוונים לחלומות בשלבי שינה ספציפיים. גישה אחת משתמשת בריח, בהשראת מחקרים שהראו שכאשר אנשים נשמו ריחות נעימים במהלך שנת REM, הם דיווחו עם היקיצה על חלומות שמחים יותר. באופן דומה, ריחות לא נעימים עשויים לעורר חלומות לא נעימים. משוער שהסיבה היא הרגשות החיוביים או השליליים שנקשרים בריחות מסוימים. בניסוי אחר, שנערך עם קבוצת מעשנים המעוניינים להיגמל מעישון, נחשפו המשתתפים לריח של ביצים רקובות משולב בריח של סיגריות בזמן שהיו בשלב השינה השני. במהלך השבוע שלאחר מכן, המשתתפים עישנו כ-30% פחות סיגריות. קבוצה נפרדת שנחשפה לאותו שילוב ריחות בזמן ערות עישנה את אותו מספר של סיגריות.
שיטה מעט שונה היא ללמד את המוח בזמן ערות להצמיד ביחד גירוי חושי מסוים (כמו למשל ריח) עם משימת למידה, ולאחר מכן להפעיל את הרמז החושי במהלך שלב השינה השלישי, כדי לעורר את הזיכרון מהמשימה. משוער כי טכניקה זו, הנקראת הפעלה מחדש של זיכרונות (TMR), פועלת באמצעות הטעיית ההיפוקמפוס, אזור במוח שחשוב לזיכרון. ההפעלה מחדש הספונטנית כביכול של הזיכרון בקליפת המוח (הקורטקס) משפיעה על מה שההיפוקמפוס ישחזר לאחר מכן בזמן שינה, וכך משתפרת הלמידה של המשימה. מחקרים מצאו כי TMR מסוגל לחזק למידה של אוצר מילים זר, ולשפר ביצועים במשימה חזותית-מרחבית. השיטה מסוגלת אפילו לעזור להתמודד עם הטיות חברתיות סמויות, כפי שמצאו חוקרים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן באילינוי. החוקרים הצמידו צלילים חריגים ללמידה ספציפית בנושא הטיה מגדרית או גזעית, ולאחר מכן השמיעו את הצלילים הללו במהלך שנת הגלים האיטיים.
TMR יכול לסייע גם להגברת האפקטיביות של שיטת הדמיון החזרתי לטיפול בסיוטים. סופי שוורץ ועמיתיה, מאוניברסיטת ז'נבה שבשווייץ, ערכו לא מכבר ניסוי עם 36 אנשים החווים סיוטים באופן קבוע. כול המשתתפים התבקשו להקדיש זמן לפני ההירדמות כדי לדמיין סוף טוב לחלומות הרעים שלהם, אבל מחציתם גם נחשפו לצליל פסנתר שהתנגן מדי עשר שניות בזמן שעשו זאת. כל משתתף ענד סביב ראשו סרט עם אלקטרודות כדי לנטר את פעילות המוח שלו בזמן השינה. ברגע שפעילות המוח העידה על כניסה לשנת REM, הושמע צליל הפסנתר מדי עשר שניות. הצלילים הושמעו למשך כל שנת ה-REM. לאחר שבועיים שתי הקבוצות דיווחו על פחות סיוטים, אך הקבוצה שהושמע לה צליל הפסנתר דיווחה על פחות סיוטים באופן מובהק מהקבוצה השנייה. שלושה חודשים מאוחר יותר נמצא שהשיפור עדיין נשמר. החוקרים רוצים עתה לנסות את הטכניקה על סיוטים הנקשרים להפרעת דחק פוסט-טראומטית.
"קורפוס גדול של מחקרים מוכיח כיום ש-TMR הוא גם אמין וגם יעיל", כותבים פנלופה לואיס מאוניברסיטת קרדיף שבבריטניה ודניאל בנדור מאוניברסיטת קולג' שבלונדון, במאמר שפורסם לאחרונה על הטכניקה.
הציוד המשמש ברוב המחקרים אמנם אינו מתאים לשימוש ביתי, אולם לאחרונה צצים מכשירים חדשים למגוון התערבויות בחלום. מרכז מוביל למחקר כזה הוא המעבדה של פטי מיס ב-MIT, שם ג'יירמו ברנאל מפתח מערכת בשם Fascia. המערכת כוללת מסיכת שינה שאוספת נתונים על שלבי השינה, מתקן המצויד ברמקולים, אורות, ומכל התזת ריחות, וכן אלמנט שיודע לאסוף ולנתח אותות מהמשתתפים הישנים בזמן אמת. הצוות מקווה שמערכת Fascia תעזור לאנשים להירדם מהר יותר, וגם תשפר את איכות השינה הכללית ותחזק את הזיכרון.
חוקר נוסף ב-MIT, אבהיננדן ג'יין, עובד על מערכת בשם סומניה. המערכת מגרה חשמלית את המערכת הווסטיבולרית שבאוזן הפנימית, האחראית לדווח למוח על מיקום הראש במרחב. תיאורטית, גירוי וסטיבולרי מסוגל לייצר אצל החולמים תחושה של תנועה, בדומה קצת לאופן שבו גיימרים משתמשים במציאות מדומה כדי לחוש אשליה של תנועה. באופן זה ניתן ליצור תחושה של "נענוע העריסה" מבלי שהאדם יזוז בפועל, לשפר את איכות השינה ולשפר את הזיכרון. בכך מתמקדת סומניה.
טכנולוגיה שמשנה את טמפרטורת הגוף עשויה גם היא למצוא את דרכה בקרוב למכשירי הנדסת חלומות. חלק מהתקני ה-VR (מציאות מדומה) כבר כוללים אלמנטים תרמו-אלקטריים זעירים המעוררים תחושות חום וקור. ניתן להשתמש בהם כדי לחמם את הגוף לשם הירדמות, ואז כדי לקרר את הגוף על מנת לשפר את השינה העמוקה. התקני VR משתמשים לפעמים גם בטכנולוגיה הפטית (מישוש) כדי לייצר תחושת מגע, וגם בה השתמשו החוקרים ב-MIT כדי להשפיע על חלומות. לשם דוגמה, בניסוי פיילוט נמצא שהפעלת מכשיר חשמלי לגירוי שרירים בשוק במהלך שנת REM הובילה אנשים לדווח על חלומות עם תחושות הקשורות לגפיים, כמו ריצה.
במקביל, האר הורוביץ מפתח מכשיר לביש משלו להנדסת שינה שנקרא Dormio, וכן שיטת התערבות שקיבלה את השם "דגירת חלומות ממוקדת". הדּוֹרְמִיוֹ הוא מכשיר דמוי כפפה, שמצויד בחיישנים המנטרים את קצב הלב ואת טונוס השרירים של הלובש כדי לזהות מתי הוא נכנס לשלב הראשון של השינה. ברגע שמזוהה שלב השינה הראשון, מופעל קטע אודיו באמצעות חיבור לסמארטפון או למחשב. לאחר חמש דקות מושמע צליל אודיו נוסף המעיר את הנרדם, שמתבקש לספר מה הוא זוכר. כעת מניחים לו לחזור להירדם ולהיכנס לשלב השינה הראשון. תהליך זה יכול לחזור על עצמו שוב ושוב.
מחקר ראשוני עם המכשיר, שפורסם בשנת 2020, מצא כי הנחיה קולית של המילה "עץ" הובילה באופן מהימן לחלומות היפנוגוגיים בשלב השינה הראשון הקשורים לעצים. בשנת 2023 דיווחו האר הורוביץ ובוב סטיקגולד מאוניברסיטת הרווארד ועמיתיהם על מחקר אקראי מבוקר שהשיג צעד נוסף. בנוסף לעירור חלומות הקשורים לעצים (אחד המשתתפים זכר חלום שבו הזרועות שלו עשויות מעץ עתיק, למשל), הטכניקה גם שיפרה חשיבה יצירתית. בתום 45 דקות של דגירת חלומות, אנשים הצליחו טוב יותר במבחני יצירתיות הקשורים לנושאי עצים בהשוואה למשתתפים שישנו מבלי שהושמעה להם הנחיה קולית כלשהי, או לכאלו שנשארו ערים וחשבו על עצים או פשוט התרכזו במחשבות שלהם. פסיכולוגים תמיד תרו אחר שיטות אמינות להגברת היצירתיות ביומיום, והחוקרים נרגשים מהפוטנציאל של מערכת דורמיו לעשות זאת. "יש פה מגרש משחקים חדש", אומר סטיקגולד.
עם זאת, הרעיון שאנו יכולים ליצור אינטראקציה עם המוח של אדם ישן כדי להשפיע על חלימה או למידה מעלה חששות בקרב חלק מהעוסקים בתחום. בשנת 2018 דיווח צוות חוקרים בסין על ניסוי שבו הושמע למשתתפים שוב ושוב שם של חטיף מוכר (למשל M&M's) במהלך שלב השינה השני של תנומת צהריים. המשתתפים התעוררו עם תחושה חיובית יותר לגבי החטיף המושמע מאשר לגבי חטיפים אחרים, ששמם לא הושמע להם. האפקט לא קרה אצל אנשים ששמות החטיפים הושמעו להם בעודם ערים.
כמה שנים לאחר מכן יצאה חברת המשקאות מולסון קורס במסע פרסום מקוון שבו טענה כי סרטון הפרסומת המיוחד שלה גורם לצופים בו לחלום על בירה קורס. הדבר הוביל קבוצה של 40 חוקרי חלומות, ובהם סטיקגולד והאר הורוביץ, לפרסם ב-2021 מכתב מקוון הקורא להסדרת יישומים מסחריים שעושים מניפולציה על חלומות.
למרות המכתב, האר הורוביץ קיבל פניות מעסקים רבים שהתעניינו מאוד לדעת כיצד ניתן להשתמש בדגירת חלומות לרווח מסחרי. במקביל, חוקרים אחרים החלו לבחון את האפשרות הזו יותר לעומק. בשנת 2023 פרסם מוראן סרף מאוניברסיטת נורת'ווסטרן מאמר שכותרתו "שיווק חלומות: שיטה לתקשורת שיווקית במהלך שינה וחלומות". במאמר נכתב: "השיטה מאפשרת לחוקרי שיווק ולעוסקים בשיווק לחדור למוח האדם הישן, ולקבל גישה למחשבות של החולם על מנת להשפיע על התנהגותו בערות לאחר מכן". סוג זה של שימוש פוטנציאלי הוא שמדאיג רבים בתחום.
"השיטה מאפשרת לחוקרי שיווק ולעוסקים בשיווק לחדור למוח האדם הישן, ולקבל גישה למחשבות של החולם על מנת להשפיע על התנהגותו בערות לאחר מכן"
המכתב הפומבי שקרא למשנה זהירות ציין גם את האפשרות שגורמים שליליים ינסו להשפיע על חלומות למטרות כמו יצירת משיכה מינית או השפעה על נטיות פוליטיות. כשנשאל כיצד בדיוק ניתן להשפיע על משיכה מינית, סטיקגולד מתאר אפשרות של אפליקציה שתותקן בטלפון ללא ידיעת הבעלים, ותשמיע ביטויים כמו "בוב הסקסי" שוב ושוב ברגע שתזהה שהבעלים במצב שינה, "ואופציה מפחידה אפילו יותר תהיה אפליקציה שתשמיע 'הצביעו לטראמפ'", הוא מוסיף.
חשש נוסף שמועלה הוא שהתערבות בחלומות שלנו עלולה לשבש את התהליכים הרגילים והמועילים הנלווים לשינה, כגון למידה וסילוק פסולת מהמוח. מיס מאמינה שזו אחת הסיבות לכך שרבים נמנעים עדיין מאפשרויות זמינות כמו הקשבה לאוצר מילים של שפה זרה בזמן השינה. כשמדובר בניצול שעות השינה שלנו, "יש הרבה שיטות מבטיחות שם בחוץ, אבל הן לא הצליחו להתפשט משום שגם המדענים וגם הציבור לא מוכנים לסכן את השינה שלהם", היא אומרת.
סטיקגולד לא שותף לתיאוריה של מיס. הוא מאמין שמידת השליטה שיש לנו כיום על מצב החלימה קטנה מכדי שיהיה עלינו לדאוג משיבוש התהליכים הנורמליים. למרות חששות אחרים, עתיד הנדסת החלומות בכל זאת מרגש אותו: "אני חושב שהפוטנציאל הוא ממשי, וזה נהדר", הוא אומר, "אבל גם הפוטנציאל לשימוש לרעה ממשי לא פחות".
