כמעט חמש שנים עברו מאז האירוע שבו התפרצה אורנה פרץ לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו ומחתה על סגירת חדר המיון בקריית שמונה. הוא השיב לה "את משעממת אותנו". דוח מבקר המדינה החריף שפורסם היום מלמד שתושבי הפריפריה עדיין משעממים את ממשלות ישראל לדורותיהן.
הדוח, מהחמורים והקשים שנכתבו אודות מערכת הבריאות בשנים האחרונות, מתאר תהליך שקיעה איטי אך עקבי של מערך אשפוז הילדים בבתי החולים, פערים אדירים ובלתי נתפסים בין המרכז לפריפריה, ורגולטור שלא עוקב אחר הנעשה ושבעיקר אין לו שום תוכניות לעתיד.
מהמציאות שמשתקפת בדוח עולה שהקשר בין מקום לידתו ומגוריו של הילד לאיכות לזמינות השירותים שאותם יקבל, מעולם לא היה הדוק יותר. אחד הנתונים המשמעותיים הוא זמני ההמתנה לשלושת הניתוחים השכיחים בקרב ילדים: כפתורים באוזן, בקע וכריתת שקדים. הורים רבים מכירים היטב את הניתוחים הללו בעיקר משום שילדיהם זקוקים להם.
עוד בדוח מבקר המדינה:
כמה זמן ימתינו הילדים לניתוחים הללו? אם שפר עליהם גורלם והם מתגוררים באזור המרכז, ימתינו בין חודש לשלושה. אם הם מתגוררים בקרבת בתי חולים כמו הלל יפה, העמק, ברזילי או סורוקה, הם יחכו לעתים גם שמונה חודשים. זה מכעיס ומקומם, אבל זו לא יד הגורל. קבלו מציאות שבה רכבת ההפרטה של מערכת הבריאות כבר מזמן יצאה מהתחנה ורופאים לא מעוניינים לצאת ממרכז הארץ. הוסיפו לכך מחסור ברופאים מנתחים, תמחור נמוך לאותם ניתוחים שלא מתמרץ את בתי החולים לבצעם ומשרד בריאות שאמור לווסת את העומסים ובפועל לא עושה זאת – והרי לכם התוצאה.
הזנחה ארוכת שנים
הדוח עוסק בגידול במספר הילדים לצד הצמצום במספר המיטות עבור כל ילד, בתקינת כוח האדם במחלקות הילדים שכל קשר בינה לבין הצרכים של שנת 2023 הוא רופף במיוחד ובהיעדר מידע על אודות חוויית המטופל. ואולם, החוליה החלשה של מערכת הבריאות הייתה ונותרה מתמודדי הנפש והמאושפזים במחלקות לבריאות הנפש. המילה "חריפה" היא עדינה מאוד לתיאור מצב המערך הפסיכיאטרי בכלל ובפרט זה של הילדים. רק לפני כשבועיים נחשף ב-ynet כי מרפאת בריאות הנפש בעכו עמדה ממש על סף סגירה בשל היעדר תקנים וצוות מטפל.
"כטבעם של דוחות מבקר המדינה, הם מקימים מהומה ורעש, אלא שאלו מתחלפים במהומה התורנית הבאה, וזה לרוב קורה מאוד מהר. מחר אף אחד כנראה כבר לא ידבר על המסקנות, אבל המציאות שלכם ושל הילדים שלכם לא תשתנה. היא כנראה תחמיר"
עכו היא קצה הקרחון. המערכת כולה מתמודדת עם מחסור עצום בתקנים ותקציבים. רק לפני כמה שבועות ביקרתי באחד מבתי החולים הגדולים לבריאות הנפש בישראל וגיליתי שהיחס באותו בית חולים בין רופא ואיש צוות סיעודי במשמרת הלילה הוא אחד ל-100. בשיחות פרטיות עם מנהלי בתי חולים לבריאות הנפש, מודים חלקם כי בכל יום חולפת בראשם ההתלבטות האם לסיים את תפקידם. כשמדובר בילדים המצב רגיש ופגיע שבעתיים. מהדוח עולה כי מאות ילדים שזקוקים לאשפוז פסיכיאטרי מאושפזים במחלקות שהם כלל לא שייכים אליהן, וזאת בהיעדר מיטות ומקום פנוי במחלקות הפסיכיאטריות. אלו הם הילדים המוחלשים והחשופים ביותר במערכת, ובחסות הזנחה ארוכת שנים הם סובלים מדי יום ומדי שעה.
כטבעם של דוחות מבקר המדינה, הם מקימים מהומה ורעש, אלא שאלו מתחלפים במהומה התורנית הבאה, וזה לרוב קורה מאוד מהר. מחר אף אחד כנראה כבר לא ידבר על המסקנות, אבל המציאות שלכם ושל הילדים שלכם לא תשתנה. היא כנראה תחמיר, וביתר שאת משום שכפי שעולה מהדוח - למשרד הבריאות אין שום תוכנית, יעדים או אפילו מעקב על מה שנעשה בהווה. אין כלום. מבקר המדינה מצביע על כך שהמשרד אפילו לא יודע כמה רופאים נדרשים במערך הטיפול הנמרץ או כמה רופאים צריך להכשיר. זו לכאורה ביורוקרטיה של משרד ממשלתי, אבל ההשפעה על הילדים שלכם דרמטית. בהיעדר עתודה או יעדים, אפילו לשאלה הפשוטה כמו "מה יהיה?", לאף אחד אין תשובה.
